ליקוטי חבר בן חיים ז קב

ולפי"ז צ"ל הא דאמר שמואל לעיל פ"ק ה' עז"א עד שלפני תשמיש אינו ממעט כפקידה מ"ט הואיל ומהומה לביתה אינה נכנסת לחורין וסדקין שמואל ס"ל הכי ואיהו מפרש משנתינו לקמן בשמעתן דאריש פירקן קאי ראתה ועודה בבית אביה מיהו הך דרבא שינוי דחוקה היא ולא סמכי' עלה כמ"ש מהרש"א בשמעתן וא"כ לית הלכתא בהא כשמואל אלא עד שלפני תשמיש נמי ממעט כפקודה ובזה מיושב מה שפי' רש"י לקמן ד"ה ואם יש לה וסת קס"ד אסיפא דמתניתן קאי וק' הא האמת כן הוא ומאי קס"ד דקאמר ועיי' מהרש"א שירד להציל ולא הציל ולפי הנ"ל א"ש דהא קו' המקשן הוא לר' הונא בר שמואל בלא"ה צ"ל כתי' של רבא דארישא דמתניתן קאי וא"כ מאי מקשה לכן פי' רשי' דקס"ד דהאי מקשה דגם לשמואל אסיפא קאי ולא אסיק אדעתה הך שמואל דלעיל ואה"נ התרצן הומ"ל ולטעמך אלא דא"כ צ"ל דרב הונא בר חיי' נמי ס"ל הך דשמואל דפ"ק וכהך שינוי דחיקא דרבא לכן מדייק הש"ס אמר לך ר' הונא בר חייא ולא אמר נמי אמר לך שמואל והא"ש דשמואל בעצמו לא מתרץ דאיהו בלא"ה צריך לתרץ כרבא אלא ר"ה בר חייא מיהו מצי לשנוי לחלק בין תלתא זמנא למעברי' ובין דיה שעתה ובזה מיושב מה שפי' רשי' לעיל ל"ט ע"א דה"א דר"ה בר חייא אמר שמואל לענין דיה שעתה נמי קאי נגד סוגין והא"ש דלשמואל לא צריכא להך שינוי דאיהו משום כדרבא ולכן אין צריך לחלק בין עקירת וסת לדיה שעתה וק"ל: שמעתא באפי' נפשי אתמר וצ"ע אכתי לא ניחא אמאי תהי' זבה ודאי הא מבואר בקידושין ע"ט ע"ב לר' יעקב דקייל"ן כוותיה הוא אומר שכ"מ והן אומרי' בריא הא אוקי ממונא בחזקת מרא אע"ג דמעיקרא נולד בריא והשתא נמי בריא הוא וכו"ע נמי בחזקת בריאים הם מ"מ לא אזלינן בתר כל הכי וביאר הטעם בתשו' הר"ן הביאו ב"י בהלכות מקואות סי' ר"א משום דחזקת בריאות עשוים להשתנות דאדם עשיי להתחלות מכש"כ הכא דחזקת ראי' של אשה עשוי להשתנות ורוב נשים לא חזי' כל שעה ואע"ג דיש לחלק דהתם איכא חזקת ממונא דמרא קמא משא"כ הכא ז"א חדא דהכא נמי איכא רובא דרוב נשים לא חזינן כך בשפ"ע ועוד מידי ספיקא מיהת לא נפקא ואיך תהי' זבה ודאי ומביאה קרבן ונאכל וי"ל אה"נ אי בדקה עצמה ביום שני ומצאה טמאה ואחר הימים בדקה עצמה ומצאה טמאה אין כאן ודאי מטעם שכ' לעיל אך האי דמצאה טמאה ביום השביעי הרי כבר נפקא מרוב נשים דלא חזינן ביום השביעי לנדתה דכבר פסקה מעיינתא והאי דחזי ביום השביעי ואית נמי חזקה דטמאה לפנינו הרי הי' טמאה ודאי ובזה י"ל נמי לשון הרמב"ם שכ' ואפי' ביום השביעי ודקדק בסדרי טהרה מאי אפי' והא"ש דלא מבעי בד' או בה' דאיכא למימר מדשופעת כולי האי מפקת מרובא כנ"ל משא"כ בשביעי הו"א האי פסקה ביום ג' כמו כל הנשים והשתא הי' דהדר חזיי' בתחילת ראיי' שהרי אשה קובעת לה וסת בתוך ימי נדתה כדלעיל ס"פ בנות כותיים ותראה יום או יומים ותפסק ומה"ת לאחזוקי בזיבה ודאי קמל"ן דרוב נשים לא חזיו' ב' פעמים בתוך ז' ימים ומשו"ה זיבה ודאי א"ש: הואיל והוחזק מעין פתוח וי"ל הענין דודאי אין כאן ענין לחשש ראי' כלל כיון דלא ארגשה בשלומא אם בודקת ומוצאת דם וי"ל הרגשת עד הוא כדלעיל ר"פ הרואה כתם אבל אי לא בדקה ולא ארגשא מהכ"ת למיחש לראי' כלל אלא מכאן דארגשה מתחילת וסתה ונפתח מעיינתה בהרגשה כל הדמים הבאים מזה המעיין אינם באים שוב בהרגשה ומ"מ טמאים שהרי הרגשה בפתיחת זה המעיין לכן אפי' אם בדקה עצמה ביום הראשון בצהרים ולא מצאה כלום מ"מ שמא עם סילוק ידיה ראתה מיהא היינו ביום הראשון שמעיינה פתחת אך אח"ז קים להו לחכז"ל דביום שני כבר נסתם המעיין הראשון ואם תראה תרגיש בפתיחת המקור לכן מימים שניים ואילך מהני הפסקת טהרה ועמ"ש בסמוך אי"ה ועיי' לשון רשי' ורשב"ם פסחים קי"ב ע"ב ד"ה ובנדה דאוריי' וק"ל: הזב והזבה בדקו עצמן עמ"ש תוס' כתובות ע"ב ע"א ד"ה וספרה וכו' מהרמ"ם מטקטין בגליון מרדכי הק' אמאי לא מחייבי' זיבה לסיפורו ימים דהרי כתיב וספרה לה והתי' דע"כ אין כוונת הכ' שתספור שהרי הדר וכ' ואחר תטהר אחר לכולן שלא תהי' טומאת מפסקת ביניהם ואין כאן ברור שהיום ההוא ראוי' לספירה ונהי אי הי' מצוה עלינו לספור ימים א"כ מ"מ מספיקא דאוריי' צריכא לספור ואם תסתור תחזור לנדתה מ"מ השתא שלא נצטוינו על זה בשום מקום אלא שנפרש כן הקרא וספרה לה שהי' מ"ע שתספור כמו וספרתם דימי עומר ואין זה סברה שהקב"ה צוה לספור מה שאפשר להיות שקר שנאמר היום יום ראשון לנקיים ואפשר שאינו נקי כן נ"ל בזה ונ"ל דמזה נפקא לן בבדיקת זב וזבה דלכאורה בדיקה זו מה טיבה מכיון שעברו ז' ימים בלי הרגשה אחר שנסתם מעיין הראשון לפמ"ש לעיל בסמוך א"כ ממילא הימים ההמה נקיים