ליקוטי חבר בן חיים ו צ

בחנו מעשיו ותראו אם ידור לאדם ומאחר את נדרו ומוצא עלילו' וסיבות כדי שלא למלא הנדר ואפי' אם ימלא לאחר זמן תחשבוהו לנבל וכילי כמו שאמר חכם אחד נדר הנדיב המתנה מהרה ונדר הכילי האיחור והעליל' ואולם הכילי הוא על ג' דרכים יש לך אדם שהו' כילי לעצמו וותרן לבני ביתו ויש לך אדם וותרן לעצמו וכילי לבני ביתו וכל שכן לשאר בני אדם ושבח אלי את הכילי בדבר אחר כי יעצור ידו מן הנבלים כאשר יעצור ידו מן הנכבדים והנדיבים אמנם ראיתי רוב האנשים העצרני' המורישים לבניהן ממון מקובץ מכילות ועצרנות ויקומו בניהן אחריה' ויפזרו אותו בתכלית הפיזור וההפקר וכבר שקלתי כל מדות בני אדם בכף מאזני' ולא מצאתי קל יותר מן הכילי לעצמו וקל מהקל שמפזר ומפקיר ממונו וכל מי שהוא להוט אחר הממון אינו שבע ממנו כענין שנ' שאול ואבדון לא תשבענ' וגו' ואומר אוהב כסף לא ישב' כסף ולא עוד אלא שגור' לו לאב' את נפשו כענין שנ' ונתתי את לבי לדרוש ולתור בחכמה על כל אשר נעשה תחת השמי' הוא ענין רע נתן האלהי' לבני האדם לענות בו ואחז"ל באגד' זה שטפו של ממון אם זכה לעשות ממנו צדקה וגמילות חסדים לענות בו קורא להקב"ה והוא נענה לא זכה מקטרג כמו שנ' לענות בו סרה ולא עוד אלא כל מי שהוא כילי וצר עין בממונו ואינו מחלק ממנו לצדקה וגמילות חסדים מדת הדין מקטרגת עליו ומאבדת את נפשו ואת ממונו ועליו הכתוב אומ' ואבד העושר ההוא בענין רע ואחז"ל באגד' בעין רע שהשיב לעני תראו שוקים תראו רגלי' תראו כמו הוא שמן ובעל בשר למה אינך טורח ואוכל אמר הקב"ה לא די שאינך נותן לו כלום משלך אלא שאתה מכניס בו ע"ה כמו שנתתי לו לפיכך והוליד בן ואין בידו מאומה אוי להם לציקנים ולצרי העין שמאבדים ממונ' בעה"ז וטורדין את נפשות' מהעה"ב שכן מצינו באנשי סדום שלא נאבדו מן העול' אלא לפי שהיתה עינם צרה בממונם שהיו עשירי' גדולים ולא היו מהנין אחרי' בממונם שכך אחז"ל עשירי שלוה היו אנשי סדום מן הארץ הטובה והשמינה שהיו יושבין עליה שכל צורך בעולם היה יוצא ממנ' כמו שנ' ועפרו' זהב לו מהו ועפרו' זהב לו היה א' מהן אומ' לעבדו לך לגינה וקח לי באיסר ירק והיה הולך ליקח ומוצא תחתיו זהב וכסף היה יוצ' ממנ' שנ' כי יש לכסף מוצא אבנים טובות ומרגליות יוצאין ממנה שנ' מקום ספיר אבניה להם היה יוצא ממנ' שנ' ארץ ממנ' יצא לח' ולא בטחו בצל יצרם אלא בצל עשר' שהעוש' דוחה יראת שמים מבעליו שנ' הבוטחי' על חילם וברוב עשרם יתהללו ולא עו' אלא שלא חסו על כבוד קונ' לשבו' אוכל לאורח ולגר שנ' פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל אלא סבו האלנות שלהם מלמעלה מפירותיהן שלא תהא הנייה מסדום אפי' לעוף השמים שנ' נתיב לא ידע עיט ולא שזפתו עין איה

בני הלא תראו מה העצרנות וצרות העין עושה הרי שבא דבר מצו' כגון סוכה ולול' וציצי' וכיוצא בהן והית' עינו צר' בממונו אמר בלבו על מה אני מפסי' ממוני ומוציא משלי למצו' זו ואני יכול לצא' ידי חובתי בשל אחרים ומדת הדין מקטרג עליו לפני הקב"ה ואומר לפניו רבש"ע לא מדתך כמד' בשר ודם זה מכבדך בממון אחרי' דין הו' שתספוק מזונותיו ע"י אחרים ומתוך כך ממונו הולך ומתחס' מי גר' לו זה מפני שהי' עינו רע' בשלו וכן אם בא דבר מצו' לידו והו' מדקדק בה לעשות' בדב' מועט ואינו חושש לנאות' ואומר הלא אני יוצא ידי חובתי כאילו היה אלף זוז ומה לי להוציא ממוני לריק כדי לעשו' מצוה מן המובח' ומד' הדין מקטרג' עליו לפני המקום שהוא מבזה את המצוה שלא לעשותה מן המובח' ושלא להוציא בה יותר כדי להתנאו' לפני המקום במצוה נאות ומתוך כך ממונו אבד ועושרו כלה מד' מגונ' מא' הכילות וצרות העין שכל זמן שעינו צרה על הבריות נותן הקב"ה כליון עינים מכ"מ שכן מצינו בבלעם הרשע שמתוך שביקש להכניס עין הרע על ישראל נסתמה עינו אחת שנאמר שתום העין דבר קשה הוא ע"ה שהוא שקול כנגד כל החלאי' כולן כענין שנ' והסי' ה' ממך כל חלי ואחז"ל זו ע"ה ואמר צ"ט מתו בע"ה וא' בדרך ארץ שכ"מ שהעין שולטת בו אוכלת ממנו שמא תאמר אין ע"ה קשה אלא עין של אחרים אבל ע"ה שיש לאדם על עצמו ועל נכסיו אינ' אוכל' בו ואינ' מזק' תלמו' לומר עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי כלומר שאכלה בי ע"ה שלי יותר ממה שאכלה בי ע"ה של אחרים ומפני שע"ה דבר קשה מאד ואוכלת במקום שהיא נכנסת בו לפיכך צוה לו הקב"ה למשה ואמר לו כשאתה רוצה לעמוד על מנינו של ישראל אל תמנה את עצמן לפי שכל מקו' שיש מנין שם הנגף מצוי מפני ע"ה שאוכלת בו אלא הוי גובה מהם שקלים לכפרתן ואתה מונה את השקלים ועומד על מנינן לפיכך כל המשים ע"ה