ליקוטי חבר בן חיים ז קג

המה ומנלן דצריכה בדיקה כלל אבל מדכתיב וספרה לה הוא מיותר לגמרי דכיון דכתיב וכי יטהר לכשיפסוק לראות וכתיב נמי אחר תטהר אחר לכולן שלא תהי' טומאת מפסקת ביניהם לומר שתסתיר א"כ הי' די שיכתוב וכי יטהר הזב ימים ושב בטומאתו ואחר יטהר ומ"ט כ' וספרה לה ואין לאשמעינן מ"ע של ספירה א"א כמ"ש לעיל אע"כ וספרה לה לומר שצריך לברר הספירה והבדיקה ולא תסמוך על החזקה והיינו אפי' לעכבה דאי לכתחילה ולמצוה בעלמא פשיטא דהא אין סמכי' על החזקות היכא דאיכא לברורי אע"כ לעכבה והשתא בהא פליגא ר"א ור"י ור"ע דר"ע ס"ל נהי בעלמא סמכינן אחזקה דפסקה כבר מלראות ונסתם המעיין מ"מ הכי גלי לן רחמנא דבעי בירור לפנינו וא"כ כיון דלא ניזיל בתר חזקה הנ"ל בכל יום בספק ראי' וכל שלא בדק הרי היא בספק סתירה וצריכה לחזור ולספור ור' יושיע ס"ל דחזקה דגופה אלים טובא היכא דליכא חזקת ממון נגדה עיי' כתובות ע"ה ע"ב ובתוס' שם ד"ה אבל וכו' שכן לא ס"ל כלל שתהי' גזה"כ שלא ניזיל בתר חזקה אלא גזה"כ הוא לבדוק ז' ימים אבל לא שתסתיר מספק ור"א ס"ל נהי דגלי לן קרא דלא ניזל בתר חזקה דהפסק טהרה מה"ת לנו להמציא כ"כ נגד הסברא שיהי' כל הימים בדוקים לפנינו די לנו אם תברר יום אחרון נקי ונאמר הרי היא נקייה לפנינו ומסתמא גם ימים הראשונים כן היה ומכש"כ כשיום ראשון מבורר לפנינו אבל שצריכה בדיקה כל ז' לית לן כנ"ל פי' פלוגתא ובזה י"ל קו' מהר"מ לובלין אהא דאמרי' בשמפתן אתי לאחלופי בודאי ע"ש וק"ל: וראיתי שכ' הרז"ה בשמעתן דכ' מקצת גאונים דכל לבעלה לא בעי בדיקה אלא סגי דלא ארגשה ז' ימים ולא נאמרה בדיקה אלא לטהרות ואם כונתם דמה"ת לא בעי בדיקה כלל רק מדרבנן ומשום חומרא דטהרות זה מבואר הביטול ממש דמיותרא דספרה לה מ' דבעי בדיקה וכן מוכח בשמעתן דלמ"ד בעי ספירה לפנינו כל שלא בדקה לא טבלה מספיקא דטבילה בזמנה מצוה דאוריי' אע"ג דלא ארגשה א"כ מוכח דמן התורה בעי בדיקה וע"כ אמרו הגאונים הללו דאה"נ כתיב וספרה לה שצריכה בדיקה מ"מ היינו בפ' טומאה וטהרה אבל בפ' אחרי דשם נאמר איסר שכיבת אשה דוה שם לא הוזכר ספירה ובדיקה ודבר זה א"א לשמוע והנה בפ' החולץ יבמות מ"ב ע"ב ד"ה במקום וכו' דר' יודא גאון יליף טבילת נדה מק"ו ממגעה ור"ת מפיק מדכתיב במי נדה יתחטא ור"י מייתי לי' מש"ס ערוך שבת ס"ד ע"ב והדוה בנדתה תהי' עד שתביא במים והדבר תמוה וכי נעלם מר"י גאון ור"ת ש"ס ערוך דמס' שבת דר"ע וזקנים ועוד מ"ט לא יליף מק"ו דר' יודאי גאון ותו ק' א"כ מלקות מנל"ן אין עונשין מן הדין ומכש"כ לר"ת דלא הו' דרשי' רמז בעלמא ואינה אלא עשה הבא מכלל עשה דבמי נדה יתחטא ואפשר ר"ת לטעמא דס"ל דכל כה"ג אהדרי' לאיסורא קמא בחולין צ"ט ע"א ויש לדחות ממ"ש תוס' ביצה י"ב ע"א ע"ש וק"ל גם ק' מים הכי כ' בקרא דבנדתה תהי' ומצאתי דבמעדני מלך עמד קצת מ"ש שנתעוררתי בזה אבל האמת היא מה שאמר בזה דודאי טבילת נדה לטהרות אתי מק"ו דמגעה וכיון שיש לן בזה ג"כ קצת רמז בקרא דאך במי נדה יתחטא א"כ מצורף הרמז והק' עונשין מן הדין שזה הוא שיטת הרמב"ם פ"ב מהלכ' מאכלות אסירות כידוע ודברי ר' יודא גאון ור"ת צריכין אהדדי אבל מהדוה בנדתה ליכא למילף מידי אטו ביאת מים כתיב שם אמנם כל זה לטהרות אך לבעלה דכתיב בקרא שלא ישכב אשה דוה י"ל בשעה שהיא דוה והדם זב ממנה אבל להצריכה דיני טהרות לא שמענו דבעלה חולין הוא ואינו אלא איסור והיתר ומה ענין לטבילה וזו שהק' לר"ע וזקנים ויליף לי' מדכתיב והדוה בנדתה דמרמז שהדוה דהיינו אשה לבעלה דכתיב אשר ישכב את אשה דוה אותה תהי' בנדתה אף אחר זיבת דמה עד שתעשה ככל הלכות המפורשים במקום אחר לומר לך כל זמן שהי' נדה לטהרות הרי היא דוה לבעלה וממילא שצריכה ביאת מים כמו לטהרות דילפינן מק"ו דר"י גאון ומקרא דר"ת כנ"ל וא"ש הכל וא"כ ממילא נמי דבעי נמי ספירת נקיים ובדיקה ממש לכל הלכותי' וזה ברור לפענ"ד: דף ס"ט ע"א נדה ספירה למה ראיתי ברז"ה שכ' הלכה כר"ה אך נשי דידן שהן רק ספק זיבות סמכא אדרב ע"ש: וק' קצת א"כ מנל"ן להש"ס דלמא רב נמי הכי קאמר דמעיקר הדין בעי דוקא תחילתן אבל בסופן לא ומיהו רב מיירי מנדה שבזמנו דפשטא חומרא דר' כמבואר לעיל ס"ו ע"א ובהא מקילין דסגי נמי בסופן בלא תחילתן וק"ל: אבל סופו אעפ"י שאין תחלתן אימא לא קמל"ן כל מה שיש לדקדק בדברי רש"י בכאן כבר ביארתי לעיל ס"ח ע"א אמתניתן נדה שבדקה עצמה עיי"ש היטב ומ"ש תוס' כאן א"כ לרב כל זבה וכו' ומחק מהרש"א תיבת א"כ לא נ"ל אלא הכא מוכיח