ליקוטי חבר בן חיים ז קו

דמתתו כפרה לו אע"ג דכפרה גמורה ל"ל עד דחזיא צערא דקברא פורתא כמבואר במסכ' סנהדרין מ"ח ע"ב מ"מ פשוט הוא דיום המיתה מכפר נמי ומשו"ה לא קרב חטאתו משא"כ חטאת מצורע דלאו כו"ע מודים דבא על חטא ואפשר דקצת מ' דר' יושיע לא ס"ל כן דלכאורה מאן דלא ס"ל דבא לכפר היינו טעמא משום דס"ל אין שום קרבן חטאת בא בלא חטא ולכן דחיק למצוא עון אשר חטא בכל החטאות דיולדות ודנזיר ודמצורע וכמבואר היטב במשמעות הש"ס שבועות ח' ע"א ועיי"ש היטב בתוס' ד"ה על ז' דברים וד"ה ולר"א הקפר וכו' ומבואר בנזיר י"ט ע"א דנזיר טהור נמי חוטא הוא לר"א הקפר וא"כ איך אמר ר' יושיע במתניתן דנזיר י"ט ע"ב לבקש א' מן השוק שידור כנגדו בנזיר בודאי הנודר בנזיר לשם שמים כנזרו של שמעון הצדיק בנזיר ד' ע"ב בודאי דשכר נזרו יותר גדול מחטאו על היין אבל לבקש א' מן השוק שידור כנגדו לאהבתו ויחטא מן היין לא יתכן ואולי משו"ה פליגא עליו שם ואמרו מי ישמע לו להדיר כנגדו ועוד שהרי זה השני נזיר מן היין שלושים יום על מגן ואינו נזיר כלל כמבואר שם במתניתן דזה האחר מן השוק סופר ב' נזירות ואינו נזיר אלא פ"א ואי ס"ד שיש שום נדנוד עבירה בהזירו מן היין איך נועצו להזיר א' מן השוק אע"כ דלא ס"ל כר' יושיע הא דר"א הקפר וע"כ נזיר מביא חטאת בלי שום חטא א"כ מה"ת לנו לחדש דחטאת מצורע בא על ז' דברים מ"מ אין החטאת בא לכפר בשביל זה דמנגעי' כבר אכפר לי' וראי' שהרי על אותן ז' דברים אין מביאין קרבן בעלמא מי שאינו מצורע וכמבואר זה היטב בש"ס ותוס' דשביעית שהבאתי לעיל וכיון שאין הקרבן מצורע בא על החטא א"כ מאי פסקא שלא יביאנו אחר מיתה כמו שמביא היותו עולה וגם כל הקרבנות באים אחר מיתה חוץ מחטאת ואשם ומנל"ן דגם חטאת ואשם דמצורע הדין כן וי"ל משום דכבר שאלו ממנו הזב והזבה והמצורע שמתו עד אימתי מטמאין והשיב להם עד שימק הבשר וכבר מבואר לעיל בדברינו דהיינו טעמא משום דפשיטא לי' דמשמת פקעי לי' שם זב ומצורע מיני' ולאפוקי מר"א דס"ל דלא פקע טומאתו ממנו עד שיבקע אלא ר"י ס"ל מיד בשעת מיתה פקע לי' טומאתו ככלי שנשבר שנטהר מטומאתו וא"כ כיון דפקע מיני' טומאתו סברא הוא דלא קרב קרבן וכמבואר כעין זה במס' נזיר כ"א ע"ב דאשה שנדרה בנזיר והפרישה קרבנה והפר לה בעלה אע"ג דמיגז גייז ועד השתא הוה נזירה ומ"מ לא תקרב חטאתה וה"נ מכיון שפקע שם מצורע ממנו תו לא קרב חטאתו נמצא דשאלה זו תליא במה ששאלוהו תחילה הזב והמצורע שמתו עד מתי מטמאין והאיכא אשם בשמעתן מבואר דלמאי דקייל"ן כר' יודא דאשם קבע וקייל"ן נמי אין מביאין קדשים לבית הפסול בטלה הך תקנתא דשני מצורעים והרמב"ם פסק הך תקנתא והק' עליו בתוס' יו"ט סוף מס' נגעים ולכאורה יש למצוא תקנה קלה שיביא אשם ויתנה בשלמי תודה שגם הם אינם נאכלים אלא ליום ולילה ואי משום לחמי תודה גם הם מייתי ומתנה בחולין אלא דבמנחות פ' ע"ב מבואר דאסור לעשות כן משום דיכניס חולין לעזרה ועמ"ש תוס' חולין קל"ב ע"ב ד"ה אי מגואי וכו' ועיי' מה שהאריך מ"ל פ"ב מה"ל שחיטה א"כ תינח אי חולין שנשחט בעזרה דאורייתא אפשר דשמעתן הכי ס"ל אבל להרמב"ם דמ' פ"ב מהל' שחיטה דס"ל לאו דאורייתא וכמ"ש להדיא פ"ו מהל' מאכלות אסורות ועיי' לח"מ פ"ב משחיטה הנ"ל א"כ הכא משום תקוני גברא פשיטא דמותר להכניס לחמי תודה על תנאי ומביא אשם ומתנה בתודה וא"ש ועיי' בזבחים ס"ח ע"א תוס' ד"ה אומר לחד תי' ס"ל לר' יושיע חולין שנשחט דאורייתא ולהך שינוי שם דס"ל לר' יושיע חולין שנשחט בעזרה לאו דאורייתא אה"נ לר"י אפשר לתקן כנ"ל והש"ס לאו לר' יושיע קאמר אלא למאן דאמר חולין בעזרה דאורייתא וכן מ' בודאי דהא לר"י לא הזכיר כלל מאשם אי מיירי שקרב או לאו ומאי תקנתא יעשה לו ויותר נראה לי' דס"ל לר' יושיע מביאין קדשים לבית הפסול ומייתי ומתנה בשלמים מדסתם ולא הזכיר כלל תקנתא דאשם והש"ס שקיל וטרי בתקנתא דמצורעים לדינא ולא לר' יושיע ועיי' מ"ש עוד מזה בסמוך אי"ה ועיי' היטב ברמב"ם פ"ב משחיטה ד"ה אשר ע"כ וק"ל: אלא לפי"ז לא צריך להפקיר נכסים אלא ידיר בנזיר על תנאי ויביא חטאת נזיר על תנאי וכן שלמי נזיר ולחמי עמו הכל על תנאי אי ס"ל חוצין בעזרה לאו דאורייתא להך תי' של תוס' וי"ל דס"ל לר' יושוע הקפת כל הראש שמי' הקפה ואסור להקיף ראשו מספק אע"ג דלר' יושיע אפשר שיבקש אשה שתדור בנזיר והיא אינה מצוה בהקפה י"ל אין זה תקנה שלא תשמע לי' להתנול וגם משום סמיכה דנשים לא בעי סמיכה משא"כ קרבן אנשים ובזה יש להמשיך זה לשאלה הקודמת דביבמות בסוגי' דעליה רצה הש"ס בתחילה למימר דאצטרך אשה אל אחותה לא תקח לצרור עליה לומר דלא תיתי עשה דיבום ודוחה ל"ת דערוה ודחיק