ליקוטי חבר בן חיים ו פד

בה משוך ידך ממנה ואל תשהא עצמך בשע' שאתה צריך לנקביך וכך אמר שלמה מתוקה שנת העובד וגו'

בני בואו וראו כמה גדול' מדת ההסתפקות שיעקב אבינו ע"ה לא שאל מאת המקום אלא שמספיק לו לבד בדבר שאין מנו' ממנו ולא יכול לחיו' בלעדי כענין שנ' ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש וכן שלמה המלך לא שאל מאת המקום אלא ההסתפקות בלבד כענין שנא' רש ועושר אל תתן לי הטריפני לחם חוקי ולא שאל ממנו המותרות גם בקש רחמים על מדת העניות שלא יהא עני ופירש בעושר ואמר פן אשבע וכחשתי ואומר מי אלהי ובמד' העוני פי' ואמר למה אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי לכן בני חדלו לכם לחזור אחר המותרו' לפי שאין מביאין את האדם לידי יראת שמי' והמד' הזאת אינה במדות השם וכתב חכם אחד למלך שהיה בזמנו טוב שבענינים עזיבת המותרות ואמר בהסתפקו' רסן התאו' וכבישת המותרו' ואמ' חכם א' מי שמבקש יותר מצרכו טורד נפשו מתועלתו ונאמר כי מלך אחד אמר לחכ' א' אילו היית שואל ממני היינו מספיקין לך כל ימיך אמר לו ולמה אשאל ממך ואני עשיר יותר ממך אמ' לו המלך והאיך אתה עשיר יותר ממני א"ל מפני שאני מסתפק במעט אשר לי יותר ממה שאת' מסתפק ברב אשר לך ואמ' מי שדי לו במה שגזר לו הבור' הוא עשיר מכל בני אדם ואמר הסתפק במה שחלק לך הבורא ואל תביט אל מה שיש לזולתו ואל תתאוה במה שלא נתן לך כי מי ששמח בחלקו שבע

בני אם אתם צריכי' לקנו' בגדי' כדי לכסו' את עצמכ' ובני בתיכ' תקנו בגדים הראוים לפי עשרכם ואל תעלו אל הבגדי' אשר הם יקרים יותר ממה שאין ידכם משגת כי יליזו עליכ' האנשי' ושמא לא תוכלו להתדיר הבגדים יקרי' כאלו וכשתקנו בגדי' הראוים לפי עשרכ' אל תחושו אם תקנו אותם מעט יותר מכדי שוויים אבל אם באתם לקנו' ענייני אכילה ושתי' אל תקנו אותם יותר מכדי שווים כלל שכך אחז"ל עשוק לכריסיך ושוי לגביך לעולם ילמד אדם בניו ובני ביתו לאכול קמע' ולשתו' קמעא בחוק שיוכלו לחיו' בהן כענין שאמ' בחכמ' שלמ' ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה מאכילין כחוק של תורה ומה חוקה של תורה כענין שנ' ויאמ' משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכל ובבקר לחם לשבוע למדה תורה דרך ארץ שדי לו לאדם לאכל שתי סעודות ביו' סעודת שחרי' וסעוד' ערבי' ושלא יהא ממשיך פרפריו' לסעודת שחרית כדי שלא יתגרה בשינה ונמצא בטל מתורתו וממלאכתו ובסעוד' ערבי' כתיב בערב תאכלו בשר ולא לשובע שלא יהא יהא אדם אוכל בשר דרך שביע' שמא ימשוך אחריו

בני אל תהיו רודפים אחר המאכלים טובים ואחר המעדני' ערבי' ואחר התענוני' כדי שלא תמשכו אחריהם ואם לפעמי' אתם אוכלין מהם אל תאכלו מהם יותר מדאי שכך שלמה מזהיר ואומר דבש מצאת אכול דייך וגו' ואמ' חכם אחד מי שרצ' מן העול' כדי ספקו יהא המעט שבו מספיק לו ומי שירצ' במעט הטרף יקבל האלהי' המעט ממעשיו ואמר ראוי לחכם שלא יבקש מן העולם יותר מן הספוק שיעבור בו הצורך והנזק מעצמו כי הממון ושאר הון העולם בא במהרה וחולף מהרה ואמר ההסתפקות שמונעת בעליה מן הזלות טוב מן הממון המביא אל הבזיון ואמר עושר הנפש גדול מעושר הממון ואמר ההסתפקות פרי המנוח' ופרי השפלות האהבה הנהג' הנפש כדי הסתפקו' ואם לאו ידאג לגזיר' הבורא ומן המד' המשובחת הזא' תוולד מדת הבטחון באלהי' שהיא מדה מיוחסת אשרי מי שזכה בה כענין שנ' ובוטח בה' ישוג' וכן הוא אומר בטח בה' ועשה טוב וגו' ומהו הבטחון באלהי' שיפקיד האדם בידו כל עניניו ויתרצ' במה שחננו הבור' הן רב הן מעט ואל ידאג למיעו' הטרף שיש לו ואל יקנ' במי שלמעל' ממנו בממון ושאלו לחכם אחד מה הבטחו' באלהי' והשיב שתבטח לו בכל עניניו ותניחם אליו ואמר אחר החכם שבבני אדם והבוטח מכול' מי שהו' רוצ' בדברי' בבוא' ובצאת' לכן בני הוו מסתפקין בסעודה קלה ומועט' ותרגילו עצמכם בה כדי שתוכלו לחיות בעולם מעמל ידיכם ואל תצטרכו לבריו' וכן צוו חכמי' הראשוני' ז"ל עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות והאלהים יצליחנו בה ברחמיו הרבים אמן

ואחרי אשר הגענו עד הנה לספ' בשבח מעלה ההסתפק' ובעליה נספר בגנות הזוללים והסובאים וחרפתם כדי להרגילם במדת ההסתפקות בעזרת שדי. מדת זולל וסובא

בני דעו כי מדת זולל וסובא מדה שנואה מאד לפני המקום והבריות שכן מאבד חייו מן העולם