ליקוטי חבר בן חיים ו צט

על גבי הפת ואין זורקין את הפת ואין יושבין על השלחן שיש בו אוכלים מפני שמשבחים את האוכלין והנכנס לסעוד' לא יטול חלקו ויתננו לאחרי' או לשמש שמא יארע דבר קלקול בסעודה אלא יטלנו ויניחנו לפניו ואח"כ יתננו לו אורחין הנכנסין אצל בעל הבי' אינן רשאין ליתן משלפניהן כלום לא לבנו של בעל הבית ולא לשלוחו אלא א"כ יטלו רשו' מבעל הבי' ומעש' באדם א' שהכניס אצלו ג' עניי' בשני כצור' והיו לו ג' בצים והניחן לפניהן בא בנו של בעל הבית ונטל מהן חלקו ונתן לו וכן השני וכן השלישי וכיון שראה בעל הבית ג' בצי' ביד בנו עמד בעל הבי' והגביהו מלא קומתו וחבטו בארץ ומת אף אשתו כיון שראת' בנה מת עלת' לראש הגג והפילה עצמ' משם ומתה אף אביו כיון שרא' כן שמתו בנו ואשתו עלה לראש הגג והפיל עצמו משם ומת הרי ג' נפשו' נהרגו על דבר זה הנכנס למרחץ אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום ותצילני מזו ומכיוצ' בו לעתיד לבוא קודם שנכנס כיצד יעשה חולץ את מנעליו ומסלק את טליתו ומתיר את חגורו ופוש' את חלוקו ואח"כ מתיר את אפיקרסו התחתונ' רחץ ויצא הביאו לו המפ' מקנח את ראשו תחלה ואח"כ מקנח את כל אבריו הביאו לו שמן סך את ראשו תחל' ואח"כ כל אבריו מפני שהראש מלך על כל האיברי' ואח"כ מני' את אפיקרסו התחתונ' ולובש את חלוקו וחוג' את חגורו ומתכס' בטליתו ומני' את כובעו ואח"כ מניח את מנעליו וכשהו' מניח כיצד יעשה מניח של ימין תחל' ואח"כ של שמאל וכשהו' חולץ חולץ של שמאל תחלה ואח"כ של ימין וכן לענין תפילין מניח של יד תחלה ואח"כ של ראש וכשהוא חולץ חולץ של ראש תחלה ואח"כ חולץ של יד אם יש לו עבד או בן מניחין לו ולא יכניס אדם שמן בזכוכי' לבי' המרחץ מפני הסכנ' ואומ' אדם הלכ' של בי' הכס' בבי' הכס' והלכ' של בית המרחץ בבית המרחץ אין אדם שואל ומשיב במקו' שרובן לבושין ומיעוטן ערומים ולא ישאל אדם שלו' בבי' המרחץ מפני הסכנ' ואם ישאלהו אומ' מרחץ הו' ויש אומר משיבו ואין בכך כלום אל יניח אדם רגליו על שפת האמבטי ויהיה קבוץ בתוכ' מפני שהו' דרך גנאי אל יאמ' אדם לחבירו תרום ידך עלי בבית המרחץ ואם עשה כן אינו יוצא משם לשלום אמר ר' יהוד' במה דברי' אמורים במי' המיעוטים אבל במים המרובים הרי זה משתבח והקורא ב' פעמים הטובל פעמים הרבה הרי זה מגונ' המתכס' בטליתו ועמד במקום הזיעה הרי זה גוזל את הרבי' והרוחץ בצונן ומשתטף בפישרין הרי זה גוזל את הרבי' כיצד יעשה ילך ויחפיר בורות שיחין ומערות ויתקן דרכים וסרטיאות וימחל לו היוצא לכרך קורא קריאת הגבר ר' חייא אומר לא יפחות מב' ובאיזה תרנגול אמר בתרנגו' בינוני שנ' מי שת בטוחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה אדם הבא מן הדרך ונכנס למרחץ ומקיז דם שת' והשתכ' ושמש מטתו על גבי הקרק' דמו בראשו האוכל שום קלוף ביצה קלופה שלן עליהן הלילה דמו בראשו השותה מי גחלים מי נהרות בפיו או בידו אחת דמו בראשו מפני הנימה הקיז דם ויושב בתענית דמו בראשו תגרי ספרים הן ותגריהן ותגרי תגריהן אינן רואין סימן ברכה לעולם תגרי דגים טמאים והארבה הטמא אינן רואין סימן ברכה לעולם ואמר ר' עקיב' תלמידי חכם בטלין בתשעה באב וישימו הכל עצמן כתלמידי חכמי' אבל פעם אחת היה ר' עקיב' יוש' תחת חזי' מפני הסכנ' ואומר קוצצי' אלנות טובים ומגדלי בהמה ותגרי סימט' העושה מלאכה בערבי שבתות ובערבי י"ט מן ו' שעות ולמעלה אינן רואין סימן ברכה לעולם והמצפ' לשכר חמור ולשכר אשתו ולשכר הריחי' והמוכר ספרו אע"פ (שאינו) צריך לו והמוכר את ביתו אע"פ שאין לו מה יאכל אינו רואה סימן ברכה לעולם ר' יצחק אומר האוכ' קורצין הרי זה משופכי דמי' שנ' ולא תלך רכיל וגו' ר' אליעזר אומר השונא את חברו הרי זה משופכי דמים שנ' כי יהיה איש שונא לרעהו וגו' בן עזאי אומר השונא את אשתו הרי זה משופכי דמים שנ' ושם לה עלילו' דברים וגו' סוף שהוא שוכר לה עדים ומקדימה לסקילה ר' יוסי אומר הנותן את הקץ לכלים אדם אין לו חלק לעה"ב ר' מאיר אומר כל מי שיש לו בית המדרש בעירו ואינו הולך שם חייב מיתה ועוד אמר ר' מאיר ומה פסח שהוא א' מתרי"ג מצות האמורו' בתורה כל מי שאינו בא ועומד על פסחו משעה ששוחטין אותו עד שעה שגומרין אותו חייב מיתה בית המדרש שיש לו אלף אלפים וריבוי רבבו' מצו' האמורות בתורה על אחת כמה וכמה ועוד אמר ר' מאיר כל מי שיש לו ת"ח בצידו ואינו משמשו חייב מיתה שנאמר כי דבר ה' בזה כו' וכל מי שהוא יכול ללמד תורה ואינו למדה עליו אמרה תורה מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי כו' הרוחץ מנעליו ויצא לשוק הרי זה מגסי הרוח סוטרו לצדדין