ליקוטי חבר בן חיים ו פ

בני בואו וראו כמה משובח מדת הזריזו' שכן ממנין את האדם הזריז במלאכ' המלכי' והוא ששלמ' משבח ואומ' חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב וגו' ואמ' להו רבא לרבנן במטות' בעינא מינכון ביומי ניסן וביומי תשרי עסקו במזונייכו כי היכי דלא תיתו לידי זילותא ומן הזריזות לשמור אדם את ממונו ואינו מפקירו ואינו מוציאו לבטלה אלא בשעת הצורך ופוקד שדותיו וכרמיו בכל יום לידע מה הם צריכות שכך אחז"ל מאן דסייר נכסיה משכח איסתרי ומצינו שאביי היה רגיל לפקוד את כרמיו תמיד פע' אחת פגע באריסו שהיה הולך ומוליך חבילות זמורות ועצים על כתיפו ואמ' לו אנה אתה מוליך אילו העצים והשיב האריס אני מוליכם לבית אדוני ואמ' לו כבר קדמוך רבנן שאמ' מאן דסייר נכסיה משכח איסתרי שאלמלא שפגעתי בך היית מוליכם לביתך גדולה היא מדת הזריזו' שאם הרגיל אדם את עצמו במד' הזריזות בימי הנערות יהיה זריז והולך אפי' בזקנותו כענין שנ' חנוך לנער על פי דרכו וגו' ולא עוד אלא שאם ראית בנך נוהג במנהג הזריזו' בין במלאכתו בין בהליכתו בין בכל עניניו ואל תאמ' מעתה אינו צריך לזרזו תמיד תוסיף לזרזו במלאכתו שכן מצינו בהקב"ה שאמ' לו למשה רבינו וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו ואחז"ל אין צו בכל מקום אלא זריז שאין מזרזין אלא למזורזין ודעו לכם בני שכל מי שזריז לעשו' מלאכתו ומתכבד בה מלאכתו מכבדת אותו שכך אחז"ל גדולה מלאכה שמכבדת בעליה וגדולי החכמים היו נושאין כלי אומנותן על כתיפן והיו מתכבדין בה והיו אומרי' גדולה מלאכה שמכבדת בעליה הלא תראו בני מה שכתב במדת הזריזות והון אדם יקר חרוץ כלומר היק' שבהון האדם ומדותיו החריצו' שהוא הזריזו' וכל מי שמשתד' לעשו' מלאכתו ועניניו בזריזו' בידוע שמתעשר כענין שנ' יד חרוצים תעשיר ולא עוד אלא שמוצא קורת רוח בעולם ומדשן ביתו מכל טוב כענין שנ' ונפש חרוצים תדושן ולא עוד אלא שידו מושלת בכל כענין שנ' יד חרוצים תמשול ומהו הזריזות שיהא אדם נזהר מתחילה ועד סוף שלא תבוא תקלה או דבר שאינו הגון לידו ושיהיה משתדל להוסיף על ממונו כמו שאמר חכם א' ממבחר טובות הזריזות ההשתדלות ואל יתרשל לעשו' מלאכתו ועניני ואם יאמרו לו לעשות דבר מזדרז לעשותו מיד כמו שאמר חכם א' מן הזריזות לשמור מה שצוית ולעזוב מה שלא צוית ואמר אחר אבוד תועל' הזריזות טוב מהתרשלות מה שיהיה בו ריוח ותועל' ומן הזריזו' שיהא אדם מתקן את ביתו מכל מה שיצטרך לו בעניני הפירנוס והכלכול בטרם הצורך ובשע' שהתגרו' בזול הולך וקונה ממנו ומוכרו בשעת היוקר או מוליכן במקו' שמוכרין אותו ביוקר ואינו מתבייש להשכיר עצמו לכל מלאכ' שיוכל להשתכר בה ממנה שכך אחז"ל פשוט נבילתא בשוק ישקול אגרא ולא תימא גבר' רב' אנא ואמ' חכם א' הזריז מי שלא ימנעהו גאותו בטוב' מעשו' לאחריתו ואמ' א' הזריז מי שלא יטרידהו רוב הטובה מחשב באחריתו ולא רוב הדאגה בתלאתו מבקש עצה להנצל ממנה גדולה היא מדת הזריזות שכל זמן שאדם זריז לעשות מלאכתו ועניניו בזריזות נכסיו מצליחין ולא עוד אלא אפילו אם היה רש מתחילה אין עניותו וחסרונו מתעכב עמו כענין שנאמ' מעט שנות מעט תנומות וגו' מה כתוב אחריו ובא כמהלך רישך וגומ' ודעו לכם בני שכל זמן שאדם מתעסק לעשות מלאכתו ועניניו בזריזות נכסיו מצליחין והרי הוא מצליח בכל עניני' ואם מתעצ' לעשו' מלאכתו וענינו לא יצלי' לעול'

בני הוו זריזין וזהירין לעשות בכל עניניכם בזריזות ובהשתדלות ואל תאמ' כבר נגזר עלינו מן השמי' מה שעתיד לבוא עלינו ומה לנו עוד להמי' את עצמינו ולהמית גופינו כדי לחזר אחר טרפנו ומן השמי' ירחמו עלינו כבר אמר חכם אחד מי שאבד הזריזות לבטחונו על גזר דין ימהר להביא נפשו היזק גדול ואומר כי העצלות הוא עיקר רוע מזלם ואינן נותנים אל לבם כי העצלו' שבם הביא' למה שהי' במיעוט הטרף והפירנוס אמנם הוו זריזין וזהירין שלא לעשו' דבר מעניניכם על הדרך המהירו' כי דבר זה אינו מן הזריזות אלא שהוא קלות ושטות כי מן המהירות לא יצא דבר מתוקן לעול' וממתון יתקנו הענינים ויזדמנו הבקשות ואמ' חכם אחד מדת החריצו' טובה כשתהיה בכח הנפש ולא תרא' מפועל מהרה אז תהי' ראויה שתקר' חריצו' ואמר אחד מי שרכב על סוס המהירו' אינו בטוח מן המכשול וכשם שהזהרתי זריזין וזהירין לעשו' מלאכתכ' ועניניכ' בזריזו' אזהירכ' עוד שתהיו זריזין וזהירין בעניני התור' והמצו' לעשותן כתקנן ובזריזו' עם המלאכ' שאתה עוסקין בה שכך אחז"ל יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיע' שניהם משכחת עון וגו' ואחז"ל הזריזין מקדימין למצו' מנלן מאברה' שנ' ויש כם אברהם בבקר וגו' וכל מי שזריז וזהיר