ליקוטי חבר בן חיים ז קה

דא"כ כל חייבי לאווין נמי לא תפסו קידושין לרבא ועוד הא לרבא לא לקי במחזיר גרושתו עד דבעל אחר קידושין דרך אישות כמבואר בקידושין ע"ח ע"א וע"כ קידושין תופסין בה ומה שצ"ע בזה דבקידושין ע"ז ע"א מבואר בברייתא שם דחילל דידה דהאם נפקא מלא יחלל קרי בי' לא יחולל מי שהוא כשר ונתחלל זה האם לאפוקי הולד שמחולל מעיקרא ומהתימא דרש"י ביבמות הנ"ל מייתי מקידושין הלזה וקו' זו מצאתי בגליון גמרא הרב המאור ה"ג מהו' בער בלאך ז"ל וי"ל דמלא יחלל בעמיו לא הו' ילפינן אלא גרושה וזונה דפסולה לכל הכהנים דכי בא עליהם כהן נתחלל וכי יבוא עליהם כהן אחר נתחייב ב' משום גרושה ומשום חללה וכמבואר שם דין זה אבל אלמנה לכה"ג דקיל איסורא שאונה שוה לכל הכהנים ה"א דלא מתחללה וא"נ הוה מוקמינן קרא דוקא באלמנה דנתחללה בביאתה של כה"ג ולכי יבוא עליה כהן הדיוט לוקה משום חללה אבל גרושה וזונה דאסורה בלא"ה הו"א דלא ליחול עליה איסור חללה כלל אבל השתא דכתיב לא יחללו והאי ע"כ אאלמנה קאי והיא היא המתחללת עתה בביאתו דזונה וגרושה בלאה"נ פסולים לכהונה וכיון דהך קרא אאלמנה קאי מוקמינן אידך אגרושה וזונה כנ"ל: דף ע' ע"א אמר להם היא תועבה ואין בניה תועבה לפי מה דקייל"ן כרבא דקידושין ע"ח ע"א דאלמנה לכה"ג לוקה אבעילה לחודא משא"כ מחזיר גרושתו עד דמקדש ובעיל אבל אבעילה לחוד לא מחייב א"כ איכא למפרך אהך ק"ו מה לאלמנה שכן לוקה אבעילה משא"כ מחזיר גרושתו וי"ל שאין זה פירכא אהבת דמ"מ הבת נוצרה בבעילת איסור באלמנה הבעילה אסורה בלא קידושין ובגרושה אחר קידושין מ"מ נוצרה בבעילת איסור וליכא למפרך כי האי: אלא דמ"מ קו' תוס' מיושב שהקשו היא גופא נילף דעל האם שפיר איכא למפרך דאלמנה דין הוא שתתחלל בביאה זו שהרי הבעלה גורמת עיקר האיסור משא"כ משולחת דאי הוא בועל אותה בלא קידושין לא הי' לוקה ולא מיפסלה ונמצא עיקר האיסור גורמין הקידושין ואין אותה מגונת כ"כ כבעילח אלמנה וא"א למילף מנה למשולחת ואפשר עיקר קו' תוס' מש"ס יבמות דהתם אחייבי כריתות קאי דהבעילה גופה אסורה והו"ל שפיר למילף איהו גופה ובזה מיושב מה שמקשה תוס' אדפי' דמייתי מהיא תועבה ולא מדפריך ק"ו ומקשי' העולם דלמא משום קו' תוס' היא גופא נילף דהשתא דכתיב הי' ולא בתה תו ליכא למילף היא גופא דאיכא למיפרך מה לאלמנה שכן בתה תועבה והא"ש דהכא בלא"ה ליכא קו' אהוא גופא דאל"ה מאי פריך כנ"ל וק"ל: ואין בניה תועבה הק' תוס' והא פרכי' ק"ו ועיי' כי תרוצם דחוק מאוד ולפענ"ד דודאי הוא תועבה ממעט ולא אחר תועבה וממעט בניה וצריתה אך כל זה אי לא בעי למידק מהאי קרא נגד הסברא או ק"ו אבל אי אתי למילף נגד שום דבר אזי נאמר מנל"ן למעט בניה דלמא צרתה או בהיפוך והנה ביבמות מ"ד ע"ב אמרינן שפיר אי לא דמפרך ק"ו מנל"ן מהוא נגד הק"ו דלמא אתי למעוטי רק צרתה אמנם ביבמות י"ד ע"ב ר"י בן נורי קאי לב"ש דל"ל איסור צרת כלל א"כ ע"כ היא ולא בניה קאמר ומדאיצטרך הי' ולא בניה במשולחת ש"מ שארי חייבי לאווין בנה פגום ע"כ אמר שפיר בנה פגום לב"ש ולא ס"ל דאיצטרך הוא ולא בניה לגופא משום דכתיב בי' טומאה: אמנם בהא פלוג ר"י ביבמות ט"ו ע"א ואמר בת צרות אינו מעיד לכם דלב"ש טעמא דס"ל לא יגרש אא"כ מצה בה דבר ערוה ונהי דאיכא נמי גרושה בלא ערוה כגן עבר וגירש א"נ שניהם רוצים מ"מ קרא דלא יוכל בעלה אערות דבר דרישא קאי ומיירי קרא בסוטה ממש והרי כתיב בה טומאה כעריות ואיצטרך הוא לגופה ולא למידק מיני' לאסור בת צרה לכן אמר בת צרה אינו מעיד ובשמעתן אה"נ דהומ"ל משום פירכא דדהו שרי בת משולחת אלא איהו מחליט דהפירכא אמיתות א"כ הי' ל"ל ע"כ ולא צרתה ומוכח דלא כב"ש בצרת הבת ור"י לא רצה להחליט שהרי לא רצה להעיד על הצרה שלא לכנוס ראשו בין ב"ש לב"ה כמבואר שם ביבמות ט"ו ע"ב הנ"ל לכן אמר היא ולא בניה דאתיא ככו"ע ומיושב כל קו' תוס' ועיי' בסמוך אי"ה ואפשר דס"ל דהך פירכא לאו פירכא הוא משום דהוא גופה נילף ולית לי' להא דרבא דקידושין ע"ח דבעי עד דקידש ובעל במשולחת ויותר הי' נראה בזה דודאי גם לב"ש הפירכא טובא ומשום כן העיד ר' יושיע על בנות צרה והיא תועבה אצטרך משום דכתיב בי' טומאה דלא יגרש אא"כ מצא בה ערות דבר א"כ בהא דלא יגרש לא ס"ל ר"י כב"ש ובהך דצרת הבת לא רצה להכניס ראשו ואי הי' מחליט שהפירכא טובה אייתר היא תועבה דלגופה לא צריכה דלא כתיב בי' טומאה כיון דמגרש בלא ערוה לכן אמר הי' ולא בניה: וקרב קרבנו של א' מהן ומת א' מהן השניי' מה תהי' עלה הא דפשיטא להו דחטאתו של מצורעת שמת לא קרב דהא איכא למימר דוקא חטאת שבא על חטא הא דלא קרב אחר מיתת החוטא משום