ליקוטי חבר בן חיים ו פא

בתור' ובמצות הן משמרין אותן בעולם הזה ולא עוד אלא שמלמדין עליו זכות לעול' הבא כענין שנ' בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך לעתיד לבא ודעו בני שכל זמן שאדם קובע עת לתורתו ועת למלאכתו שניהן מתקיימין בידו שכך אחז"ל אם אין קמח אין תור' ואם אין תורה אין קמח ועוד אמרו שונה אדם שתי הלכות שחרי' ושתי הלכו' ערבית ועוסק במלאכתו כל היו' מעלין עליו כאילו קיי' כל תור' כול' וקיים והגית בו יומם וליל' מיכן היה ר' שמעון בן יוחי אומר לא נתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן מפני שלא היה להן צורך לא למלאכה ולא לסחור' הא כיצד היה יושב ודורש ולא היה יודע מהיכן הוא אוכל ומהיכן היא לובש ומתכסה הא לא נתנה התורה לידרש אלא לאוכלי המן שניי' להם לאוכלי תרומה אמור מעת' שהתורה מתקיימ' עם המלאכ' והמלאכה מתקיימ' עם התור' לפיכך צריך לו לאדם להתעסק בתור' ובדרך ארץ ביחד שמתוך כך שניהן מתקיימין בידו ואחז"ל אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות וצריך לכם בני להיות זהירין וזריזין להתעסק בתור' ולחזור עליה כדי שלא תהא תורתכם משתכחת מכם שכן כתוב במגיל' חסידי' אם תעזבני יום ימי' אעזבכה ואחז"ל באגדה אשרי תלמיד חכם המשמר תלמודו בלבו כדי שיהא לו מה להשיב לפני הקב"ה ליום הדין ועו' אמרו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו וצריך לו להיות זהיר וזריז ורץ לעשות את המצות שאם באת מצוה לידו יעשה אותה מיד שנ' ושמרתם את המצות אל תקרי המצות אלא המצוות כדרך שאין מחמיצין את המצ' כך אין מחמיצין את המצוה אלא מצוה הבאה לידך אל תחמצו' ואחז"ל חביבה מצוה בשעתה שהרי בקרבן עולה ויורד מביא מיד עשירית האיפה ואין ממתינין אותו עד שיעשי' ויבי' סלעים וכן הקטר חלבים קריבים כל הלילה ודוחין את השבת ואין ממתינין להן שיקרבו למוצאי שבת ואחז"ל צוו לעשות המצות בזריזו' והוי עז כנמ' ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים לכן בני הוי זהירין וזריזין במצות ובתורה לעשות כל עניניכ' בזריזו' שכל הזריז הרי זה משוב' והאלהי' יצליחנו בה ברחמיו אמן

ואחרי אשר הגענו עד כאן לספר בשבח מעלת הזריזות ובעליה נספר בגגות העצלות ובעליה כדי להרגילכם במדת הזריזות בע"ה מדת העצלות

בני דעו כי מדת העצלו' מן המדו' הפחותו' והגרועות אשר ימצאו בבני אדם ואינה נמצאת בחכמים אלא בפתאי' וחסרי הדעת כענין שנ' על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשוני' וגו' וכי היכן לבו של עצל זה שרואה את כל הבריות שעוסקין במלאכתן כדי לחיות בעה"ז זה חורש את שדהו וזה עובד את כרמו זה קוצר וזה בוצר וכן בשאר כל המלאכו' והוא יושב ובטל ידיו ורגליו למה נבראו עיניו ואזניו למה נבראו וכן שא' כל הדברי' לא להתעסק בהן ולהשתדל עליהם להחיותם והנשמה שבו למה נבראת לא להתבונן עליה ולהתחכם בה ואם הוא אינו מתחכם לעצמו מי יתחכ' בשבילו ואם הוא אינו מתחכ' בראשיתו ועמל וטורח בבחרותו ובשעת שהו' ברי מה יעשה לימי הזקנה ולימי החולי והייסורין מדה מגונה מאד העצלות שאם האדם מתעצל לעשות מלאכתו ועניניו בני אדם משיחין בו ומליזין עליו ואמרו תראו עצל שהוא בריא מגופו ובחור עומד בתקפו וכחו ואינו מתעסק במלאכתו כדי להחיות את עצמו ובניו אלא שיושב ובטל וישן כל היום וכל הלילה ומתוך כך אין הבריות מרחמין עליו ועליו אמר שלמה בחכמתו על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה כלו וג' כלומ' מפני שנתעצ' לחרוש ולזרוע שדהו ולערוד ולנכש כרמו עלה בהם קוצים ודרדרי' וגם הגדר נהרס ונפל ועל זה אנכי אשי' לבי ראיתי לקחתי מוסר ואחז"ל באגדה מהו ראיתי ראיתי הקטן שבכל הבריות הנמלה הזו שנ' לך אל נמלה עצל וג' אשר אין לה קצין וג' תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה ואחז"ל באגדה ג' בתים יש לה ואינה כונסת לא בתחתון ולא בעליון אלא באמצעי לא בעליון מפני הדלף לא בתחתון מפני הטינא אלא באמצעי ואינה חיה אלא ו' חדשים ומחייתה חטה ומחצה והיא הולכת ומכנסת בקיץ כל מה שמוצאה חטים ושעורים ועדשים ומאחר שאינ' חיה אלא ו' חדשים למה היא כונסת כל כך שאומ' שמא יגזו' עלי המקו' חיים ויהיה לי מה לאכול מעש' ומצאו בחור שלה שלש מאות כור ומהו ראה דרכיה וחכם אחז"ל ראה דרך ארץ שהיא בורחת מן הגזל מעשה בנמלה אחת שהפילה חטה אחת והיו כלם באות ומדיחו' אות' ולא היתה אחת מהן נוטלתה באת אחת שהיתה שלה ונטלתה ראה חכמה שיש לה וכל