ליקוטי חבר בן חיים ו פז

צדקך גדולה היא מעלת הנדיבות שבה נתיחס אברהם אבינו שנ' כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וגו' ואומר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם ונקרא נדיב על שהיה בעל צדקה וגמילות חסדים ואחז"ל כל מי שיש בו ג' דברים טובים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה עין טובה מנין דכתיב ואקחה פת לחם ולבסוף ואל הבקר רץ אברהם הרי כבר למדנו שהית' עינו טובה שהיא ממידת הנדיבות וכן דוד ע"ה שאל מאת המקו' שיסמוך לו מדת הנדיבות מפני שהי' מעל' חשובה כענין שנ' השיבה לי ששון ישעך ורוח נדיבה תסמכיני

בני אם באתם לשאול שאלה משום אדם שאלו' מן הנדיבים כי ישמחו בשאלתכ' וישתדלו למלאות' בעין טובה ואל תשאל שאל' מן הכילי כי יתעב בשאלתכ' ויפנה אליכ' עורף ושאלו לחכמה מהו הפצע שאין לו רפואה אמר שיצטרך הנדיב אל הנבל וימנע ממנו וחכם א' היה מתפלל לאל ואמר אלהי אל תצריכני אל הרעי' שבבני אדם ואם תצריכני לא' מברואיך יהיה אל הטוב שבהם והנפש הנדיבה שבהם והלשון המתוק' שבהם ואשר לא יזכור טובתו לי מהם ואחד מן הנדיבים היה אומר לחביריו כשתצטרך לי בדבר אל תבקשוה ממני פנים בפנים כי איני רוצה שאראה בכם זולת השאלה אבל כתבו לי שאלתכם באגרתי

בני בואו ולמדו נדיבו' מהתרנגול הלא תראו מה התרנגול עושה כשיבא לפניו שום דבר מאכל קורא התרנגולת שיאכלו עמו ולפעמים מלקט ומניח לפניה' אף אתם בניי אם יש לכם מאכל ערב אל תאכלו אותו לבדכם אלא תזמינו עמכם עניים או קרובכם ואוהבכם שיאכלו או תשלחו להם בבתיהם כי היא מדרכי הנדיבו' צאו וראו שאין בכל המדות כעין טובה שאם האדם עושה כל המצות שבתורה ואינו נוהג בהן עין טובה אינן עולין לו מן המניין שאם היה מאכיל לעני פטומות וכל מעדני העולם ועינו צרה עליו טוב שלא תאכילו כענין שנ' טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו ואם נתן לו בעין טובה הוא מתברך כענין שנ' טוב עין היא יבורך כי נתן מלחמו לדל ולא עוד אלא שהוא מתעלה וגדל כמעיין הנובע שהוא מתגבר ואינו פוסק לעולם שנ' לחמו נתן מימיו נאמנים גדולה מדת הנדיבות שהרי משה רבינו ע"ה החזיק במדת הנדיבות ועין טובה ומניין אנו אומ' כן שנ' קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו ידו אחת והיא נהג בו נדיבות ועין טובה שנ' ויסמוך את ידיו עליו שתי ידיו וכן מצינו שבירך את ישראל בעין טובה ובנדיבות כענין שנ' יוסף ה' עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם ואחז"ל באגדה בא וראה כמה משנה ברכתו של משה מסוף העולם ועד סופו אלף פעם אין כתיב כאן אלא אלף פעמים ומהו ככם יכולין היו ישראל לומר משה רבי' אין בנו א' מכל הדברים שאתה אומר לקבל תוכחותיך אלא שתקו לפיכך אמר משה יעמיד הקב"ה צדיקים מקבלי תוכחו' ככם ושותקין ומהו הנדיבות שיהא אדם נדיב וותרן בממונו לעשות ממנו צדקה וגמילות חסדים ושיהא נושא ונותן עם הבריות באמונה וביושר ומוותר להם משלו ואינו לוקח משלהן כלום כמו שאמרו חכמים באיוב איוב וותרן בממונו היה שהיה מניח פרוטה לחנוני ומוציא הוצאותיו על הסדר ונותן למי שראוי ליתן ומונע ממי שראוי למנוע ומוציא הוצאותיו לשם שמים ושונא את האונאות ואת העושק ואת הגזל ואם באת מצוה לידו מרחיב ידו עליה לעשותה בעין טובה ובדרך צניעות שלא יקבל בה שכרו מתוך גאות לבו והתפארותו בבני אדם וחביב עליו ממון חברו כשלו שכל מי שאוהב ממונו של חברו כשלו אינו אלא מן הנדיבים ובעלי עין טובה ומתוך כך מסתפק משלו הן רב הן מעט ומוצא קורת רוח והנאה לנפשו מפני שהוא שמח בחלקו שחננו הבורא ואמר חכם א' אין הנדיב מי שהתנדב על מי שהתנדב אלא על מי שלא התנדב עליו ומקרב מי שהרחיקו ואמר מי שהתנדב יהיה אדון ומי שהיא כילי יהי' נקל' ואומר כי נדי' א' נכנס אל א' המלכי' אמר לו המלך הגידה לי קצת מנדיבותיך אמר לו הנדיב טוב שתשמע ההגד' הזאת מזולתי ממ' שתשמענ' ממני אמר לו המלך גוזר אני עליך שתאמר אמר לו מעולם לא ישב עמי אדם ופשטתי רגלי לפניו אמר לו ולמה אמר לו כדי שלא יראה שיש לי מעלה ויתרון עליו ולא הרע לי אדם מעולם וגמלתיו רעה אמר לו ולמה אמר לו מפני שאם היה אדם חשוב ראוי לו והרי עלי למחול לאדם חשוב ואם יהיה נבל לא אחלל עצמי עמו שידברו בי הנבלי' ולא שאל ממני אדם דבר שלא מלאתי שאלתו וראיתי שחלול פניו תמורת מה שנתתי לו אפי' אם הייתי יוצא מכל קניני אמ' לו המלך יאות לך שתהי' אדון בעמך ובזולתם וקבל ההתנצלו' כמו כן מדרכי הנדיבות כמו שאמר חכם אחד כשהתנצל