ליקוטי חבר בן חיים ז קכ

סי' קפ"ד סעי' א' רוב נשים יש להם וסת לזמן ידוע וכו' או משלושים וכו' כ' הטור והביא הש"ך שסתם עונה בינונית הי' לל' יום וכן מתבאר מש"ס וצ"ע להרמב"ם דס"ל דכל ימיה סופרת ז' וי"א וכן לעולם א"כ לא משכחת יום למ"ד שלא יהי' בימי זיבה וקשה והא קיימ"ל דאפילו וסת קבוע אינה קובעות בימי זיבתה ואפי' היתה רואה ג' פעמים ביום ל' לא היתה חוששת לו ואיך תחוש ליום למ"ד משום עונה בינונית ואע"ג דבמסקנא ס"פ בנות כותים קיי"ל דנהי דלא קבעת וסת דהיינו לתיעקרי ג"פ ומ"מ חוששת לו ומ"מ הא יום למד הוא לה כוסת קבוע דכ"ז שלא תקבע וסת אחר ג"פ חוששת ליום למ"ד ואמאי הא לא הוי וסת קבוע בימי זיבתה ועוד דא"כ כדשקיל וטרו הש"ס אי חוששת בימי זיבה או לא אמאי לא פשיט לי' מהך דעונה בינונית דבש"ס ט' ע"ב דבזמן עונה לא פליגי ובאמת יום שלושים משכחת לראי' שלא יהי' בימי זיבתה כגון אם הראי' היתה ראוי לזוב וליום של אחריו הו"ל ימי נדות אבל בש"ס ט' ע"ב מבואר דבהיתה בימי נדות נמי הוי יום שלושים זמן עונה בינונית ואמאי הא הו"ל בימי זיבה ולהמשך הרמב"ם דכל שקובעות לה וסת חדש אפי' בימי זיבה מתחיל עתה ימי נדות ועיד"ז יהפכן ימי זיבות לנידות ונידות לזבות וכל ראי' שתראה אפי' בימי זיבה צריכה לחוש שמא שינוי וסת הוא ותתחיל להיותו נדה וצריכה לחוש לזה כמ"ש ה"ה פ"ח מ"ה א"ב ה' יוד י"ל קצת אבל גם דברי הה"מ בפי' דברי הרמב"ם איננו נכון וגם השיטה צריך עיונא רבא וצריך אצלי תלמוד: סעיף ק' ב' מלמ"ד ללמ"ד וכ' הש"ך ותוך למ"ד מקרי שלא בשעת וסתה משמע אפי' לקולא דלא בעי בדיקה ותמהו עליו א"כ אשה שאין לה וסת היכא משכחת לי' נ"ל דס"ל דעד למ"ד יום הוי מסולקת בדמים ומשם ואליך הו"ל כאשה שאין לה וסת והא דאמר ר"מ ספ"ק דנדה דיוצא לעולמים ולא יחזור אע"ג דתוכל לשמש כל למ"ד י"ל דמשום דמקלקלי לי' בתר שלושים כמ"ש שם אתוך י"א יום והא דאמרינן ס"פ בנות כותים די"א ימים ראשונים לא חיישינן דמקלקלי לי' עיי"ש תוס' ד"ה לא צריכה לר"מ וכו' ולפי הנ"ל מ"ש י"א יום דנקטי ר"א כל שלושים יום ראשונים לא הו"ל למיחש י"ל דמ"מ דבשארי ימים גזרינן אטו אחר למ"ד שנתקלקלו אבל בי"א הראשונים דבלאה"נ מסולקת מדמים לא גזרינן אטו ימי נדה וימי נדה גופה אטו אחר שלושים כולה האי לא גזרינן ודוחק ויש התלמידים אמרו דלר"מ דחייש למיעוטא מודה הש"ך דלא נסמוך להקל בתוך למ"ד ונכון הוא וע"ה בנדה ט"ו מ"א ל"ש שיצאה מתוך ימי עונתה ובחי' רשב"א שם: סעי' ג' גם אין לה להחמיר לבדוק עצמה וכו' עמ"ש לקמן בזה סי' קפ"ד סעי' ד' בשעת וסת צריך לפרוש ממנה עונה א' הנה ממש רוב הפוסקים ותוס' במס' נדה בדוכתא טובא העלו דוסת לאו דאורייתא ועפי"ז כ' הראב"ד בס' בעלי נפש דמכ"ש דסמוך לוסתה לאו דאורייתא וכ"כ הרמב"ן בהלכו' וכ"כ הרשב"א בתורת הבית הארוך דקכ"ה שנדחקה מאוד בש"ס פ"ב דשבועות דמחייב חטאת אכניסה סמוך לוסתה ואי ס"ד לאו דאורייתא דמה"ת לא חיישינן שתראה א"כ אנוס הוא, והרשב"א במשמרת הבית שם כ' אדרבא משם מוכח דלאו דאורייתא הוא דאס"ד דאורייתא א"כ אמאי חייב חטאת מזיד הוא אע"כ ל"ד ונהי דלא אסרתו תורה משום שמא תראה מ"מ לא הוי לי' לבעול ולמימר יכולתי לבעל ע"ש ואין כוונתו דלא הוי שב מידיעתו דנהי דלא הזיד אלא בשעה וי"ל מכרת שב מידיעתו הוא מ"מ הכא שאני דהתורה חששא שמא תראה והחמירה עליו לפרוש משום שלא יבא לידי כרת והוה היקל בעיניו איסור כרת ואמר יכולני לבעול הו"ל כאילו אינו שב מידיעתו לענין כרת ועיין מש"כ תוס' שם ס"ז ע"ב ד"ה אי ובשבת ס"ט ע"ב ד"ה אלא וכו' ועיימש"כ תוס' חולין ה' ע"ב ד"ה אינו מ"מ דבריו בזה אינם מוכרחים וגם במ"ש אע"ג דלאו דאורייתא מ"מ הו"ל שוגג ולא אונס הוא דוחק גדול: אמנם תוס' ביבמות ס"ב ע"ב בשם ר"ת כ' דבסמוך לוסתה הוא דאורייתא וכ"כ הרא"ש שם ומשמע מלשונם דסמוך לוסתה דוקא הוא דאורייתא אבל מודים דוסתות דרבנן וכן ראוי להיות כדי שלא יסתרו התו' ורא"ש דיבמות עם דבריהם במס' נדה בכמה דוכתא: וכן בס' התרומה וס' יראים וכ' אלי מורי הגאון ר' נתן אדלער כ"ץ ו"ל בתשו' דטעם דניהו דלשמא ראתה לא חייש מ"מ שמא תראה חיישינן עכ"ד ופי' לדבריו י"ל דהא וסת ל"ד דאע"ג דחזקה דאיתחזק תלת זימנא הוי דאורייתא בעלמא ומ"ש הכא דל"ד וצ"ל דמשום חזקת טהרה אשה מנגד מחזקת אורח בזמנו בא וא"כ תינח להחזיקה בטומאה משעת וסת ואילך וע"ז נאמר יש לה חזקות טהרה אבל למיחש שמא תראה עתה לזה אין לה מחזקות טהרה מנגד דהא אין לה חזקה שלא תראה לעולם שוב מצאתי בנודע ביהודה: