ליקוטי חבר בן חיים ז קכא

ובזה הבנתי היטב דברי רא"ה בבד"ה על הרשב"א ד' קנ"ה ע"א שכ' דעונה קודם שעת הוסת היינו דרבנן אי וסת דרבנן משא"כ מה שנאמר מן היום אחר שעת הוסת הוא מה"ת ואפי' אי וסת מדרבנן וש"ס דשבועות דאמר סמוך לוסתה לא דאיק ואזיל למ"ד וסתות דאורייתא עכ"ד וס"ל משמעות לשון סמוך לוסתה משמע קודם לוסתה ומש"ה נדחק דסוגי' דשבועות לא דאיק ואזיל למ"ד וסתות דאורייתא מ"מ סברתו צ"ע מ"ש מה שקודם תהוסת למה שאחריה: ולפי הנ"ל ניחא דס"ל ניהו דחיישינן שמא תראה דלזה אין לה חזקות טהרה מ"מ הא בכלל הימים שבין וסת לוסת ל"א הכי דניחוש דשמא תראה וע"כ משום דחזקה אורח בזמנו בא וא"כ הה"נ ביומי לא יבא אלא בזמנו מ"מ א"א טמאה האשה אי עברה ולא בדקה משום דחזקות מנגד לזה א"כ קודם לזה שרי אבל לאחר שעבר רגע הוסת ולא בא אורח בזמנו בודאי כ"ע מודים דניהו דשמא ראתה לא חיישינן מ"מ שמא תראה חיישינן ואי משום אורח בזמנו בא הא לא בא בזמנו וצ"ל לפי דבריו דלמ"ד וסתות דאורייתא דאסורה מן התורה גם בשעות שלפני שעת וסת היינו מדרש' דקרא דוהזרתם דעל אחר הוסת לא צריך קרא דהשתא שמא ראתה חיישינן ר"ל שאם לא היתה בודקת מיד כשיעור הוסת היתה טמאה מן התורה דשמא ראתה כ"ש דניחוש דשמא תראה אפי' בדקה כשיעור וסת ומצאה טהורה מ"מ איך תשמש שמא תראה ע"כ צ"ל דקרא אלפני שעת וסת קאי כנ"ל לדבריו ומה שתמה הרשב"א עליו דמה הועיל דכיון דע"כ עדיין צריך נדחוק בגמרא בשבועות דלא דאיק ואזיל למ"ד וסתות דאורייתא א"כ מי הביאו לכל זה לימא סמוך לוסתה דרבנן לפניו ולאחריו ואי משום דסוגי' דשבועות הא אכתי מוקי לה למ"ד וסתות דאורייתא: לפע"ד דברי רא"ה נכונים הם דבסוגי' דשבועות שקלי וטרי אביי ורבא אליבא דר"ה דהוא מרא דשמעת' דמחייב ב' על כל הכניסה ועל הפרישה וא"כ מה דוחק כלל דהסוגי' קאי אי וסתות דאורייתא דהא ר"ה ס"ל הכי בנדה ע"ש ט"ז ע"א תוס' ד"ה אלמא וכו' וסתות דרבנן וכו' ואלא משום דשקלי וטרי אמוראי התם בשבעות וכו' ס"ד דכל הני אמוראי נמשכים בתרא דר"ה דלא כהלכתא וע"ז יפה כ' ראה דודאי אי להא דחייב אכניסה ואפרישה לכ"ע דאחר שעת הוסת הוי דאורייתא לכ"ע ומשו"ה שקלי וטרי התם דנ"מ גם להלכתא אלא להך לישנא דסמוך לוסתה דנקטי בלשונם לא דאיק משום דעיקריהו לפי מ"ש דברי ר"ה דס"ל וסתות דאורייתא ומשו"ה נקטי הך לישנא וא"ש דברי רא"ה בעז"ה ודו"ק: אמנם הראב"ד והרמב"ן ורשב"א דס"ל דגם סמוך לוסתה דרבנן ולא חשו לשמא תראה כנ"ל דס"ל דרבנן לא משום חזקות טהרה המנגדתה אתאינן עלה דבשעת ביאת האורח לא שייך כאן חזקות טהרה כלל דומה למה דאמרינן אדם יש לו חזקות חי כדאמרינן בגיטין כ"ה ע"א א"כ הה"נ הכא בהגיע שעת וסת הוא כהניחו גוסס אלא הטעם דוסתות לאו דאורייתא מטעם והוא משום דהרי אשה זו שקבעה וסתות ליום כ' בחודש דאין זה היום גורם לכל הנשים או לרובן אלא אצל זאת האשה לפי טבעה ומזגה ואשה אחרת שנשתנית בטבעה לא יגרום לה יום זה אלא יום אחר וא"כ איך אפשר לאוקמא חזקה על זה הא דרך בני אדם לשנות מזגם וטבעם בכל שעה ורגע ע"י מאכלים ומלאכות ויגיע ומנוחה ופחד ושמחה וצלחה: וכ' הר"ן בתשו' דחזקת בריאת דבאדם לאו חזקה מעלי' מפני שאדם עשוי' להיות חולי הביא רבי לקמן סי' ר"א ופסוק שם כדבריו בש"ע סעי' ס"ה וא"כ מכ"ש הכא וזה טעם יותר ראוי ונכון וכן בארתי בתשו' אחת וא"כ הדין נותן בעבור זה דגם עונה הסמוך לוסתה ל"ד דגם לשמא תראה היום לא ניחש וגם הוא כעין ס"ס שמא לא תראה ואם לא תראה אלא בזמנו ממש: ואמנם אחר שעת הוסת אין כאן אלא ספק א' שמא לא תראה היום כלל אבל אם תראה בודאי יש לחוש כל רגע וגם בזה א"ש נמי דברי הרא"ה הנ"ל וק"ל המורם מהנ"ל יש כאן ג' מחלוקת ושיטות לראב"ד ורמב"ן ורשב"א טעם וסתות דרבנן משום דחזקת אורח בזמנה היא באה עשוי' להשתנות ולטעם זה אפי' סמוך לוסתה דרבנן: ולר"ת ולסה"ת וס' יראים והרא"ש הטעם דוסתות דרבנן משום דחזקת טהרה מנגדתו וא"כ סמוך לוסתה מיהא דאורייתא דלשמא תראה חיישינן דלזה לא מהני חזקות טהרה: והרא"ה מכריע קודם שעת הוסת הוא דרבנן ואח"כ הוא דאורייתא וא"ש לכל הטעמים והסברות: סעיף ה' ולא משאר קרבת אלא מתשמיש המיטה בלבד ובתה"ד סי' ר"נ העלה דמשאר קרבת נמי אסור דהיינו חיבוק ונישוק שהם לחיבת ביאה דהרי קיי"ל כהרמב"ם לעיל בסי' קכ"ז ועמ"ש הש"ך בסי' ס"ק יו"ד ולכאורה לא מבואר אי סמוך לוסתה דרבנן וא"כ