ליקוטי חבר בן חיים ו פו

על היין לבאי לחקו' ממסך מה כתי' בסוף הענין אחריתו כנחש ישך וגו' מה הנחש הזה נושך וממית כך היין נושך וממית וכתי' בתרי' עיניך יראו זרות ולבך ידבר תהפוכות תדע שדבר קשה לגוף האדם לסבול כח היין כשאד' שות' ממנו יותר מדאי שכך אמרו באגד' הגפן הזאת כשהיא טעונה מסתמכת בכמ' קנים ובכמ' דוקרנין ואעפ"כ אינה יכולה לעמו' ואדם הזה איך יוכל לסובלו ועוד אמר' כל הפירות נקראי' על שם האילנות חזורא מתקרי חיזור רמונא מתקר' רימון תומרית מתקרי תומר אבל גופנ' מתקרי תלת שמהן גופנ' ונפקין מן גופנא ענביה ונפק מן ענבין חמרא לומ' לך מה ענבים הללו כשאתה ממרסן אתה מוציא מהם כלום כך כל מי ששותה יין הרבה סוף שהו' מקיא כל מה שבמעיו הלא תרא' בני כמה היין והשכרו' עוש' נח עד שלא התחיל בנטיע' הכרם נקר' איש צדיק תמים משהתחיל בנטיע' נקר' איש האדמה שנ' ויחל נח איש האדמה וגו' מהו ויחל שנתחלל ונעשה חולין ואחז"ל באגד' בשעה שהלך נח ליטע הכרם פגע בו שידא שמדון אמר לו להיכן אתה הולך אמר לו ליטע כרם אמר לו ומה טיבו אמר לו פירותיו מתוקים בין לחים בין יבשים ועושין ממנו יין המשמח בני אדם דכתי' ויין ישמח לבב אנוש אמר לו בא ונשתתף שנינו בכרם זה אמר לו לחיים מה עשה שטן הביא כבש' והרגו והזה תחת הגפן ואח"כ הבי' ארי והרגו שם ואח"כ חזי' ואח"כ קוף והטיפו דמיהן באותו הכר' והשקיהו מהם לפיכך קודם שישתה אדם ממנו הרי הוא כרחל הזו שאינו יודע' כלום כמה דתימ' וכרחל לפני גוזזיה שתה חמשה שבעה כוסות מתגבר כארי ואמ' אין כמוני בעולם כיון ששת' עשרה נעשה כחזיר ומתלכלך במי רגלים ודבר אחר נשתכר נעשה כקוף עומד ומקרקר ומשחק ומוציא נבלות פה מפיו ואינו יודע מה לעשות וכל זה אירע לנח הצדיק כדכתיב וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלה ואם לנח שפירש המקו' את שבחו אירע כך בשביל היין שאר בני אדם על אחת כמה וכמה ומפני שלא שתה ממנו במד' הראויה נשתכר ונתבזה לפיכך שלמה צווח ואומר לץ היין הומה שכר וגו' לעולם אל ירגיל אדם עצמו במעדנים ובמאכלי' ערבי' ובתפנוקי' שכל המרגיל עצמו במאכלי' הללו ומתמיד בהן מבקש למודו ואינו יכול לסבול ולאכל שאר המאכלים גסים ואם אוכלן סוף שמחליאין את גופו שכך אחז"ל שינוי וסת תחלת חולי וכן מצינו באדם אחד שהרגיל עצמו לאכל תרנגולות פטומות וכיוצא בהן ממיני המעדנים ולשתו' יין ישן וכשלא מצא אילו אכל עדשים ומת וכן מצינו באדם אחד שאמר לת"ח אחד זכה עמי בתרנגולת אחת ואמר לו הא לך דמי התרנגול' וקנ' לך מהבשר אחר הלך אותו האיש וקנה בשר אחר ואכל ממנו ומת ודעו בני כי גנאי הוא לאדם להיות זולל וסובא גרגרן ורעבתן מפני שהמדה הזאת אינו נמצאת אלא ברשעים גמורים כענין שנ' בהן אקחה יין ונסבאה שכר וגו' ודעו כי נקב הגרון צר בכמותו ורחב מאד באיכותו ע"כ תנו לו די ספוקו בלבד שאם תכניסו בו היום מאכלים רבים וערבי' ותרגילו אותו בכך תמיד למחר מבקש למודו ואין די לו דבר מועט ואם תרגילוהו באכיל' קלה ומועט' יהיה הדבר לכם לטבע ולא תתאוו לאכילות גסות ולמעדני' ערבי' ודומה למה שאחז"ל אבר אחד יש בו באדם משביעו רעב מרעיבו שבע לכן בני הוו זהירין במדה הזאת הגרועה ולא תרגילו עצמכם בה והסתפקו באכיל' קלה ובשתי' מועט' כדי שתהיו במנוח' ובהשק' בלי מדו' וחולי בעודכם בחיי ההבל הזה וכדי שתחשבו מן הצדיקים כענין שנ' צדיק אוכל לשובע נפשו ואלהינו ברחמיו ישביענו מטוב הצפון ליראיו ולחוסי' אמן

המעלה העשרים ושניים מעלת הנדיבות

בני בואו ואלמדכם מעלת הנדיבות דעו בני כי מעלת הנדיבות היא מן המדות החשובות והמיוחסות ואינה נמצאת אלא באנשים חשובי' וחביב' מאד לפני המקום שלא נבנה העולם אלא עד ששיתף בו מדת הרחמי' כענין שנ' אלה תולדו' השמים והארץ בהברא' ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ומנין אנו יודעין שמדת הרחמי' ממדת הנדיבות שנ' טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל ולא עוד אלא שבמדת הנדיבות קונה האדם חיי העה"ז והבא כענין שנ' מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו מתן אדם ירחיב לו בעה"ז שיהיה נכבד וחשוב בפני המלכים והשלטונים ושרי המדינות ולפני גדולים ינחנו שהקב"ה משרה אותו לעה"ב אצל אברהם יצחק ויעקב שנקראו גדולים ומנין אנו יודעים שנקראו גדולים באברהם כתיב האדם הגדול בענקים ביצחק כתיב ויגדל האיש וגו' ביעקב כתיב ויגדלו הנערים וכיון שקלקל עשו ומכר את בכורתו ליעקב נאמר עליו הנה קטן נתתיך בגוי' ונוטל ממנו שם הגדול' וחל על יעקב ולא עוד אלא כל העושה צדקה וגמילו' חסדים מממונו הן מקדימין ליום הדין ומעידין עליו שנ' והלך לפניך