ליקוטי חבר בן חיים ז קיד

לחזותו בנועם ה' הדר עוזו ותפארתו ותיחד עינינו בציון בבנותו קדוש וברוך יאמר לעומתו יצו ד' חסדו עלינו וברכתו ללמוד וללמד את תורתו לשמור ולעשות את כל מצותיו חוקי' ודתו אמן כן יאמר ד' סיימנו מס' נדה בעזהי"ת בישיבה הרמה בק"ק מט"ד יום ג' פורים קטן בשמחה רבה לפ"ק עם תלמידים הגונים אלופינו מסובלים לקבל טהרה וקדושה עלולים בסולם העולה בית אל עולים יהי' נועם ד' אלקינו עלינו ויברכינו להתחיל ולסיים ספרים אחרים ולהעמיד תלמידים רבים והגונים כי מרוחמיך המה מרוחמים וחנוניך המה תנונים והי' כי יעלה בניך אל ארובותיהם כיונים זכרינו ד' ברצון עמיך ופקדינו בישועתיך לראות בטובת בחיריך ולשמוח בשמחת גויך להתהלל עם נחלתיך אמן: גמרתי העתקה בעזהי"ת מוצאי שבת פורים שנתר"א לפ"ק נדה ס"ט ע"ב סוגי' דהזב והזבה ל"ב בעומר תקצ"ז לפ"ק: בסוגי' זו נוראות נפלאתי אם אין לו היכר ושום סימן לידע רגע יציאת נשמה עד שנימוק או בקיעת הכרס וצ"ל לפר' הא דכתיב כי קבור תקברנו ביום ההוא היינו מיום שידעינן שנתברר מיתתו וזה לא יתברר עד אחר הימוק בשרו או בקיעת כרסו א"כ בימי מרע"ה לא קברו עד שנימוק איך לא הזכירו כן חכז"ל בשום מקום והכי נשתרבב בכל ישראל לקבור מיד אחר יצאת הנפש ולפי קבלת בעלי ח"ק וקברנוהו כידוע וגם שילהי יומא אמרי' המפקח את הגל בודק עד חוטמו דכתיב אשר נשמת רוח חיים באפו ומדאינו מרגיש חיים באפו שביק לי' ואזיל ואינו מפקח יותר ואמאי הא עדיין לא נימוק: ויותר קשה לר"א דעד שיבקע כריסו מבואר דהיינו אחר ג' ימים וא"כ עדות אשה שמת בעלה א"א להעיד עד אחר בקיעת הכרס שהוא אחר ג' ימים ואדרבא קיי"ל אחר ג' ימים שוב אינו מעיד עליו להתיר אשתו שכבר נשתנה צורתו וכבר הרגיש בזה הקו' רמון גדיש אלא שלא ביאר כל צרכו: ותו קשי' איך לא נזכר דין מי שמת וקבלה אשתו קידושין מאחד ואחר שנימוק או נבקע כריסו קבלה מאחר שחוששין לשניהם דלמא עדיין לא מת בראשונה תו קשי' אהרמב"ם דמייתי פ"ד מה"ל אבל הל' ה' וכל המעמץ עם יציאת הנפש ה"ז שופך דמים אלא שיהא מעט שמא נתעלף הרי כ' אחר יציאת הנפש ימתין עוד מעט זמן וע"כ הי' יודע אימתי נקרא יציאת הנפש ועל זה ע"כ סמך עצמו אמ"ב פ"ב מ' מהל' שבת בפיקוח הגל עד חוטמו ואם אינו מרגיש נשמה בחוטמו הרי זה יציאת הנפש ועל זה כ' כיון שעכ"פ מיד ברגע יציאת הנפש לא יאמיץ והוא משנה בשבת פ' השואל וכל שימתין מאז עוד מעט ולא עד שימוק או עד שיבקע וממשנתינו ממקומו דגוי אינו מטמא מיד כשמת ולא גזרו וא"כ ע"כ צ"ל שיש לנו שום גבול אימתי תקרא מת: עוד ברמב"ם פ"ז מה"ל אבל הל' א' הצדיקים אין בונין נפש על קבריה' כי דבריהם זכרונם ולא יפנה אדם לבקר את הקברות וכ' הריב"ש שהמעתיקים עשו מזה בבא בפ"ע כאלו הרמב"ם אוסר לבקר על הקברות והוא נגד מס' שמחות רפ"ח פוקדים על המתים עד אחר ג' ימים ואין בה משום דרכי האמורי ומעשה כא' שהי' חי כ"ה שנים ועוד א' הוליד בנים ע"כ א"כ יהי' הרמב"ם כנגד מס' שמחות אע"כ אינו בבא בפ"ע אלא אלעיל קאי צדיקים אין בונין להם נפש שהרי בלא זה אין אדם יבקר על קבריה' שהרי דבריהם זכרונם ומביאו בכ"מ בקיצר ודוחק גדול פירושו וגם לשבש כל הספרים שעשו ממנו בבא בפ"ע ועוד עכ"פ למה לא הביא דין זה דעד ג' ימים יבקרו על הקברים ומ"ש בדרישה ופרישה בטוי"ד דבימים קדמונים היה קוברין בכוכין ולא השליכו עפר הי' אפשר שיחי' אחרי נפלו אבל בזה"ז אנן חופרי' ומשהשליכו עליו עפר א"א להחיות ע"כ אין צורך לבקר הנה הרמב"ם כ' בפ"ד הל"ד שגם בכוכין משליכין עליו עפר ועוד היא גופא קשי' איך הנהיגו להשליך עליו עפר אם אפשר שעודינו חי: ובמס' שמחות גופא צע"ג אם יש שום ספק בעולם דלמא נתעלף ועודנו חי מה יועיל לבקר בתוך ג' ימים פעם או פעמים או עשרה פעמים הלא אדם אם יתעורר מעלופו ואין אצלו אדם שיסייעהו ברפואת ומרקחי' וריחנות וכדומה הלא ימות מיתה תנינית ומה יועיל ביקורו אלא להעמיד שומרי' ג' ימים רצופים ועמהם כל מיני מרקחת ורפואת תו צ"ע בלשון המס' שמחות ואין בו דרכי האמורי וכי העוסק ברפואת בפ"נ ועושה מצוה יאמר עלי' אין בו משום דרכי האמורי וכל זה צע"ג: ע"כ נלפע"ד דודאי הלכה למשה מסיני או מקרא ילפינן יציאת נשמה מגופו מדכתיב ויפח באפי' נשמת רוח חיים ואין בזה ספק או פקפוק כלל ומה שאירע וקם א' וחי כ"ה שנים וא' הוליד בנים מקרה רחוק הי' עפ"י קברנים שלא הי' בקיאים ואין לחוש למציאות רחוק ואינו בנמצא ואין לחוש לו כלל