ליקוטי חבר בן חיים ז קיח

דינים העולים מהמאמר הנ"ל: א' אין הרגשה דאורייתא אלא במרגשת פתיחת פי המקור או שנזדעזעה כל גופה כדרך שיאירע לנשים בעת וסתן אבל הרגשת זיבת דבר לח לא שמי' הרגשה ואין כאן חשש דאורייתא כלל: ב' באשה שהרגשה כנ"ל אע"פ שהי' בשעת תשמיש או הטילה מי רגלים או בדיקת העד לא אמרינן דמספקא לן דלמא הרגשת שמש או העד מ"ר נתחלפה לה בהרגשה והו"ל רק ספיקא דאורייתא זה לא אמרינן אלא כל שאמרת הרגשתי הו"ל בודאי דאורייתא כי אין מקום לטעות בכך: ג' בדקה בעד ולא הכניסה בעומק רק לפנים מפי הרחם כ"ש אם לא הקגישק כלל אין וכאן ספק דאורייתא כלל: ד' הכניסה בעומק קצת יותר מהנ"ל אע"פ שלא הרגישה כלום והו"ל ספיקא דאורייתא אימר מפני הרגשת העד לא הרגשה פתיחת המקור לכן כל שמוצאת דם על העד הו"ל ספיקא דאורייתא: ה' ומ"מ אם יצטריף לזה חד ספק אחר כגון שהעד היה מונח בצד העוסקים בכתמים וכיוצא בזה יש לטהר מטעם ס"ס ספק מעלמא ואת"ל מגופה דלמא לא ארגשה כיון שיש לה חזקת טהרה בלבד בלא"ה: ו' לכל אותן נשים שיש להם כינים בשערות שבאותו מקום אם יתבאר זה שאותן כינים דרכן להוציא טפין דם כגון שהתחככה בבגדי נקי ע"ג שערות מבחוץ ונמצאו על הבגד טפין דם בזו כ"ז שמוחיכה קיים ר"ל שבידוע שעדיין יש לה זה המיחש שגדלים הראשון שבאותו מקום שמוציאין טפין כאילו ולכן צריכה שתבדוק עצמה איזה פעמים בשנה ולכל הפחות פ"א ברביעית בשנה ע"ג שערות מבחוץ לאורך המקום ולראות אם עדיין הרחש מצואה ואם מוציא אותן טפין דמים ועיין בסמוך: ז' כל זה דווקא שמוחזקת מעינה סתום ואפי' בימי נקיים ומכ"ש בין וסת לוסת עד יום יומים קודם זמן וסתה מעינה כסתום בנתים שאז יש לה חזקת טהרה ממש ומסייעים לס"ס הנ"ל אבל מיום או יומים שסמוך לוסתה שעליה אז לראות שדרכן של נשי דידן להקדים או לאחר כמ"ש הראב"ד בבעלי נפש ויתבאר בסי' שאח"ז אי"ה ומאז עד שעבר זמן הוסת וראתה מעינה עד שהוחזק סתום באופן שמתבאר בדב' לקמן סי' קצ"ו סע' יוד אי"ה עד אז לא נתחזקה בטהר ממש ולא נסמוך על ס"ס כי אינו ס"ס טוב: ח' לפי דעת של סדרי טהרה בקרטן יבשים או אפי' טפה דם אלא שהוא רק טפה אחת אפשר דלא שייך בכה"ג חזקת על דם היוצא מן המקור שאינה יוצא אלא בהרגשה ואין כאן ספק דאורייתא כלל יש לצריף זה להחרים אחרים: סעיף ק' ב' יושבת עליו ז' נקיים פלוגתא הרמב"ם והפוסקים בענין נדה דאורייתא מבוארים למעיין דלהרמב"ם מיום שהתחלה לראות פעם ראשונה או אחר לידתה אז תחשוב ותספור לעולם ז' נקיים והם נקראים ימי נקיים נדה ואחריהם י"א יום והם נקראים לעולם ימי זיבה ולדידי' אם תראה ביום ז' לנדתה שצריכה לישב ששה והוא אותן הימים אע"פ שתשב בהם לנדתה מ"מ ימי זובה הם לכל דניהם וכן אם תראה בסוף ימי זיבתה יום או יומיים שצריכה לישב ז נקיים והנקיים האלו נקראים לרחק ימי נדתה אע"פ שהם נקיים של זיבה מ"מ לימי נדה יחשוב וכן תספור לעולם ז' ימי נדה וי"א ימי זיבה בין תראה בין לא תראה והרמב"ן וכל הפוסקים פליגי שלא יתחלו י"א ימי זיבה אלא אחר נדה שראתה בהם וכ"ז שלא ראתה אפי' תשהה כל כך מאה ימים לא יהי' ימי זיבה לכן משתעשה זיבה גדולה לא יתחלו ימי נדה עד שיעלו ז' ימי נקיים רצופים ואם תסתור בתוך אותן הימים אפי' כמה פעמים לא יעלו לחשבון עד שיעברו עליה ז' נקיים רצופים ואז יתחילו ימי נדות ודע דצע"ג לשי' זו דקיי"ל כל י"א יום הוא בחזקת טהרה כמבואר במשנה ס"פ בנות כותים ובגמרא שם ומשמע דזה עפי' טבע ולא עפי' הלכה ל"מ מבלי טעם דהיינו להך מ"ד הוא לענין דיה שעתה שהוא חששא דרבנן בעלמא כך ידעו בטבע שהאשה מעינה סתום שסומכים לימי נדות והילך לשון הרמב"ן פ' מצורע על פסוק וידיו לא שטוף במים בסוף דבריו ובזה לשונו הקל הכתוב בזוב האשה בעת נדתה ולא חייב בה קרבן בעבור שהיא בטבע ולא נתרפאות משום חולי וכו' אבל כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת הידוע או שתוסיף על העת וזה החלי או שתוסיף על העת ויזוב זוב דמה אחרי הז' ההמה הנה הוא חולי כזוב והצריכות בה קרבן בהתרפאות כדין הזב עכ"ל לעינינו עיי"ש מבואר שבטבע הענין שתהי' מסולקות בדמים באותן הימים וצ"ל לפי"ז אם תמנה ז' נקיים והם נמשכים ובאין לי"א ימים וגם בסוף הנקיים תסתור ותספור ז' אחרים וכן כמה פעמים עד שתטהר לבסוף הקץ ימים רבים ויתחילו ימי נדתה ותראה בהם ותטבול וי"א ימים אח"כ אז דנים אותה למסולקות בדמים ואיך יהי' זה הא אי לא הי' סותרות