ליקוטי חבר בן חיים ז קיט

ימים ראשונים הי' עתה ימי נדתה ולא ימי זיבה לזה י"ל דכך הוא הטבע דכ"ז שלא תשב לה ז' נקיים ממש לא נתרפאה חוני הזיבה הראשון אפי' משוך בה ימים מאוד וכל שלא נתרפאה מחולי לא תחזור אבל הצלע"ג תינח בתראה דם ותסתור י"ל דהכל הוא מקור משחת מחולי הזיבה אבל פולטות שכבת זרע דסותרת יומה איך אפשר שע"י אותה הפליטה תשתנה הטבע שתהי' מסולקת בדמים באותן י"א ימים שאחרי ימי נדתה שיהי' פי' חשבון ימי זיבה שנמשכה ע"י פולטות ש"ז וזה הוא שק' בדין טהרה ולא מצאתי למיפתור ועיין בדין שאח"ז מה שאכתוב בדעת הרמב"ם: וזה לשון עט"ז בסי' זה ואם עברו כל י"א ימים ולא ראתה בהם חוזרות לתחלת ימי נדתה שאם שוב תראה תוך ז' הימים יש לה דין נדה שכתבנו בתחלות הסי' ואם ראתה בתוך י"א יום ג' ימים רצופים ונעשות זבה גדולה אינה חוזרות לימי הנדה עד שיהי' לה ז' נקיים ואז יתחילו ימי' נדות ואחרי' ימי זיבות וכן לעולם כל הימים עכ"ל וזה לשון האחרון שכתוב הש"ך דס"ל להעט"ז כהרמב"ם דז' ימי הנדות ואחרי' ימי הזיבות וכן לעולם אמנם במנחת יעקב כ' שהש"ך לא ראה תחילות דברי' העט"ז שכתוב להדי' שאינה חוזרות לימי נדתה עד שהיתה לה ז' נקיים ויהי' מבואר כרמב"ן וסייעתו ודלא כרמב"ם עכדת"ד: והאמת כמ"ש מנחת יעקב אבל מ"מ גם הוא לא ראה ראשית דברי העט"ז שכתוב להדי' שאם שוב תראה תוך הז' ימים יש לה דין נדה וכו' ואילו להרמב"ן מה ענין לזה ימי נדה הא אפי' מאה ימים או יותר כ"ז שלא תראה אפי' לסוף ימים או שנתים ולא תהי' נדה לא תחזור לימי זיבה ומ"ט קרי לי' ז' ימים ימי' הנדה וזה שי' הרמב"ם דיהיב לה לעולם ז' וי"א י"א וז' והנ"ל בעט"ז שלקח לו דרך לעצמו להכריע בין ב' דיעות וס"ל דאם תראה בימי הנדות או בימי הזיבה לא תזוז מהם עד שתטהר מטומאתה ואפי' אם ימשכו כמה ימים דלא כהרמב"ם אמנם אם לא תראה כלל ס"ל כהרמב"ם שתמנה לעולם ז' וי"א וי"א וז' ואם תראה בתוך ה"ז יהי' לה דין נדה ולא תהי' זיבה עד שתטהר מנידתה וכן אם תראה בתוך הי"א לא תחזור לנדה עד אחר שספרה נקיים וזה דרך אמצעה: ובזה יתישב מש"כ העט"ז גבי אין אשה קובעת וסת בימי נדתה ובימי זיבתה כגון שראתה בראש חדש ובט"ו לחדש והק' הש"ך עליו: דבאופן זה יהי' הט"ו לעולם בימי זיבה ולא ישתנה כלל עד"מ מתחילת ראייתה שממנה תחייב אותה הראיי' הוא בר"ח ניסן ווסתה ימשכו ימי נידה וזיבה עד י"ח ניסן וחזרה וראתה בט"ו ט"ז י"ז ג' רצופים שנעשת זבה גדולה וצריכה נקיים והם נמשכים עד כ"ד ניסן ובכלל מעתה חוזרות לימי הנדה ז' ימים והם כלים ביום ב' דר"ח אייר ואילו לא תראה ראיתה זאת בר"ח היו מתחילים אז י"א ימי זיבה וכלים בי"ז אייר נמצאו כי ט"ו אייר אינן בימי זיבה אבל עכשיו ראתה בר"ח אייר דם נדות ששה והוא אינה ניכנסת לימי זיבה עד ימי טהרה מנידתה ביום ז' אייר ואח"כ יתחילו י"א ימי זיבה וימשכו עד ר"ח אייר וכשתגיע ליום ט"ו ותראה בו תהי' בימי זיבה וכן כשתראה באייר ג' רצופים ט"ו ט"ז י"ז ותצריך נקיים ותחזור ממש לחשבון הנ"ל באופן שלעולם יהי' יום ט"ו בימי זיבה משא"כ אלו לא ראתה בר"ח וק"ל: סעיף ק' ג' שבעה נקיים בטור כ' בסי' זה שזבה דאורייתא טובלות ביום שכ"כ בשומרת יום ובב"י משמע דמדאוריי' הא דקאמר הכא אבל מדרבנן לא תעשה כן וק' ממשנה מגילה ס"פ ב' דקאמר לא תטבול עד שתניץ החמה אבל משתנץ החמה מיהת שרי' והיינו מדרבנן דאי מה"ת אפי' מעמוד השחר נמי כמבואר שם וכולן שעשה מעלות השחר כשר: וצ"ל דר"ל דבזמן המשנה עדיין לא גזרו על הטבילה ביום כמ"ש התוס' כ"ט ע"ב ד"ה ח"ש היא וכו' אבל היותר נראה לי דס"ל להטור דטבילה מותרת ביום משום טבילה בזמנה מצוה לא גזר עליו ומ"ש לקמן סי' קצ"ז שלא תטבול ביום היינו בזמנה שאין כאן טבילה בזמנה כלל כמו שיתבאר שם אי"ה וכעין שכ' תוס' ס"ב ע"ב ד"ה אבלי בסו"ה: ועד"ז נוכל לומר הרמב"ם דפסק גרגרן אסור והקשו עליו הרב"י דהיינו כר"ש דלא כר"א דפ' בא סימן נ"ד ע"א הנ"ל דס"ל להרמב"ם דאי מותרת לטבול ביום בתוך י"א שפיר יש לאסור גרגרן ביום י"ב אטו תשמיש תוך י"א יום אבל אי אסור לטבול בתוך י"א יום אין נגזור יום י"ב אטו תוך י"א שתביא לשמש כאמה הא אסורה לטבול וא"כ גרגרן מותר וס"ל בהא גופא פליג ר"ש ור"א הנ"ל וכיון דמסתמא דתלמודא כ"ט ע"ב הנ"ל דקאמר דאסור לעשות ס"ל דטבילה מותר באמה ממילא גרגרן אסור וקצרתי בזה למעיין משום דלא נ"מ מידי לדינא בזה"ז ודו"ק היטב סליק סימן הנ"ל: