ליקוטי חבר בן חיים ז קא

וכיון דשיעור חפיפה הוא שעה נמצא אם תולך לבית הטבלה שעה קודם צאת הכוכבים ותשאר שם ולא תצא חוץ עד הלילה א"כ תדליק קודם הזמן והרי הוא מקדמת קידם לשיעור תוספות שבת ואנן בלבד שלא יקדים תנן ומוכח כדברי מהרי פאדוא הנ"ל: נדה שבדקה עצמה יום ז' שחרית וכי' ממשנתינו זאת מבואר דנדה מכיון שפסקה בטהרה ולרבנן בתראי אפי' ביום שני לנדתה ולרב בשתעתן אפי' ביום א' ולהפוסקי' נמי דס"ל לית הלכתא כרבי היינו פסקה בצהרים דיום א' אבל בין השמשות לא וכיון שפסקה אז בטהרה הו"ל חזקת טהרה ממש ודחי חזקת טומאה דאח"כ שמצאה טמאה והרי היא טמאה לפנינו אפ"ה אלים חזקת טהרה דלמפרע ודחי חזקת טומאה דהשתא דאמרינן השתא הי' דנטמאת אע"ג דלמפרע נמי לא הי' לה חזקת טהרה ממש דהרי עדיין לא טבלה בשעה שפסקה בטהרה שפסקה בשני או בראשון ועוד אפשר שמיירי שגם עדיין לא טבלה לנדתה כמ"ש ה"ה רק שאנו דנין אם נתחזקה כזבה להצריכה נקיים מ"מ אנו מחזיקין אותה בחזקת שאינה רואה וכמבואר בלשון רש"י גיטין ב' ע"ב ויבמות פ"ח ע"א ואע"ג דהתם בתוס' אינו מבואר אלא שאין לה חזקת טומאה ואפשר חזקת טהרה נמי אין לה היינו התם דאי לא מאמינים לאשה א"כ אפי' פסיקת טהרה אין כאן שהרי אין אנו מאמינים לה ומ"מ חזקת טומאה נמי ליכא דאין לה חזקה שתראה כל שעה גלי לן רחמנא דמהימנא לה מספרה לה וכיון דמהימנא ופסקה בטהרה הו"ל חזקת טהרה ואלימא לי' טובא למדחי חזקת טומאה שמצאה טמאה אח"כ ומ"ש תוס' בזבחים כ"ט ע"א דזה לא מקרי חזקת טהרה אלא אם טבל ביום ז' שלו ונטהר לגמרי אינו ענין לכאן דהתם רצה ר"ע לדמות סתירת זב אחר שהחזיק בטהרה לפיגול שאחר שהי' לרצון אם יאכל ביום השלישי מותר הקרבן למפרע א"כ ע"כ הדמיון הוא מזב שטבל ונטהר ועוסק בטהרות ונכנס למקדש ביום השביעי וחזר וראה שסותר יומו משא"כ בזב שפסק בטהרה ביום ג' או ד' וכדומה וחוזר ורואה וסותר אינו דמיון לדר"ע לכן פליגו התם אפי' רש"י דע"כ חזקת טהרה דהתם חזקת טהרה ממש קאמר ולא חזקת שאינו רואה אבל מסתמא לא יחלוק תוס' אמתניתן ומבואר נמי מדיוקא דמשנתינו דאי לא הי' מפסקת בטהרה כלל אזי אי בדקה אחר ימים ומצא טמאה הרי הי' טמאה למפרע מספק דהרי טומאה לפנינו וחזקה דמעיקרא לית לה דהרי לא פסקה בטהרה ומ"מ אי בדקה אחר הימים ומצאה טהורה הרי הי' טהורה דהרי הי' טהורה לפנינו עכ"פ וליכא למימר אוקמא אחזקתה דמעיקרא דרואה היתר ז"א נהי דעכ"פ חזקת טהרה לית לה מ"מ חזקת טומאה נמי לית לה כמ"ש תוס' גיטין ויבמות הנ"ל והטעם משום דרוב או כל הנשים לא שופעת דם כ"כ זמן רב ומסתמה פסקה וכיון שטהורה היא לפנינו מוקמינן לה באותה חזקה מעיקרא משעה שהיתה ראויה לטבול לנדתה ואי לא תימא הכי דבשלומא פסקה בטהרה ובדקה אחר הימים ומצאה טהורה הרי טהורה טמאה הרי היא טמאה א"כ תיקשי' דיוקא דמתניתן דרישא וסיפא אהדדי וק"ל להבין מיהו נ"ל דהיינו דוקא בימי נדה אבל בימי זבה מבואר לקמן ס"ט ע"א בדברי ר' ירמיה בר אבא אמר רב ובלשון רש"י ד"ה והכא שמעי' וכו' דבעי דוקא הפרשה בטהרה והחילוק מבואר בשלתו' בשמעתן דראתה נדה א"כ לא הוחזקה שתמשוך ראיתה לתוך י"א יום ושרוב נשים מסולקין בדמים בהם ועוד כיון שהוחזקה בטומאת נדה לא נתחזקה לטומאת זבה כי מה ענין זה לזה ומצורף לזה דרוב נשים אינם שופעת דם כ"כ זמן רב ונהי דחזקת לטהרה לא הוה מ"מ חזקת טומאה נמי לא הוה וטהורה היא משא"כ בזיבה שהרי ראתה בתוך י"א יום ובשגם שצריכה נקיים ובטיפת דם כחרדל סתרה ממנה כל שאין חזקת הפסק טהרה ממש מחזקינן לה בס' טמאה ולכן בעי הפרשה בטהרה ומה דמייתי רשי' לקמן ראי' ממתניתן לדברי רב ומבואר מהרש"א דהיינו משנתינו נדה שבדקה עצמה בז' יום אע"ג דאין ענין לזבה מ"מ מייתי שפיר ממשנתינו דכל שלא פסקה בטהרה אין לה חזקת טהרה עכ"פ וממילא גבי זבה טמאה הוא דבעי שתחזק בטהרה דוקא ומ"מ מבואר נמי דאי פסקה בטהרה עכ"פ יש לה חזקת טהרה אפי' בזבה דבעי נקיים וכל זה דלא כנב"י בתשו' שכ' נגד זה ולא ידענו מה הי' לו וכבר הארכתי עוד יותר מזה בתשו' בראיות ברורות בראי מוצקת דלא כוותי' ועמ"ש עוד בזה לפנינו אי"ה: ומפקידה לפקידה עיי' סדרי טהרה שהק' על פי' רשי' מה שייך מפקידה לפקידה דע"כ לא בדקה עצמה בין יום שביעי לבדיקה דאחר הימים דא"כ בטלה לה חזקה קמייתא דהרי בנתיים בדקה ומצאה טהורה וכיון דלא בדקה בינתיים מש"ה שייך מפקידה ע"ש: ואולי ס"ל לרשי' דבדיקת הפקודות לא בעי הכנסת חורין וסדקין: