ליקוטי חבר בן חיים ז קיג

מגילה מייתי לי' הש"ס הכי דר"ל הוה דרי' לי' האי גברא דתנו ד' דברים ונצטער ר"ל אמר לי' ההיא גברא בעי דלשמעי' למר א"ל גמור מנאי האי מלתא דאר"ז בנות ישראל הם החמירו על עצמן שאפי' רואות טיפת דם כחרדל יושבת עליו ז' נקיים תנא דבי אליה כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב ולפי הנ"ל יובן כך כי ר"ל הבין בהאי מרבנן שהוא מאוד נכנע ונבזה בעיני' נמאס שהרי תנא ד' דברים ודרי לי' אכפפי' וגם לא הי' ניכר במלבושי' שהוא צורבא מרבנן וכל זה להיות נבזה בעיניו ונמאס וזה יקרה לחכמים להיות כל מעשיהם מעט מזעיר בעיניהם נגד עוצם עבירה קטנה שעשו בילדותם והוא נגד עיניהם תמיד כמ"ש והאריך החסיד בח"ה אמנם אעפ"י שזה מדרך הצדיקים והחסידים מ"מ יהי' נזהר מעצבות ויהי' לבו שמח בה' תמיד כל היום והיינו דקאמר לי' ר"ל בנות ישראל המה החמירו על עצמם שאפי' על עבירה קטנה המרומז בטיפת דם כחרדל הרי הם כל ימיהם בתשובה ז' נקיים שהם שבעים שנות אדם ואתה כא' מהם בלי ספק מ"מ הוי יודע כי תנא אליה כל השונה הלכות בכל יום שהוא שמח וטוב לב הוא מובטח שהוא בן עוה"ב כי אין השכינה שורה מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצוה: ועד"ז אפרש מקראי קדש חטא חטאה ירושלים ע"כ לנדה היתה וכו' טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה כי מלבד קושי ההבנה בפסוקים אלו עוד נ"ל מ"ט הכא קרא לי' חטא שוגג והכא קרא טומאה במזיד: וי"ל דהנה בטעם היות מרע"ה בהר מ' יום ומ' לילה נחלקו המפרשים כי בודאי לא יבצר מה' ללמדו התורה על רגל א' דהרי בכל זאת כתיב בפ' השבועה ויתן אל משה ככלותו ופי' רשי' שנתנו לו במתנה כחתן לכלה נמצא בכל האיחור והעיכב הזה חזר ונתנה לו במתנה מפני שלא הי' יכול להשיגה ומזה שפטו קצת מדרשי' חכמז"ל שלא הי' שם ללמוד אלא לזכך את נפשו מכל התלאות עוה"ז וכנתינתה כך נטילתה כמו שניתנת חיות עוה"ז הוא מ' יום שהולד נוצר בו וכך הי' זמן הזיכוך ואח"כ נתנה לו התורה בשעה ורגע אחד ואם כדבריהם הרי זה בבחינת אשה נדה שרואה כל ימיה ופוסקת ברגע א' לבסוף וטובלת ואינה צריכא נקיים והה"נ הי' כל מ' יום עדיין מלא מזוהמת עוה"ז ופסק לבסוף וקיבל התורה אמנם מה שנראה יותר להלכה מדברי חכמז"ל שכבר הי' מזוכך ונקי בתחילת עליותו להר ומ' יום הי' נקיים וזכים וקיבל התורה מיד בעליתו אלא שהוצרך לחזור אחר למודו מ' יום כדי שיהי' שמור אצלו ומזה למדו ק"ו אם מרע"ה שקיבל מפי הגבורה הוצרך מ' יום לחזור אחר לימודו מה נעשה אנן והנה לפי דבריהם הי' זה בבחינת זבה שיושבת נקיים אחר הפסק טהרה ורשי' פי' בפ' תשא הוא פ' השבועה הזאת שישראל טעו וחשבו יום העליה בכלל מ' יום וביום המ' לחשבונן באו כי בושש ולא בא וכו' והם טעו כי היה להם לחשוב ממחרת עלייתו והנה טעותם הי' בהנ"ל כי חשבו שהמ' יום אינם נקיים אלא כימי נדה וידוע כי הנדה סוף היום עולה לה בתחילתה ואין תחילת יום עולה בסופה וההיפך בנקיים דזבה דתחילת היום עולה בסופה ואין סוף היום עולה בתחילתה כמ"ש תוס' במתניתן בשם הר"י וישראל שחשבו מ' יום כימי נדה ע"כ חשבו שסוף היום עולה בתחילתו וחשבו גם יום עליותו להר בחשבון מ' יום וטעו בזה כי באמת דעת השני אמתיות והיא בבחינת זבה ואין יום הראשון עולה לחשבון נקיים והנה זה הטעות הוא שוגג וטעות אמנם מה שהוא קרוב למזיד מה שטעו עוד ביום מ' כיון שבושש ולא בא עשי העגל הא כיון דסוף היום עולה בתחילתו א"כ ממילא אין תחילת היום עולה בסופו וצריכין להמתין עד הלילה ומדוע מהרו בבא שיש אע"כ מרוע לבבם ומחשבתם לע"ז כמ"ש חכמז"ל על פסוק ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו לבם לא נכון עמו זה הביאום לסמאת ענים בזה וזה חטא חטאה ירושלים הם ישראל נקראו ירושלים המה חטאו מתחילה רק בשוגג ע"כ לנדה היתה חשבו שהוא בבחינת נדה שסוף עולה בתחילת החשבון אמנם טומאתה בשוליה לסוף נולד מזה טומאה ומזיד שלא זכרה אחריתה שתחילת יום אינה עולה באחריתה וזה מרומז במה שאמרו חכמז"ל לא הי' ראוי' לאותו מעשה אלא להורות תשובה ר"ל כי זה שהי' מרע"ה מ' יום למעלה בבחינתי נקיים היינו בחינת צדיקים גמורים כמ"ש לעיל שכל ימיהם נקיום והם מדומים בעצמם כאלו ראו טיפת דם כחרדל כמ"ש לעיל: ועוד יש לרמז בזה מה שאמרו חכמז"ל ויתן אל משה ככלותו כחתן לכלה כי הכלה צריכה ז' נקיים ואחרי בכלות כל ההכנה הזאת בועל בעולת מצוה ופורש ותחזור לקמייתה לספור נקיים וה"נ אחרי שטרח ויגע וזכה לכוון הלכה לא יאמר כי כבר הישיג כי יחזור ויחזור לראש וימצא בו טעם חדש כדד היונק והיינו כחתן לכלה הנ"ל לכן חתן על כלה גי' תרי"ג לרמז על התורה כנ"ל ד' אלוקינו ישימינו מאנשי עבודתו הזוכים