ליקוטי חבר בן חיים ו פב

שבח זה למדה ממכיריה לכך נאמר ראה דרכיה וחכם

בני בואו וראו שאין ברוב המדות מדה מגונת מן העצלות שכל מי שיש בו המדה המגונה הזאת הרי היא מתמסכן והולך כענין שנ' בעצלתי' ימך המקר' ובשפלות ידים ידלף הבית כיצד הרי שבא לקרות את ביתו ומניח קורה אחת היו' ולמחר אחר' ולשבוע הבא קורה אחרת ואינו קובע אותן במסמרי' הרי תקרתו מתמסכנת והולכת ונופלת לארץ ובשפלות ידי' ידלוף הבית כיצד הרי שנשבר' לבינה אחת מעל גגו ונתעצל מלתקנה וכי מה חסרון יש בלבינה אחת ומה יכולה להזיק ומתוך העצלו' חז' הדלף נופל על הרהיטין ועל הקורו' ונרקבין והולכין עד שנופ' כל הגג וכן אם נקרעת חלוקו בכונס אצבע ונתעצ' לתופרו ואומ' וכי מה חסרון יש בקרע קטן כזה והקרע מתרחב והולך עד שמתקרע כל החלוק וכן אם נפלה אבן מגדירו ונתעצל לבנותה ואמ' וכי אבן זה מעמדת כל הגדר הזה נתעצל מלתקנה ונפלה שנייה ושלישית עד שנפלה כל הגדר כולה וכן אם נמצא סדק בחביתו ונתעצל לסותמה ואומ' וכי מה חסרון יש בטיפה אחת של יין או של שמן והוא מטפטף יורד טיפה אחר טיפה עד שמתרוקן כל החביות כולו וכי יש עצלות ושפלו' גדולה מזו ועליו שלמ' צווח ואומ' גם מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית מדה גרוע היא שכן מביא את האדם לידי שינת תרדמה ועליו שלמ' צווח ואמ' עד מתי עצל תשכב וגו' ולא עו' אלא שמתאוה לכל דבר ואינו מוצא כענין שנ' מתאוה ואין נפשו עצל ונמצא שמת מתוך תאותו כענין שנ' תאות עצל תמיתנו וגו'

בני בואו וראו כמה מגונה מדת העצלות שכך אחז"ל בשביל עצלו' שהית' בהן בנשיאים שלא התנדבו תחלה בנדב' המשכן נחסר' אות מקריאת' שנ' והנשיא' הביאו חסר יוד ועוד אמ' בעצלתים ימך המקרה על ידי שהאדם מתעצל לכסו' את ראשו כראוי הרי הוא נעשה רומטיקוס ובשפלו' ידים על ידי שהאד' הזה מתרשל לרחוץ ולקנח גופו כראוי ידלוף ביתו יעל' גופו חטטי' ועוד אמ' ז' עצלים הן ועצלו' של משה גדול מכלן וזהו שאמ' שלמה חכם עצל בעיניו משבע' משיבי טעם כיצד אמ' לו לך ולמוד תורה בעיר פלוני אמ' להן ירא אני מן הארי שבדרך שנ' אמ' עצל שחל בדרך אמרו לו הרי רבך במדינ' לך אצלו אומר להם ירא אני מן הארי שברחוב שנ' ארי בין הרחובות אמ' לו הרי הוא אצל ביתך אמ' להן ארי בחוץ אמ' לו הרי הוא בתוך ביתך אמ' להם אם אני הולך הריני חוזר ובא שנ' הדל' תסוב על צורה אמ' לו פתוח הוא לסוף שאין לו מה להשיב הוא אומ' להן הדלת בין פתיח בין נעול מבקש אני לישן עוד מעט שנ' עד מתי עצל תשכב וגו' עמד בבק' משנתו נתנו לו לאכל ומתעצל לתת ידו לתוך פיו שנ' טמן עצל ידו בצלחת של דבש ונלאה להשיבה אל פיו נתן ידו בתוך הקדירה רותחת ונכוית ידו והיה עצל מחשיבה אליו ועצלו של משה גדול מכולן אמ' משה אינו אומ' שתלך מעיר אל עיר ולא משכונה לשכונ' ולא מבית לבית ולא מחצר לחצר אלא כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו מפיך ללבך מלא הסיט מדה פחותה היא העצלות לפני הבריו' שכל זמן שאדם מתעצל ואינו חורש וזורע בימות הגשמי' סופו בא לידי צורך הבריות ושואל מהם בימי הקציר ואין מי שישגיח עליו כענין שנ' מחורף עצל לא יחרוש ושאל בקצי' ואין וגו' וכן הוא אומר שומר רוח לא יזרע וגו' שכל מי שמתעצל בשע' זריעה ואומ' עת סגריר הוא עת גשמים הוא ואינו זורע וכן בשעת הקציר אומ' עתה חמימות גדול והשמ' מכה על ראשי סוף שאין לו מה יאכל ונמצ' מצטרך לבריו' ובא לידי בזיון ועליו שלמה צווח ואמ' אל תאהב שינה וגו' ואמ' חכם אחד רוע העול' הזה והבא בשני דברי' העצלו' והעליו' וטובת' בעושר והזריזו' ואמ' העצלו' מפתח העניות כאשר הזריזות מפתח העושר ואין לך עצלו' גדול ממי שאינו משתדל להוסיף על ממונו אף כי מי שאינו זריז לשמור מה שבידו אמנם האדם שמתעצל לילך במקו' הסכנות הידועו' ובמקום גדודי חיות ולסטי' בזה אין ספק שהעצלו' הזה הו' משובח מן האנשי' החכמי' ואין לתופשו על כך כמו שנ' על אדם א' שהיה המלך רוצה לשלחו במקו' הסכנ' ומיאן ללכת וחירפו המלך ואמר לו טוב שתחרפני ואני בחיים משתתפלל בעדי ואני מת ומסעיפי המד' הזא' יוצא רוב התענוג ורוב המנוחה בעולם שכל מי שמתאוה לרוב התענוג והמנוחה ואינו מיגע עצמו לעשות מלאכתו ועסקיו כבר נתעצל מקנות חיי העול' הזה והעול' הבא כי לא תשלם לאדם התענוג והמנוחה אלא לאח' טורח גדול ויגיעת הגוף ומתוך עושר גדול ותיקון עניניו כדי שיוכל להיות שבח נכסיו יתרים על ההוצאה ואז יוכל אדם להתענג ולנוח כפי חפצו לכן בני הוי זהירין מאד במדת העצלות מפני שגורמ' לגוף חלאים גדולי' ומדוים עצומים כמו הנפח והכאביו'