ליקוטי חבר בן חיים ז קט

הגוים אשר אמר ד' אתם לא תבואו בהם והם לא יבואו בכם בהם דבק שלמה דיל"ד מ"ט כפל ענין לא יבואו בהם והם בכם עפ"י ש"ס דיבמות ע"ו ע"ב דקאמר אשלמה הנך אזלי לעלמא והנך אחרינא נינהו והעליתי לשם שהי' לשלמה קצת תי' דלא היה בת מצרים דהי' אזלא לגבי דידי' וכל דפרוש מרובא דעלמא פריש וכי אזדהר רחמנא למיזל במקום קבועתא דזהו אלא דז"א דהא קרא אסור לשוב למצרים בלאה"נ אע"כ רחמנא אזדהר אפי' בפרוש והיינו דנאמר קרא דמן הגוים אשר אמר ד' אתם לא תבואו בהם פי' לא תבואו לגור בארצם וא"כ ע"כ איסור חיתון הוא שהם לא יבואו בכם ולא נסמוך על רובא פרוש בהם דבק שלמה לאהבה: ונבוא אל המכוון בעזהי"ת דמזה מוכח בבירור אי' דירה במצרים דלא כמפקפקי' ואומרי' כל לאוי התורה האמורי' בזה ענין לא נאמרו אלא על דרך הבטחה שלא נצטרך לראותם עוד עד עולם: והשתא מוכח בהיפוך דהרי כל אפו וחמתו שעל ירושלים מן היום אשר בנו אותה א"א לתלות אלא במה שנשא בת פרעה ומזה מוכח דאסור לשוב מצרימה דאל"כ גם מה שנשא בת פרעה י"ל מרובא פריש אע"כ אסור לשוב מצרימה ומבואר בסוכה דאנשי אלכסנדרי חטאו ועברו על מה דכתיב לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד ע"ש נ"א ע"ב וצ"ל הם סברו שהוא רק בטחון בעלמא ושלמה לא נענש בשביל זה והא דכתיב כי אל אפי וחמתו אעפ"י שהי' קודם גזה"ד הא לא חילוק בכך אלא בין עשו תשובה ללא עשו תשובה וכי לא אחפוץ מיירי בעשו תשובה וכי חפץ נמי בעשו תשובה אלא משום בזיון קדשי' דחמור ור' יושיע השיב להם היפך כונתם ועמ"ש עוד בסמוך: מתים לע"ל וכו' יתפרש עפ"י המשך הנ"ל דכבר כתבתי דקרא מסייעא לריב"ח דמבשרינו לעיל וזרקתי עליכם מים טהורים עי' התעוררותא דילי' מבלי סיעא שלנו כלל משא"כ הי' קודם הגאולה מפני חט בת פרעה כנ"ל דלפרש אקרא מים טהורים מי חטאת ממש כמו שכ' תוס' הוא פי' תמוה דמאי קמל"ן בזה פשיטא אם נהי' טמאי מתים נצטרך הזאה ג' וז' אלא לכאורה לפימ"ש פנ"י פ' במה מדליקין כ"א ע"ב שהוקשה לו מה צורך לנס של חנוכה הא בלא"ה טומאה הותרה בציבור והי' יכולון להדליק בטומאה ותי' שהקב"ה הראה להם חבתם לפני' שאעפ"י שטומאה הותרה מ"מ הוא מתנוסס נס לקבל קרובים בטהרה והנה כבר הי' גלוי לפני' ריב"ח ואנשי אלכסנדרי שעתיד אפר פרה לכלות ונהי' כולנו טמאי מתים בביאת הגואל אי"ה ואפי' אלי' שיגלה בב"א מתטמא ג"כ בהגלותו אצל חסידי הדור ובשגם שכבר עמד בהמ"ק של עכו"ם סוף ב"מ וא"כ מי יזה אפר הא בעינן והזה הטהור על הטמא וליכא וע"כ נקרוב בטומאה והבטחונו הקב"ה אעפ"י שטומאה הותרה בציבור מ"מ רוצה הוא לקבל קרבן שלנו בטהרה ע"כ הוא בעצמו ובכבודו יזה עלינו מים טהורים לטהרינו והיינו וזרקתי עליכם מים טהורים כן אפשר לומר באופן שאין ראי' לריב"ח כלל מכאן אלא שזה הוא אם נניח שהם בעצמם אינם מטמאי' כמתים רק משום שכבר מתו פעם א' צריכה הזאה ג' וז' א"ש אבל אי נימא שעדיין הם מטמאי כמתים א"כ לא יועיל להו הזאה ג' וז' והם יהי' רוב הציבור בלי ספק וממילא יעשו כל הקרבנות בטומאה א"א לפרש קרא וזרקתי עליכם כ"א כריב"ח על התעוררת דלעילא תשובה ולהזהר מזה שאלוהו תחילה על אשתו של לוט והשיב אין נציב מלח מטמא מ"ט דפנים חדשות בא לכאן כן כ' מהרש"א ח"א נדה וא"כ ה"ה מתים שעתידין בלו ונתמקמקו ונהפכו לעפר ג"כ פנים חדשות בא לכאן אלא שיש קצת לפקפק בין ההיפוך נציב מלח שהו פנים חדשות ממש לההיפך של עפר שכן דרכן של מתים לכן שאלו מבן שונמית והשיב אין חי מטמא וא"כ ה"נ מתים לע"ל יהיון חיין ואין חי מטמא אלא גם על זה יש לפקפק דבן שונמית אעפ"י שמת מ"מ לא שב לעפר כשהיה מת הי' ממש כחי משא"כ מתים דלע"ל אמנם מצורף ב' הסברות דהרי עכ"פ יש כאן פנים חדשות וגם הם חיים ולא מתים וא"כ מבין ב' הסברות הי' להם סברה פשוטה דהם אינם מטמאים: מעתה שאלו אי יצטרכו הזאה ג' וז' וריב"ח לא הי' יכול לפשוט ספק שלהם בבירור וע"כ בא להם מן הצד ואמר ב' תשובות בדבר חדא לכשיחי' נחכם להם ומה לנו עתה בזה ומ"מ הי' צורך בבשורתה זאת שהוא בעצמו ובכבודו יזה עלינו מי חטאת די אם יהי' וזאת שינת לכשיבוא מרע"ה עמהם דהרי מרע"ה בודאי אינו מטמא שהרי לא נתעסק בו אלא הקב"ה ולא מת ע"י מלאך ח"ו ואיך נתואר לו שם טומאה א"כ הוא יזה עלינו ומה צורך לוזרקתי עליכם אע"כ כדבריו כן הוא: מה יעשה אדם ויחכם כלפי שאמר והשריש לכם שכל הדברים הצרכים התעוררת דלמטה ואח"כ עזר מה' ובמדרש יברכך בממון יאר בחכמה חכמת אדם תאיר פניו וישם לך שלום בבנים