ליקוטי חבר בן חיים ז יא

דהלכה כב"ה כך שמעתי וא"כ ק' בשמעתין איך אפשר שר"א שמע משמאי ד' נשים דיין שעתן הא לשמאי כל הנשים דיין שעתן אלא דהירושלמי אפשר ס"ל כי הנך לישנא דלעיל דמודה שמאי בשוטה ומשמשת במוך וא"כ נ"מ בהנך ד' נשים בשוטה ומשמשת במוך א"כ הש"ס דיל"ן דמיירי נמי באדך לישנא ועוד דמ' דאידך לישנא עיקר ק' אע"כ ש"ס דילן לא ס"ל דכל דברי ר"א מפי שמאי יצאו ושמותי כמשמעו שברכוהו וק"ל: דרא שמותי הו' הק' גליון בשם ראב"י ונפשיט דמנודה מותר בתפילין ולפענ"ד ע"ש במ"ק דבעי מצורע מה בתפילין ומייתי שם פלוגתא דר"א ור"ע וא"כ הו"ל לר"א לא תבעי לך דמצורע מותר בתפילין ה"ה מנודה כי תבעי לך לר"ע וע"ש: ואידך הזב והזבה כ' תוס' מכאן מ' וכו' לשון זה צ"ע מה לשון מ' הרי ראי' גדולה ונלמוד ממנה וי"ל משום דלכאורה מצינו למימר דר"א נמי מודה דלבעלה אסורא ולא קאמר אלא לענין טבילה בזמנה דצריכה לחוש דלמא לא נשארה בחזקתה באותן הימים ו"ר יושיע ס"ל אפילו נשארה בחזקתה מ"מ כיון שלא ספרה אין עליה מצות טבילה כלל ולעולם לכו"ע אסורה לבעלה אמנם משמעתן דפסק הלכתא כר"א ואנן קייל"ן טבילה בזמנה לאו מצוה הי' א"כ מ' דלבעלה קאמר: יום ראשון ומצאה טהור כ' תוס' רק שהפסקה בטהרה וצ"ע למאי שפסק תוס' דיום א' ויום ה' לי' והיינו כדתנינא לקמן ס"ח ע"א ולדידי' לא מ' דבעי הפסק ועיי"ש בסוגי' ובתוס' ד"ה והכא קמל"ן וי"ל לפימ"ש במרדכי ופסק כן רמ"א בש"ע סי' קצ"ט בתוך ג' ימים ראשונה של ימי לבונה אין תולין כתם במכה שבגופה עד שתתחזק בטהרה וה"ק בפלתי הא בשמעתן מ' דביום א' סגי להחזיקה בטהרה דהלכה כר"א ע"ש ולדידי' נמי ק' מאי שייטא ד"ג ימים ולא תסגי ב"ג בדיקות ע"כ נ"ל לפימ"ש מהר"ם לובלין במתניתו דכל בדיקה שאינה מתיקון חכמים אינה ממעטת א"כ ה"ה שאינה מחזקת וא"כ לר"א דס"ל לקמן יו"ד כרב דתרי זימני הו' חזקה סגי בתרי בדיקות של חכמז"ל וס"ל למרדכי דבימי ר"א שהי' עוסקין בטהרות והי' תיקן חכמז"ל לבדוק שחרית וערבית כדלעיל ד' ע"ב א"כ כאן דבדקה יום ראשון ב' בדיקות של תיקן חכמז"ל שחרית ובין הערבים אתחזקה בתרי זימנא וטהורה הי' עי' בדיקות ב' וכר' תנינא אמנם בדליכא טהרות אין תיקון חכמז"ל אלא פ"א ביום וקייל"ן נמי ג' זמנים הו' חזקה א"כ לא אתחזקה אלא בשלושה ימים והו' נכון והשתא י"ל דהתוס' ס"ל כהפוס' בשו"ע דגם בזה"ז בעי בדיקת שחרית וערבית וא"כ גם לדידן דבעי ג' זמנים לחזקה מ"מ לא בעי ג' ימים אלא בדיקה של שחרית וערבית והפסק טהרה ונהי' דר' חנינא לא בעי הפסק טהרה הייני משום דלר"א סגי בתרי זימנא לחזקה משא"כ לדידן וק"ל: מאי קמל"ן שמואל בכולהו תנן הלכתא יש להקשות לפימ"ש תוס' לקמן ס"ח מ"א לרב דס"ל לר"א לא בעי אלא חדא ולמא ונקיט ו"ז משום ר' יושיע ע"ש וא"כ לפי לשון המשנה נראין דברי ר"א מיר יושיע והייני כפי' רש"י מ' מזה מה שפסק במתניתן הלכה כר"א הייני נמי במה שאמר א' ו"ז דבזה נראין דבריו אלא במה דסגי לי' בחד יומא זה לא שמעת וקמל"ן שמואל הלכה כר"ג בכל דבריו ועיי' לקמן בגליון ד"ה משום דקאי ריב"ב כוותי' וכו' עיי"ש ואין לומר אכתי לימא הלכה כר"א בזב ובזבה זה אינה כיון דפרט הך דתנן במתניתן הלכה הא דאתא למעט אחרנייתא דתני הלכה כוותי' ומדלא משני ש"מ דהלכתא כוותי' ד"ר חנינא דלא כרב וזהו דעת התוס' דשמעתן וסמ"ג עי' ב"י סי' קצ"ו דדחיקא לי' דשבקי לרב ופסקי כר' חנינא עיי"ש. קטף כ' תוס' מיש רש"י דאינה עושה שירות לא א"ש למאי דאמרינן לקמן דפליגא בגווזא ולא בפירי וגליון כ' דרש"י קאי ללשנא בתרא ולפענ"ד לא נעלם זה מהתוס' אלא דלפמ"ש רש"י דקטף מן אילן ידעי הו' שנקרא כן והבא תוס' ראיה לזה שכן הוא וא"כ ע"כ צ"ל הא דפליגא לישנא אי עושה פירות או לא מאי פליגא נחזה אנן ע"כ צ"ל דהאי אילן שזמן שאינה עושה פירות כגן בתחלת נטיעתן ואהא קאי לישנא בתרא דאז קטפי' זו פירא וא"ש אבל מלשון רש"י דהאי אילן אינה עושה פירות כלל ועל זה ה"ק תוס' שפיר: בקטפא דגווזא הרמב"ם פסק גבי דקטפי' פירי וכן דגווזא באילן שאינה עושה פירות שבעית נוהג בו פסק כל"ב ולא חיש לדחיי' ר"י כמ"ש כ"ת שם אמנם בהלכ' מאכלות איסורים פסק דאין ערלה נוהג אלא בשרף הפגם כר' יהושע ולא זכר כלל מקטפי' דגווזא באילן שאינה עושה פירות יראה דס"ל מדהזכר ר' דבריו של ר"א בלשון חכמים גבי שבעית ולא גבי ערלה וטעמא רבא איכא לחלק ביניהם דערלה אינה נוהג אלא בפירי והאי לאו פירי הו' ולא עץ מאכל הו' משא"כ שבעית דנוהג בכל מילי רק לא בעץ משום שאין הנאתו וביעורו שווין וקטפי' נמי אעפ"י שהנאתו וביעורו שוה מ"מ בטל הו' אגב עץ כמ"ש תוס' וא"כ ס"ל תינח באילן העושה פירות דאז הקטף בטל לגבי