ליקוטי חבר בן חיים ז קז

הש"ס טובא ומהכ"ת דתדחה ולבסוף מסיק רבא לערוה לא צריכה קרא כי אצטרך קרא לצרה והנה מבואר לב"ש דמתיר הצרת לאחין לא אצטרך עליה להכי וע"כ צ"ל לב"ש כדקא ס"ד משום דהו"א דאתי עשה ודחה ל"ת והעיקר בזה כסוגי' דנזיר נ"ח ע"א דאתי מראשו דכתיב גבי מצורע למימר דאתי עשה דמצורע ודחי ל"ת דהקפת הראש וס"ל הקפת כל הראש שמיה הקפה ומסקינן שם למ"ד לא שמיה הקפה אתיא ראשו לנזיר מצורע וליכא למילף מיני' עשה דוחה ל"ת בעלמא משום דשאני נזיר דישנו בשאלה וע"כ ב"ש ס"ל הקפת כל הראש שמיה הקפה וילפינן עשה דוחה ל"ת מראשו ואיצטרך עליה לערוה גופה ולא לצרת ערוה וכל זאת הסוגיא איתא נמי ביבמות אלא דהש"ס דחי לה התם ובנזיר קיימי הך סוגיא ופי' רש"י ותוס' שהסוגי' מחלוקת ולב"ש צ"ל כסוגי' דנזיר והא"ש מדהשיב להם ר' יושיע בן חנניא היא תועבה ולא בניה וכבר כתבתי משום שלא רצה להכניס ראשו בין פלוגתא ב"ש וב"ה בצרת הבת לכן לא רצה להחליט הפירכא שלהם כי היכא דלא נילף הי' ולא צרה וא"כ ק' עליה למה לי דלצרה לא אצטרך וע"כ לערוה גופא דסד"א עשה דוחה ל"ת מראשו ומוכח דס"ל הקפת כל הראש שמיה הקפה וא"כ יש לשמואל ב' מצורעים שנתערבו וכו' דא"ל ידיר עצמו בנזיר זה א"א משום הקפת כל הראש: אמר שמואל כשקרב אשתו הק' בסדרי טהרה על תוס' פסחים פ"ט ע"א ד"ה הני מילי שהק' משום ספק שמא יהי' נותר לא יעשה פסחו ויכנוס לידי ספק כרת ותי' תוס' משום דרובן עושים שלא כהוגן וק' מה יענה בשמעתן דאי לא קרב אשמו אין לו תקנה ואתה מדחהו לעולם מפסחו ותחגיגתו ולפענ"ד מכאן ראי' להתוס' דודאי מאי דמוקי שמואל כשקרב אשמו הי' שינוי דחיקא כמ"ש לעיל דמלישנא דר' יושיע מ' שלא קרב אשמו ועוד הרי הם שאלוהו סתם ואיך השיב להם סתמא ולא הודיע להם החילוק שבין קרב אשמו ללא קרב אע"כ שינוי דשמואל דחיקא הוא ואיהו ס"ל בחדא כר"י ובחדא כר"ש ע"כ דחוק ומוקי אנפשי' אבל ר' יושיע בודאי ס"ל דמייתי אשם ומתנה והנה דברי ר"י היא סתם ס"מ נגעים וקייל"ן הלכה משנה וק' הלכתא אהלכתא דקייל"ן בעלמא אין מביאין קדשים לבית הפסול אע"כ צ"ל משום תקוני דלא להתחייב כרת אזלינן לקולא ומביאין קדשי' לבית הפסול דלא כשמואל ושפיר מק' תוס' התם: א"נ יותר נראה לפמ"ש ת"ל פ"ב מהל' שחיטה דזה וא"ת כפי' סברת רשי' וכו' ועוד נ"ל שאני תבלין שנתערבו בקדשים ונתבטלו ונפקא מתורת חולין משו"ה שרי אך מהסוגי' דס"פ כל הזבחי' ע"ב על האי דלמחר מביא אשמו ולוגו מוכח בהדיא דאף שאין בלוג כ"א תערובות קצת שמן חולין איכא משום הכנסת חולין לעזרה עכ"ל ומשום הא לא אריא דר"ש הוא דר' יודא דס"ל מין במינו לא בטיל ור"ש הכי ס"ל כמ"ש הר"ש ב"פ טבול יום ומשו"ה לא בטל טיפה שמן חולין בשמן הקדש לבדק הבית: והנה אע"ג דהוכחתי לעיל דע"כ שמואל ס"ל חולין בעזרה דאורייתא דאל"ה יש תקנה קלה להתנות בתודה ולחמה מ"מ היינו דוקא בלחמי תודה דבעי תנופה כעין הקרבה אבל טפה שמן שאין עושה בה שום מעשה בודאי אין כאן אלא איסור דרבנן ודבר זה כ' תוס' בחולין ק"ל ע"ב הנ"ל ובב"ב פ"א ע"ב ובמנחות פ' ע"ב וכן העלה מ"ל הנ"ל: אמנם איסורא דרבנן מיהת הוה והשתא י"ל אה"נ דמשום קדשים לבית הפסול לא נעמוד דברינו במקום כמה כריתות וכסברת תוס' פסחים פ"ט הנ"ל ומשום חולין בעזרה דרבנן בעלמא נמי לא נעמוד דברינו במקום כרת אמנם תרי קולא בחד דוכתא לא מקילין להביא אשמו ולוגו ומתנה בשלמים נמצא מביא חולין בעזרה וגם מביא קדשים לבית הפסול דהו"ל תרי קולא כולי האי לא מקילין וכה"ג כ' תוס' לעיל נדה ס"ז ע"ב ד"ה משום סרך בתה בסוף הדיבור ע"ש ומשזזה פליגא רבין אדר"ש הנה כל זה אי מב"מ לא בטיל דהכי ס"ל נמי לשמואל דרב ושמואל דאמרי תרווייהו כל איסורי' שבתורה מב"מ במשהו אך למאי דקייל"ן מב"מ בטל הרי בטל מעט שמן שבלוג וליכא אלא משום קדשים לבית הפסול לחוד וזה נדחה משום איסורי כרת כסתם מתניתן דסוף נגעים ושפיר כ' תוס' בפסחי' פ"ט ע"א הנ"ל: ובזה י"ל נמי פסק הרמב"ם דלעיל דס"ל אפי' אי לא קייל"ן כר"ש בהא דאשמו ולוגו משום דעכ"פ אפשר למעבד כרבנן משא"כ הכא דלית לי' תקנתא לעולם מייתי ומתנה ואי משום לוגו דאית בי' חולין בעזרה נמי ההיא מתבטל וליכא אלא משום בית הפסול ולא העמידו דבריהם היכא דאיכא כרת וק"ל ועמ"ש בסמוך אי"ה: דף ע' ע"ב כתוב א' אומר כי לא אחפוץ במות המת וכ' א' אומר כי חפץ וכו' יש להקשות הא אמרינן פ"ק דיומא ט' ע"א משכן שילה מפני מה חרב