ליקוטי חבר בן חיים ז קיא

ואז מתיחסת גם מה שתראה מיום אחר ראיית לילה וק"ל: ומ"ש תוס' לשיטת ר"י דלר' יוסי סוף היום ככולו ובר"ה דיליף רבא ק"ו היינו לרבנן ולא לר' יוסי צ"ל דלרבנן ליכא למפרך זבה תוכיח משום דלרבנן י"ל אה"נ דבזבה דגלי רחמנא דתחילת היום עולה בסופו הי' מהראוי' שסוף היום יעלה בתחילתה אלא משום דא"א דאיך נימא הואיל ומקצת היום הי' נקייה הרי כולי יום נקי אדרבא נימא איפכא היא הואיל ותחילה היום אינו נקי הרי הי' ככל היום אינו נקי לכן א"א משא"כ לר' יוסי הא קחזינן דביום ה"ז דמקצת היום נקי הרי הוא ככולי נקי ולכשתראה אח"כ אינה סותרת ואמאי נימא מקצת היום שאינו נקי הרי הוא ככולי אפ"ה לא אמרינן כן בסופו א"כ מ"ט אמרינן כן בתחילתה והוה שפיר זבה תוכיח לכן כ' תוס' דלרבנן קאי התם ותי' ב' של תוס' אינה מובן לי קצת ועמ"ש בספר אורח מישור במס' נזיר: דף ע"ב ע"א אמר ר' יוסף מאי קמל"ן חנינא וכו' ופלא איך נעלם זה מר' יוסף דיש לחלק בין ראתה ללא ראתה ועוד א"כ אמאי לא קמל"ן מתניתן רבותא טפי אפי' לא ראתה וי"ל דזהו טפי רבותא דהא כיון שראתה הרי בלא"ה מטמא משכב ומושב משום מעל"ע שבנדה וטומאת בועלה הא לא שכיח לגזור משום תוך י"א יום ואפ"ה אמנו עליה וגזרו והוה רבותא טפי והיינו ללישנא בתרא דלעיל ויו ע"ב דס"ל לר"ה דמעל"ע לתרומה נמי גזרו אבל ללישנא קמא דלתרומה לא גזרו ליתא למ"ש ואפשר דרב כהנא הכי ס"ל ובהא פליגא אמנם מה דפשיטא לי' לרש"י דמעל"ע שבנדה שייך כאן צע"ק דהא לשמאי כל הנשים דיין שעתן ודוחק לומר דב"ש לית לי' כשמאי רבן וי"ל דהא מבואר לעיל ג' ע"ב דלא עשה שמאי סייג ומשום ביטול פ"ו נגעי בי' והכא לא שייך ביטול פ"ו דהא הו"ל גרגרן לכל הפחות ומודה ב"ש דאיכא מעל"ע ועוררני תלמידי המופלג מהו' פנחס לייב למימר דאביי דדחי דברי ר' יוסף אזיל לטעמי לעיל ג' ע"א דטעמא דב"ש משום דאם איתא דהוה דם וכו' ושם בתוס' ד"ה ואיבעית אימא מבואר דלהנך טעמא אין לעשות סייג אפי' בלא ביטול פ"ו וא"כ אפי' ללישנא בתרא דר"ה הנ"ל לא אתי שפיר ונכון הוא: דף ע"ב ע"א מה תשיעי בעי שימור וכו' הלשון הזה אין לו שחר הא דברי ר"ל נכונים בטעמם דזיל בתר טעמא מה טעם די"א לאן לבעי שימור משום שאינו מצטרף לזבה גדולה א"כ ה"ה לעשירי שג"כ אינו מצרף ומה ענין תשיעי לכאן וגם הוא אריכת לשון שלא לצורך וי"ל לדעת ר' סעדיה גאון דס"ל דאפי' ראתה ג' ימים מפוזרים בתוך י"א יום נעשת נמי זבה גדולה להצריכה ז, נקיים כמ"ש תוס' בשמו לעיל נ"ז ע"א ד"ה וארבעה ע"ש ולדידי' ע"כ א"א לומר הטעם דמשו"ה הצריכה לשמור יום כנגד יום משום שאותו יום ראוי' להצטרף עם חבירו ז"א דא"כ הרואה יום א' תשמור כל י"א יום שהרי כולם ראוים להצטרף דהרי אפי' אם תראה בפיזור נעשת נמי זבה גדולה אע"כ הוא גזה"כ בלי טעם וכיון שהשמירה בלי טעם צירוף א"כ ה"ה מה שקבלנו הל"מ י"א יום לא בעי שימור אין הטעם משום שיום י"ב אינו ראויה להצטרף עמו דהרי השימור אינו מטעם צירוף אע"כ גם זה גזה"כ בלי טעם וא"כ מנל"ן לחדש קולא גם ביום עשירי ואולי לזה דיקדק ר' יוחנן ואמר מה תשיעי לא בעי שימור משום דאכתי הומ"ל מה י"ב דלא צריך שימור לא נעשה שימור לי"א ה"נ י"א כיון דלא בעי שימור לא נעשה שימור לעשירי וא"כ ממילא דעשירי לא בעי שימור כיון די"א לא נעשה לו שימור לכן אמר דז"א דא"כ אחר שלמדת דעשירי לא בעי שימור הדר תאמר שלא תעשה נמי שימור לתשיעי ולא יהי' גם התשיעי בעי שימור וככה תאמר על כל אחד עשר יום וזה א"א לשמוע אע"כ כי היכא דתשיעי ודאי בעי שיעור הה"נ עשירי בעי שימור ויראה גם ר"ל מודה לסברא זו דר' יוחנן אלא דס"ל הלכות אחד עשר דכך נאמר הלכה שי"א לא נעשה שימור לעשירי אבל אי לאו הכי מסברא בעלמא לא הוה אמרי' הכי: ובזה י"ל מה שהק' תוס' דמה ענין פלוגתת ר"י ור"ל לדר"ע ור"א בן עזרי' ונ"ל לכאורה צ"ל דהא דפשיט לנו דלא כר' סעדיה גאון וקייל"ן דבעי רצופים והיכא רמיזא והיינו מדכתיב ימים רבים והוה סד"א רק ג' ימים אלא דילפינן כל הראוי' לספירה ראוי' לזבה ותינח אי הני ימים רצופים הם אבל אי נימא דמפוזרים נמי מהני איזה גבול תתן לזה וכמה ימים תהי' ראוי' לזבה אע"כ דרצופי' קאמר והשתא אע"ג דאיכא למימר דלבתר דילפינן שכל י"א יום ראוי' לזבה ממילא מהני נמי ג' ימים מפוזרי' בתוך הני י"א יום מ"מ מנל"ן לותר כן כיון דע"כ בתחילת ההבנה בקרא אינו אלא רצופי' כנ"ל והשתא י"ל לר' סעדיה ס"ל נהי דלר"ע דיליף מקרא אה"נ דבעי רצופי' מ"מ לר"א בן עזריא דהל"מ הוא מה"ת להמציא קולא דבעי רצופי' דוקא אלא בתפוזרי' נמי סגי וכיון דקייל"ן כר"א בן עזריא בהאי א"כ ממילא במפוזרים נמי בעי ז' נקיים