ליקוטי חבר בן חיים ז קטז

פי' מאמו"ר הגאון אמיתי נ"י על ש"ע י"ד הלכת נדה. בסי' קפ"ז סק' א' והוא שתרגוש ביציאתו עי' בפלתי שהעלה להלכה ברורה דספק בדיקת עד או שימש מי רגלים ספיקא דאורייתא היא דלמא הרגשת עד הוא וראייתו עצומות וכבר כ' בזה בחי' גפ"ת ר"פ הרואה כתם עיי' בביאורי וטעמא דמלתא כמ"ש הרמב"ם דחזקת דמים רובים יוצאים מהמקור והיוצאים משם יוצאים בהרגשה וזה מבואר ממשנה בסוגי' דפרוזדר עמ"ש בחי' גפ"ת באריכות שייך לכאן אלא שפליתי כ' דמהר"ם מרוט"ב שבהגהות מיומונית פליג וס"ל דספק בדיקה לא הוי ספיקא דאורייתא מדכ' שם ואשה שאין לה וסת לא תחמיר לבדוק אחר תשמיש דכיון דלא ארגשה הו"ל ככתם בעלמא והם אמרו שלא תבדוק עיי"ש, מזה משמע לי' להפלתי דהוי רק ספיקא דרבנן דאלת"ה מה בכך שלא הי' הרגשה הא הוא מיירי אחר תשמיש ואימר הרגשת שמש הוי אע"כ ס"ל דהוי ספיקא דרבנן: ולפע"ד אין כאן מחלוקת והוא דכבר מבואר אצלינו מספק של ראשונים ז"ל דאין דרך דם לבא בשעת תשמיש ממש בשעה שהשמש בפנים כל שלא ראו ממש שהדם על שלו, או אותיום אבל זולת זה לא שכיח כלל כי אדרבה הוא נותן מעצור להדם מבלי לצאת החוצה, וכבר הוכיח מזה בפליתי וגם נמצא בזה בנודע ביהודה ומשום כן כ' התו' נדה ס"ו ע"א דברואה דם מחמת תשמיש מודה רבי דבעי' ג' זמנים לאחזוק. דהוי וסת גרועה כמו אכלה שום וראתה ומשו"ה נעקר נמי בחדא זימנא בבדיקת שפופרת וכדומה, והנה מתברר מלשון מלחמות ה' ס"פ אלמנה ניזונות דהא דמצרכין בדיקה באשה שאין לה ווסת לא משום דהוחזקה רואה כל שעה ורגע דא"כ מה יועיל בדיקה ג' פעמים, ועוד מה מועיל לה בדיקה כלל, דלמא בשעת תשמיש תראה, הא מוחזקת היא רואה בכל שעה אלא הטעם הוא כן כיון שאנו רואין דהך אתתא אין לה סדר לראייתה אנו תולין שבא לה מחמת חבטות ושארי שינויים וענינים קלים, ואנו חוששין שמה יהי' התשמיש כא' מהם ויגרם להראיי' כיון שבקל היא רואה, ע"כ תבדוק ג' פעמים לפני ולאחר התשמיש, וכיון שנתברר לנו שאין התשמיש גורם לה תו לא צריכה בדיקה אלו דבריו למעיין שם הנה לפי' הנ"ל ודאי לית לנו למיחש שתראה בשעת תשמיש ממש בשעה ששמש בפנים כי אדרבה הוא מעצור הדם אלא שמא מחמת החמדה תראה קודם או אחר התשמיש מיד אז לא שייך למימר הרגשת שמש ומדלא ארגשה לא הוי אלא איסור דרבנן בכתם אבל לעולם מודה המהר"ם מרוט"ב דברואה אח"ז מיד הו"ל ספק דאורייתא שמא הרגשת שמש הוא לה: ולפי הנ"ל ניחא דכל שלא מצאה אותו יום או לכל הפחות אח"ז מיד לא מספקינן בתשמיש כלל דלא שכיחא: והעלה בסדרי טהרה דמ"מ בדיקת עד מידי ספיקא דאורייתא לא נפקא ונ"מ אם איכא למיתלי בשום דבר שהי' העד בצד כתמים ועוסקים בה אזי בקל מצרפים והו"ל ס"ס שמא מעלמא ואת"ל מגופה שמא בלא הרגשה מעי"ש, וזה מוכח ופשוט מש"ס גבי בדיקה בעד שאינו בדוק לה פ' כל היד י"ד ע"א עיי"ש ואע"ג דספק בלא הרגשה הוה ספק גרועה מ"מ גבי נדה אמרינן ס"ס כהאי כדמוכח ר"פ האשה שהי' עושה צרכיה ומטעם שכ' פליתי לקמן סי' קפ"ב וסי' ק"ץ ודו"ק: ומתוך הדברים הללו שהנשים שיש להם כינים בשערה שבאותו מקום דביקים בגופם ממש אי אפשר להם לבדוק מבלי שתפגוש בשערה ויתלכלך מאותו טפין דמים קטנים הבאים מאותן כינים כאשר מנוסה כמה פעמים לכשתקח עד בדוק ותמכמך בשערות מבחוץ אזי המה מלא טפין קטנים כאילו הו"ל לענין אותן טפין כאילו אינו בדיק שהרי עסקה במקום כתמים דהוי אותין המלוכלכן ואותן טפין הנ"ל ואם היתה אותה לבדיקה בלי הרגשה תחילה ואע"ג דאיכא למימר הרגשת עד הוי מ"מ הו"ל ס"ס מכ"ש שאם איננו כ"א טפה א' דבלה"נ יש להקל בספיקא כמשמע בש"ס מ"א ע"ב מקור שהגיע ב' טפין מרגליות טמאה ודוקא ב' אבל א' אימא מעלמא אתא עיין ב"ח וסדרי טהרה בשם תשובת אחרונים דבקורט דם לית בי' הך חזקה דרוב דמים מהמקור, א"כ ה"נ בסוגי' נ"ל כן, ולצריף כל המתירים הנ"ל: ואמנם הא דוקא בדלא ארגשה ובדקה עצמה כהנ"ל יש לסמוך ולהתירה אבל בדארגשה ובדקה ומצאה כל אלו אע"ג דבדקה ומצאה נמי מראה טהורה על העד באופן שיש לתלות ההרגשה במראה הטהור כמבואר בתה"ד הומ"ל, דהני טפין מהכינים אתו, ומ"מ מכיון דם דהרגשה הו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא, ובדלא ארגשה נמי דוקא בשהוחזקה בטהרה