ליקוטי חבר בן חיים ו צג

הכנסת עם הציבור ולהתפלל כל התפילו' בעונתן וסדרן ותקראו ק"ש שחרית וערבית בעונת' כדי שיקבל הקב"ה תפלתכ' לרצון כי התפילו' נתקנו במקו' הקרבנות ושנו חכמים במסכת ד"א רבא הוי זהי' בק"ש ובתפילה כדי שתנצל מדינה של גהינם

בני אהבו את הענוה ובחרו בשפלו' מפני שהקב"ה אוהב את הענוים והשפלים ולמוכי הרוח ואם תהיו שפלים ונמוכי רוח לא יתקנאו בכם בני אדם ושנו חכמי במסכ' ד"א רבא הוי אוהב את הענו' כדי שתמלא ימיך ושנו חכמי' בתחילת מסכ' ד"א דרכו של ת"ח עניו ושפל רוח לאנשי ביתו ירא חטא ודורש כל אדם לפי מעשיו ואומ' כל מה שיש לי בעה"ז אין לי חפץ בהן לפי שאין העה"ז שלי ישב ומעטף כסותו לפני ת"ח ואין איש רואה בו דבר רע שואל כענין ומשיב כהלכה וכל המשפיל את עצמו מגביהין אותו וכל המגביה את עצמו משפילין אותו וכן אומר זאת לא זאת השפלה הגבוה והגבוה השפיל וכן תנא דבי אליהו ההוגים כיונים והמנהגים כדובים והמנפנפין בידיהן והבועטין ברגליה' והמהלכין בראשי אצבעותיהן עליהן הכתו' אומ' אל תבואיני רגל גאו' וגו' ותנא דבי אליהו המאוסין בעיניהן והמבוזין בפני נפש' והכובשין את יצרן והמשפילין את רוח' עליה' הכתוב אומ' כה אמ' י"י גואל ישראל וקדושו לנבזה נפש למתע' גוי לעבד מושלי' מלכי' יבאו קמו שרי' וישתחוו וענוים ושפלי רוח ובעלי הבטחה ונוחי התשחור' עליהם הכתו' אומר ותגזר אומ' ויקם לך ועל דרכיך נגה אור ותשנאו מדת הגאוה וגסות הרוח מפני שהגאוה מלבוש הבור' י"ת ולו יאות הגאות והגדולה והיא מדה שנואה מאד בעיני המקום והבריות כי יתרחקו הבריות מבעלי גסי הרוח הרחקה יתירה והגאו' מוכנת לתקלו' רבות ובעליה לא ינצלו מן המכשלו' שנ' לפני שבר גאון וגו'

בני אהבו את הצניעות שכל מי שהוא צנוע בדרכיו אינו נכשל בעביר' והקב"ה ברא עולמו בצניעו' ונתן את התורה בצניעות ואוהב מאד את הצניעו' ואינו מקפח שכרן ותשמרו עצמכם מן הפריצו' ודברי הנבלו' מפני שהן סרסורי' רעים ומבואות פתוחות לזנות וכל המנבל את פיו מעמיקין לו גהינם ואפי' נחתם עליו גזר דין של ע' שנה לטובה נהפך עליו לרעה

בני אהבו מעל' הבושת ותחזיקו בה שכל המתבייש לא במהרה הוא חוט' וינצל מן העונו' והחטאי' וזוכה לג"ע ושנו חכמים ז"ל במסכת ד"א אל תאמר אחניף לזה שיאכילני ולזה שישקני ולזה שיכסני ולזה שילבישני מוט' שתתבייש מעצמך ואל תתבייש מאחרי' אל יביישוך שפתותיך ואל יכזב פיך ואל יקללך לשוניך ואל יכלימוך שניך ואל תשתחוה לדבריך ושנאו העזות שכל מי שהוא עז פנים יורש גהינם והוא הנקרא רשע ולא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להן בושת פנים זא מזה

בני בחרו במדת האמונה מפני שהיא ממדו' הבור' וכל הזוכה בא זוכה ויושב במחיצתו של מקו' ולא עוד אלא שבכל מקו' שהנאמנ' מצויי' שס הברכ' והגדול' מצוי' ושנאו הגזל והגנב' שהמקו' שונ' אות' וכל הגונב והגוזל דבר מחבירו מעלין עליו כאילו הרגו וכל מה שהאדם גוזל וחומס בעולם הזה אינו יוצא מעולמו עד שאחרי' בוזזין אותו

בני אהבו את התמימו' שהקב"ה חפץ בתמימי' וכל מי שהולך בתמימות עם האל והבריות הקב"ה משמרו מן החטאים והעונות ומציל את נפשו מדינ' של גהינם ושנאו את הרמאות שכל מי שהולך ברמאו' עם חבירו בידוע שהוא חורש עליו וסופו לשק' ולכחש לו וכל המכחש ומשקר בחברו כאילו מכחיש את המקום שהוא אמת

בני אהבו מדת הרחמנות שהיא ממדות הבורא ולא היה העולם מתקיים אלמלא ששיתף בו הקב"ה מדת הרחמנות וכל המרחם על הבריות מביא טובה לעולם ומרחמין עליו מן השמים ושנאו את האכזריות שכל המתאכזר על הבריות מביא חרון אף עליו ועל כל העולם כולו והקב"ה נפרע ממנו באכזריות

בני אהבו מדת הרצון שכל מי שהו' רצוי ומקובל מן הבריות למטה בעבור שיודע לרצותם בדבריו ולדב' להם בלשון רכה בידוע שהו' רצוי ומקוב' מלמעל' שכל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקו' נוח' הימנו והקב"ה מעלה אותו למעל' ושרר' ושנאו מדת הכעס מפני שהכעס מסלק את הדעת והמדה הזאת אות לשוטים ולסכלים וכל הכועס עיניו כהות ויצר הרע מתגרה עליו וגורם לו לחטוא

בני בחרו במדת שם טוב בעבודת המקום כי הקב"ה בעצמו חוזר לקנות שם טוב גדול מכל היחסים ויקר מכל כסף וזהב שבעולם ושנאו את מדת שם רע המגיעכ' בהבלי העולם כי היא חרפה וגנות ומוציא את האדם מן העולם וכל זמן שאדם מתכוון להגדיל שמו בהבלי העולם שמו מתמעט