ליקוטי חבר בן חיים ו צח

עבירה הרהור שניה לה ליצנות שלישית לה גסות הרוח רביעית לה אכזריות חמשית לה הבטלה ששית לה שנאת חנם שביעית לה ע"ה הוא ששלמה אמר כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו הוי רך כקנה שהרוח מנשבת בו לכל צד שתרצה שאין התורה מתקיימ' אלא במי שרוחו נמוכה עליו ולא במי שרוחו מושל' עליו לפיכך נמשל' התורה למים מה המים הללו אין דרכן להלך במקום גבוה אלא במקום נמוך כך אין התורה שורה אלא במי שרוחו נמוכה עליו כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו שנ' מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע כל המתנבל על דברי תורה סופו להתחכם בהן שנ' אם נבלת בהתנשא כל המתחכם בדברי תורה מוסיפין לו חכמה על חכמתו שנ' תן לחכם ויחכם עוד כל המזלזל דבר א' מן התור' חיי' כר' שנ' כי דבר י"י בזה ואת מצותיו הפר הכרת תכרת הנפש ההי' עונה בה כל ת"ח המזלזל בנטילת ידים הרי זה מגונ' אורח מכניס אורח מגונה ממנו ז' דברים בגולם מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו ונכנס לתוך דברי חברו ונבהל להשיב שואל שלא כענין ומשיב שלא כהלכה ואומ' על אחרון ראשון ועל ראשון אחרון ועל שלא שמע אומר שמעתי ואינו מודה על האמת לעולם תהא נאה בכניסתך ותה' נא' בביאתך ותהא ממעט את העסק ועסוק בתורה ההולך אחר רבו אינו רשאי ליפטר מאחריו עד שיטול ממנו רשות היו ב' תלמידין שקולין זה כזה כשנכנסין בע' בית נכנס תחל' ואורח אחריו וכשהן יוצאין אורח יוצא תחלה וב"ב אחריו הנפ' מרבו בין כשהו' גדו' בין כשהו' קטן או' לו הריני נפט' לעולם לא יפט' אד' לו מאצל חברו ולא מאצל רבו אלא ימתינו עד שיטול ממנו רשו' וילמדו כל אד' ד"א מן ה' שאמ' לו לאברה' אבינו אברה' אברה' כלו' אני צריך לך אמ' לפניו רבש"ע הין ואל יכנוס אדם פתאו' לבי' חברו וילמדו כל אד' ד"א מן השמי' שעמ' על פתח' של ג"ע וקר' לאד' שנ' ויקר' י"י את האד' ויאמר לו איכ' ומעש' הזקני' שהלכו למלכות הפנימית והיה להם פלוסוף א' שם ואלו הן רבן גמליאל ר' יהושע ר' אלעז' בן עזריה ור' עקיבה אמר לו ר' יהושע לרבן גמליאל רבי רצונך נלך ונקביל פלוסוף חברנו אמ' לו הין הלך רבי יהושע וטפח לו על הדלת והיה פלוסוף ההוא מחשב בדעתו ואומ' אין ד"א אלא של חכם לעולם יהיו כל בני אדם חשובין בעיניך כלסטים והוי מכבדן כרבן גמליאל הנכנס לבית בעל הבית כל מה שיגזור עליו בעל הבית יעשה ולא יהא קפדן בתוך סעודתו מניחין פיא' במעש' אילפס ואין מניחין פיאה במעשה קדירה לעול' תהא דעתך מעורבת עם כל הבריות אל יאחוז אדם פרוסה כביצה בידו והאוחז פרוסה כביצה בידו הרי זה רעבתן וכמה הוא שותה שנים ד"א ג' מגסי הרוח שני' שיושבין על שלחן א' הגדול שבהן שולח ידו תחלה ואח"כ הקטן והשולח יד בפני מי שהוא גדול ממנו הרי זה גרגרן לא יאכל אדם עד ד' שעות חמין רובן קשין לגוף ומיעוטן יפין היין רובו קש' לגוף מיעוטו יפה ג' דברי' שקולין זה כזה החכמ' והירא' והענו' הנכנס לבי' חבירו אל יאמ' תנו לי ואוכל עד שיאמרו הם מזגו לו את הכוס שות' ושותהו וכמה הוא שות' בחמין ג' פעמי' בצונן ד' פעמי' אמר רבי יהודה בד"א בכוס של גליל אבל בכוס שביהודה שותה ושותה כל צרכו לא יאמ' אד' לחבירו בא ואאכילך מה שהאכלתני שזו דרך הרעי' לא ישלח אד' לחברו חבית של יין ויתן על פי שמן שזו דרך המיתה לא יאמר אדם לחברו סוך שמן מפך ריקם מפני שמניח בו טובת הנאה בחנם ואל ישקה אדם לחברו יין חדש לשם יין ישן שזה דרך הגזל היה שופה יין לתמד אל יאמ' סלקו את זה וקנו את זה שזו דרך הגזל היה אדם עובר בשוק אצל מוכרי תבוא' אל יאמ' שלקו את זה ותנו את זה שזו דרך הגזל היה אדם עובר בשוק אצל מוכרי תבוא' אל יאמר להם בכמה חפץ זה והו' אינו לוקח מפני שמשביע דעתו של מוכר לא יפרוס אדם פרוסה על גבי הקערה אבל מקנח אדם קערה בפרוס' לא ילקט אדם פירורין ויניח על גבי השלחן מפני שממר' דעתו של חבירו ולא ישוך מפרוסה ויחזירנה בקערה ולא ישוך אדם את הפרוסה ויתננה לחברו לפי שאין דעת הבריות שוה ולא ישתה אדם מן הכוס ויתננה לחברו מפני סכנת נפשות ומעש' בר' עקיב' שהי' לו אכסני' אצל אדם א' נתן לו את הכוס וטעמו אמ' לו ר' עקיבה לך ושתהו אמ' לו בן עזאי עד מתי אתה משקה ר' עקיבה כוסות הפגומין שוב מעשה בר' עקיבה שהיה לו אכסני' אצל אד' א' נטל את הפרוס' וסמך בו את הקערה חטפה ר' עקיבה ואכלה אמ' לו ר' אין לך פרוסה שתאכל אלא פרוס' שאני סומך בה את הקערה אמ' לו כמדומה אני שהיית נכו' בפושרין עכשיו אי אתה נכוה אפי' ברותחין לא ישתה אדם כוסו ויניחנו על גבי השלחן אלא יאחזנו בידו עד שיבא השמש ויתננו לו ה' דברים אמר ר' עקיבה אין מניחין בשר חי על גבי הפת ולא קערה