ליקוטי חבר בן חיים ו פג

וחולי הפודרג ושא' חלאים משונים אשר יקרו לאדם ממעיט כח המעכל מלבד מה שיתגנה ויתבזה האדם בעצלותו בפני הבריות והאלהים ברחמיו יצילנו מן המדות המגונות ויצליחנו במדות החמודות למען חסדיו הגדולים אמן

המעלה האחת ועשרים מעלת ההסתפקות

בני בואו ואלמדכס מעל' ההסתפקות דעו בני כי מעל' ההסתפקו' מעלה חשוב' ויקרה עד מאד ואינ' נמצאת אלא בחסידי' שמסתפקין בדב' מועט כדרך שמסתפקין שאר האנשי' בדבר מרובה שכל מי שמסתפק במה שיש לו ונהנה מיגיעו קונה לו חיי העול' הזה וחיי העולם הבא כענין שנ' יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא ואחז"ל באגד' גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים שאלו בנהנה מיגיעו כתי' יגיע כפיך כי תאכל וגו' ואילו בירא שמים כתיב אשרי איש ירא את ה' וגו' ולא כתיב ביה אשריך וטוב לך מדה טובה היא ההסתפקות שהיא מחיה את בעליה שכל מי שמרגיל עצמו באכיל' ושתיה די הספק הרי הו' מבריא את גופו ומחי' את נפשו ודעתו מתיישב' עליו וממונו מתקיים בידו כענין שנאמר ודי חלב עזים ללחמך ללחם ביתך וגו' שאף על פי שיש לו לאדם כמה עזים לא יהא אדם מרבה סעודתו בכל מקום ולא יהא רגיל בבתי משתאו' אלא יהא רגיל אוכל ושותה עם בניו ובני ביתו שנ' וחיים לנערותיך מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא ילמד אדם בניו ובני ביתו לאכול בשר ולשתות יין הרבה ואפי' הוא עשיר ביותר אלא במה שיוכל לחיות את עצמן ואם אתה עושה כן הרי אתה נותן חיי' לנערותיך שממונך מתקיי' בידך ואתה מספיק להם מזונות ואחז"ל מאי דכתיב טוב איש חונן ומלוה וגו' לעולם יאכל אדם וישתה בפחות ממה שיש לו וילב' ויתכסה במה שיש לו ויכבד את אשתו ובניו יותר ממה שיש לו שהן תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והיה העול' ועוד אמר אכול בצל ושב בצל ואל תאכל אווזין ותרנגולין ולבך רדוף עליך מתלי במערבא דאכיל אליתא טשי בעילית' דאכיל קקולי אקיקלי מתא יתיב וכן אמר שלמ' כבשים ללבושך ומחיר שדה וגו' מהו כבשים ללבושך שיהא אדם גוזז צאנו ויתכסה וילבש מגיזתם ולא יאכל' כדי שלא תכלה הקרן וכן הוא אומר ודי חלב עזים וגו' דיו לאדם שיהא מתפרנס מחלב גדיים וטלאים שבתוך ביתו ולא יהא מכלה את הקרן לאכול את הבשר ואחז"ל מאי דכתיב כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכל בשר בכל אות נפשך תאכל בשר למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון יכול יקח מן השוק ויאכל ת"ל וזבחת מבקרך ומצאנך יכול יזבח כל בקרו וכל צאנו בבת אחת ת"ל מבקר' ולא כל בקרך מצאנך ולא כל צאנך מכאן אחז"ל כל מי שיש לו מנה יקח לפסו ליטר' ירק מעשר' מנה יקח לפסו ליטר' דגי' חמשי' מנה יקח לפסו ליטר' בשר מאה מנה ישפת' לו קדיר' בכל יום ואנן אימ' מערב שבת לערב שבת ואחז"ל באגדה מאי דכת' צדיק אוכל לשובע נפשו זה חזקי' מלך יהוד' שלא היה עולה על שולחנו בכל יום אלא ב' אגודו' של ירק וליטר' בשר והיה ישראל מליזי' עליו ואמ' זה פקח בן רמליהו נאה למלך שנא' ומשוש את רצין ובן רמליהו

בני בואו וראו כמה טובה מדת ההסתפקו' שכל מי שמרגיל את עצמו במד' ההסתפקו' זוכה להיו' ביתו מליאה כל טוב כענין שנ' חכמו' נשי' בנתה ביתה חצבה עמודי' שבעה שנ' טבח' מסכה יינה אף ערכה שולחנה אימתי ביתו של אדם בנוי בזמן שנוהג במדת ההסתפקו' שטובח פעם אחת ושייר לעצמו לטבוח בפעם אחרת ובזמן שהו' מזג את יינו במי' ואינו שותיהו חי דרך שכרות אלא דרך ההסתפקו' אף ערכה שולחנה בזמן שהוא מיסב על השלחן ואוכל לא יהא עומד ואוכל עומד ושותה מהלך ואוכל מהלך ושותה שממעט דבר שהוא אוכל ושותה כשהוא מיסב על השלחן מסתפק יותר ממה שאילו היה אוכל כפלי' כשהוא עומד או כשהו' מהלך ומכיון שערך את השלחן יקרא לבניו ובני ביתו שיאכלו עמו כענין שנ' שלחה נערותיה תקרא על גפי מרומי קרת ולא יהא הוא מיסב על השלחן ובניו ובני ביתו עומדי' ומצטערין והיינו דאמרי אינשי שיתין וחד כיבי מטיא לכב' דקל חברי' שמע שנ' ולי אני עבדך ולצדוק הכהן ולבניהו בן יהוידע ולשלמה עבדך לא קרא אני בגימטריא שיתין וחד הוי מדה טובה ההסתפקות שכל זמן שאדם מסתפק בדבר מועט מוצ' בו קור' רוח והנאה ורפואה שכך אחז"ל הרוצה שלא יבוא לידי חולי מעים יהא רגיל בטבול קיץ וחורף סעוד' שהנאתך