ליקוטי חבר בן חיים ז יב

עצו משא"כ כשאינו עושה פירות אז קטפי' חשיב הו' ולא בטל אגב עץ וקרוב לס' זו ברש בפי' המשנה והא קשש מיני' מ"ש תוס' יש לעיין במ"ש לעיל ו"א ע"ב ד"ה בשפתתו דאיכא דילדה ל"ט ואיכא דילדה ל"ז לכאורה מ' דהכי קאמר או ילדה אח"כ ל"ז לו נימא לטהר למפרע כל הטהרות שהייני מטמאים מ"ב חדשים ושלוש ואילך, ולא הבנתי לשון רש"י שכ' דאזלינן בתר רוב נשים מה שייך הכי רוב נשים כיון דכבר ילדה ל"ז והי' אינה מן הרוב ואולי כונת רש"י דתחלת תקנת חכמים הי' שלש של רוב נשים דילדות ל"ט ושוב לא פלוג רבנן ושגירת לישנא פ' בין סורר ומורה נקט ע"ש ס"ט ע"א היטב ובזה הי' נ"ל זכר לדבר דילדות לשבעה נמי לא ניכר עוברה עד שלש חדשים דאל"כ הא רש"י פי' מדכתי' בתמר ויה' בעת לדתה ולא כתיב וימלאו ימי' ללדת ש"מ שילדה לחסרים פי' למקוטעים וא"כ למאי דקייל"ן דיולדת לתשעה אינה יולדות למקוטעין ע"כ צ"ל ל"ז היתה יולדות ואי ס"ד דכמשלוש חדשים היינו בשלוש חדשי' עבורה והייני ב' איך ניצלה ממיתה נימא להנהו דלפני ב' חדשים ושלוש בא עליה יודא מ"מ ע"כ לפני זה כבר בא עליה איש אחר וזנתה דאלת"ה הא רוב נשים יולדות ל"ט יולדות ל"ט וא"כ ע"כ עברה עליה ג' חדשים מתחילת עבורה ומביאת יודא אינה אלא ב"ח ושליש אע"כ לפני זה בא עליה כבר אחר ואל תתמה שהרי בסברה זו נהרג בן סורר ומורה כמבואר שם בסנהדרין ס"ט הנ"ל אע"כ אע"פ שתמר הי' ילדה ל"ז מ"מ לא הוכר עוברה עד זמן שלש של ט' חדשים: ובזה י"ל נמי דברי תוס' בכתובות ס"ז ע"ב דאמרינן משום רשב"י נוח לו לאדם שיפול עצמו לתוך כבשן של אש ואל ילבון פני חבירו ברבים מנ"ל מתמר דכתיב הי' מוצאת כ' התוס' ר"ח גרס מוצת בלא אל"ף כמו ויצת אש בציון והו תמה מה רצו בזה וי"ל לפימ"ש הרא"ם מב"ר הי' בתמר רק רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעי שלם וזהו באמת רק שלש של ז' חדשים במספר הימים אך הרא"מ כ' דקייל"ן שיפורא גרים והו"ל ג' חדשים והו' שלש של ט' וזהו מדכתיב לאל גומר עלי כ"ש ש"ך ביו"ד כסי' קצ"ט וא"כ תינח בישראל אך בב"נ לא שייך זה וא"כ מנל"ל דנוח לו שיפול עצמו ואל ילבין דנמצא הלבנת פנים חמיר מחלל שבת מנ"ל דילמא שאני גבי תמר שרפואות ההלבנה לא הי' בדוקה דאכתי יאמר יודא אנן בני נח אנן ושיפורא לא גרים מידי נמצא דריבו של ראשון אינה אלא רוב של ז' חדשי' ורוב נשים ל"ט יולדות וע"כ כבר בא עליה אחר מקדמת דנא נמצא שלא הצילה ההלבנה ומשו"ה לא הלבינה פניו אבל ה"נ אי הו' רפואה בדוקה נדחי' מפני פ"נ ולהשמר מקו' ז' כ' תוס' ר"ח גרס מוצת בלא א' כמו ויצת אש בציון וכיון שהי' ראתה הצתת אש אע"ג כל ב"נ מיתתה בסייף ע"כ יודא ס"ל דין ישראל להם ודינה כבת כהן בשריפה וכיון דנתברר לה דיודא ס"ל דדין ישראל להם א"כ ההצלה ברובה הוא דשיפוראי גרם ואפ"ה לא שלחה אלא סתמה לאיש אשר אלה לו ש"מ נוח לו וכו': ואאש"נ, הא דצריך הכא הופעת רה"ק בבית דינו של יודא לאמר צדקה ממני יצאו כבושים אע"ג דכבר הודה יודא דמ"מ לבסוף כשילדה ל"ז חדשים מביאת יודא עדיין הי' חוזר וניער חשדא למימר הא רובא ל"ט ילדה והאי מעיקרא הי' מעוברת לכן צריכה בת קול וראיתי תלמידי' בדבר קצת דשמעתן סומכוס משום ר"מ ור"מ הא חייש למועטי מן התורה היכא דאיכא חזקה בהדה וה"נ מוקמי' לה בחזקת רקנית והשתא הו' דעיברה וסמוך מעוטא דיולדות ל"ז לחזקה ולר"מ הו"ל פלגא ופלגא מן ה"ת ותי' דהכא איכא תרי חזקות חזקת כשרות ג"כ ולריב"ש רובי' לא עדיף מתרי חזקות לכו"ע וי"ל דהיכא דאתרע חזקה והרי הי' מעוברת לפנינו לא אמרינן כנ"ל מה"ת ועמ"ש בחי' למס' ערובי: ל"א בסוגי' דחזקות: דף ט' ע"א מידי הו' טעמא אלא משום דראשה כבד עליה וכו' הנה בשמעתן מבואר דסברה דאוריי' הו' וסמכי' עלה אפי' למ"ד וסתית דאוריי' וק' א"כ אשה שראתה בתחילת זמן הכרת עיבורה נימא וודאי למפרע הי' דם ההי' וכותלי בית הרחם העמידוהו' ואפי' חולין לטמו ושמאי נמי יודה לזה וכ"ת ה"כ א"כ לא לשתמיט וי"ל דנהי' דסברא דאוריי' הי' דבימי עיבורה לא תראה ודחי' אפילו חזקה דאורח בזמנו בא מ"מ בתחילת זמן הכרת העובר כשראתה לפנינו אין כאן סברא דאוריי' למתלי האמש יותר מבהיום וטעמו נ"ל דהנה ודאי החוש מעיד דמיד אחר קליטת הזרע נמעט דם נידה שלה והטעם משום דולד נוצר וניזון מדם נידתה כידוע אלא דמ"מ לאו חזקה דאוריי' הוא עדיין עד תחילת זמן הכרת העובר דאז מצטרף לזה עוד סברת ראשה ואיברי' כבדים וע"י צירוף ב' הסברות וחד נעשה חזקה דאוריי' לדחות חזקה אורח בזמנו בא וא"כ תו לא ק"מ דנתלי הדם באמש שעדיין לא הי' ראשה ואיברא כבדים ז"א דמ"מ הי' מסולקת מטעם יצירת הולד ומה שנוסיף עוד עתה ראשה ואיבריה' כבדים אינה סברה כ"כ לדחות הך דאשה מרגשת בעצמה או דכותלי בית הרחם לא מוקמי' דם או חזקת טהרה