ליקוטי חבר בן חיים ו פט

אינו חשו' לכלו' הלא תראו בני כמה העניים נבזי' בעיני מקצ' העשירי' וכמה שפלים בעיניהם עד שאינ' מחשבי' חכמת' לכלו' הוא שאמר שלמה חכמת המסכן בזויה וגו' ולא עו' אלא שאחיו וקרוביו של עני שונאין אותו וכל שכן שריעיו ואוהביו מתרחקין ממנו כענין שנ' כל אחי רש שנאוהו אף כי מרעהו וגו' ולא עוד אלא שמוציאין לו עלילות וסבות ידועות כדי שלא לההנותו משלהם כלום שנא' מרדף אמרים לא המה לכן בניי הוו זהירין במדת הנדיבות המשובחת והרגילו עצמכם ותשמרו עצמכם מן הפזור וההפקר סוף בא לידי עניות ובזיון ושפלו' ואין מנוס מהם ואלהינו ברחמיו יפתח לנו את ידו הפתוח' והרחבה אמן וטוב לחסות ביי' מבטוח בנדיבים

ואחרי אשר הגענו עד כאן לספר בשבח מעלת הנדיבות ובעליה נספר בגנות הכילו' ובעליה כדי להרגיל במד' הנדיבות המשובחת בעזרת שדי

מדת הכילות וצרות עין

בני דעו כי מדת הכילות וצרות העין מדה מגונה עד מאד ואין ברוב המדות המגונו' והפחותות מדה פחותה ממנה וראוי לכל אדם חשוב להתרחק מן המדה המגונ' הזא' כי הסכימ' דעת כל החכמי' ואמ' אין חשיבו' עם הכילו' ולא אמונ' עם הבצע וכל מי שמרגיל במד' המגונ' הזא' לא יזכר בין אנשי' חשובי' כענין שנ' לא יאמ' עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמ' שוע ואמ' חכ' א' הכילו' גריעו' והחריצו' הפסד והמהירו' טעו' ודעו בני כי הכילי חבר הכלב הלא תראו הכלב עומד על נבלת הבהמה שמספקת לכמ' כלבים ואם בא כלב אחד לאכל עמו מתריס כנגדו ומגרשו מעליו מפני שאינו סבור שיוכל להשביע נפשו וכן הוא אומר והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה דבר שנאוי הוא מאד הכילות וצרות העין שכן טורד את האדם מן העה"ז והבא שכך אמרו חכמים ז"ל ע"ה וי"ה ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם ועליו שלמה צווח ואומ' אל תלחם את לחם רע עין וגו' כי כמו שער בנפשו כן הוא וגו' ואחז"ל כל הנהנה מצרי עין עובר בשני לאוין אל תלחם ואל תתאו וכיון שנ' אל תלח' את לחם רע עין למה נאמר ואל תתאו לומר לך כיון שאתה יודע שעינו צרה אינו רשאי ליכנס לביתו ואפי' הוא מרב' לפניך כמה מיני מעדני' ומטעמי' למה כי כמו וכו' כן הוא שמתוך שעינו צרה עליו הרי הו' עומד ומשער בלבו כל מה שאת' אוכל ושות' ומתוך כך אין הברכה שרויה במעיך לפי שעינו רעה אוכלתו בתוך מעיך כענין שנ' פתך אכלת תקיאנה וגו' שאינה מתעכבת במעיך ולא עוד אלא כל האוכל ושותה מפיתן של צרי עין כאילו אוכל ושותה סם המו' שאין בו הנאה אלא מזיק לו כענין שנ' לחמו במעיו נהפך וגו' ואמר חכם א' אכסנאי הכילי לא יפחד מן הקבסא ולא יצטרך אל המרקחת ואמר אחד מי שמתארח אצל הכילי תתענה בהמתו ואיננו צריך להפנות

בני בואו וראו כמה קשין העצרנין וצרי העין שכל מי שעינו רעה הרי הוא כשופך דמים שכך אחז"ל אין עגלה ערופה באה אלא בשביל צרי עין שנא' וענו ואמר' ידינו לא שפכו את הדם הזה וכי עלת' על לבינו שזקני בית דין שופכי דמים הן אלא לא בא לידינו ופטרנוהו בלא מזונות ולא ראינוהו והנחנוהו בלא לויה ולא עו' אלא אפי' עופו' השמים מכירין בצרי העין שכך אחז"ל באגדה מנין שאפי' עופות השמים מכירין בצרי העין שנאמר כי חנם מזורה הרשת בעיני כל בעל כנף והם לדמם יארובו לו וצרי עין וכל מי שהוא כילי וצר עין בממונו ואוהב יותר מדאי ואינו עושה ממנו צדקה וגמילות חסדים סוף שממונו מתחסר והולך כענין שנ' נבהל להון איש רע עין לא ידע כי חסר יבואנו ודעו לכם בני שכל מי שהוא להוט אחר הממון וחומד אותו ביותר סוף שתאותו מביאתו לידי גזל וגניבה וחמס ונושא ונותן עם הבריות שלא באמונה ומאנה אותן ומתנכל עליהם ליקח ממונם בכל ענין שיוכל ותאותו וחשקו בממון מונעתו מן הצדקות ומן החסדים ומן המצות מפני צרות העין שגורמת לו שאינו מאמין שיהא הממון שלו די לו ואפילו הוא עשיר גדול וממון אחרים אפי' המעט נרא' בעיניו הרבה ומכניס בו ע"ה וחומד וכל מי שעינו צר' לא די שמסי' בטחונו מא' המקום אלא שתול' בטחונו בממונו וקרו' אני לקרא עליו המקרא הזה אלהי כסף ואלהי זהב לא תעשו לכם

בני אל תשאלו שאלה מן הכילי כי לא די שימנע מכם אלא שישנא אתכם ואמר חכם אחד מי ששאל שאלה מן הכילי הוא יותר פחו' ממנו ואמ' אחד המבקש מן הכילי בקשה כמבקש דגים במדבר ואמר כי הכילי לא די לו שהוא צר עין בממונו אלא ששונא את הנדיבי' ואת הנכבדים ומדבר אחריהם עם בני גילו ואם אתם רוצים להכיר האדם הכילי