ליקוטי חבר בן חיים ו עט

לא היו זוכין במעלת העושר ולא נתנו אל לבם כי פעמים נותן הקב"ה לאדם עושר ונכסים כדי לנסותו אם יעשה ממנו צדקה וגמילות חסדים אם לאו ואם לא יעשה ממנו צדקה וגמילות חסדים כפי הראוי לעשות מממונו אז טוב לו אם היה עני מחזר על הפתחים כי יענש עליו בעה"ז ולעה"ב ועליו נאמ' עוש' שמור לבעליו לרעתו הלא תראו בני מה שאירע לו לקרח על שנתגאה בעשרו וערער על הכהונה מה עלתה לו לבסוף ותפתח הארץ את פיה ותבלע אות' ואת בתיה' ואת כל אשר להם גם המן הרשע על שנתגאה בעשרו ואמ' ועשרת אלפי' ככר כסף אשקול גו' מה עלתה לו לבסוף ויתלו את המן על העץ וגו' וכן הוא אומ' בוטח בעשרו הוא יפול וגו'

בני אל תתגאו בעצמכם בשביל הממון ואל תבטחו מפני שהבוטחין על הממון היא מדת הרשעים שכתיב בהן הבוטחים על חילם וגו' ודעו בני כי מקצת העשירים חכמים בעיניה' וכשמדברי'. לבני אד' מדברים דרך חידות ומשלים ואפי' אם הם סכלים וחסרי הדעת מדברים ע"פ הממון לא על פיהם כענין שנ' חכם בעיניו איש עשיר ולא עוד אלא שמקצתם עזי פנים וקשי מצח בעבור עושרם שבוטחין עליו כענין שנ' ועשיר יענה עזות ומה מאד דבר מגונה ומכוער העשיר המבזה את העני ומבעט בהקב"ה מתוך שובע ושלוה ועוש' כענין שכתוב ברשעי' כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם וגו' וכן הוא אומ' וישמן ישורון ויבעט ואמר חכם אחד שתי מדות הם רעות כשיתגאה הנדיב בנדיבתו וכשיבעט העשיר בעשרו ואומ' עושר הרשעים רעה להם ורעה לעולם ועושר הצדיקי' טובה להם וטוב' לעול' וגרסינן בירושלמי דנדרי' בפ"ר אליעזר א"ר זעירא העניו' מצוי' כהדא חד בר נש הזה בעל דיניה עתיר אתא בעי מידון קומי רב שלח רב בתריה אמ' עם ההוא אנא אתי מידון כך וכך אין אתיון כל גמליי' דערביא לא יכלין טעונין קורקסיי' דאפותיקם דידי שמע רב אמ' מי הוא שמתגאה במידי דלא ליה תהא פתחא ביה מיד נפקת קלווסים מן מלכותיה דיעול הוא וכל מדליה לטמיון אתא לגבי רב א"ל צלי עלי תהין נפשי תחזור צלי עילוי וחזר כולה

בני תשתדלו לקנות עושר ונכסים באמונה וביושר כדי שתוכלו להיות בעולם ואל תצטרכו לבריו' וכדי שתוכלו לזכות ממנו לעניים וכבר שאלו לחכ' א' מדוע תזכור העושר ואתה זקן והשיב טוב שימו' האדם וינחיל לאויביו הונו משיצטרך לאוהביו בחייו בני אם חננכם המקום עושר ונכסים תחלקו ממנו ותעזרו בו את קרובכם ואוהבכם ושכינכם הצריכי' לכם כי הדבר הזה חובה עליכם מאת הבור' ואמ' חכם אחד מי שלא יעזור אוהביו בעושרו יעזרוהו בעת חסרונו לכן בני תשמרו הממון שבא לידכ' בהיתר וביושר ואל תפזרו אותו כי אם בעת הצורך ובשעה הראויה ולאנשי' הראוים ותהיו נכנעים לפני הבורא שחננכם הממון ההוא ותשמחו בחלקכם על כל הטובה אשר גמל לכם המקום כמו שא' חז"ל איזה עשיר השמח בחלקו שנ' יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך אשריך בעול' הז' וטוב לך לעול' הבא והאלהי' יפתח לנו את אוצרו הטוב ברחמיו הרבי' אמן

המעלה העשרים מעלת הזריזות

בואו ואלמדכם מעלת הזריזות דעו בני כי מעל' הזריזות היא מידה חשוב' לפי שמתחיל' ברייתו של אדם לא נברא אלא להיות זריז במעשיו ובדרכיו כענין שנ' ויהי האדם לנפש חיה מאי חיה זריזותא ואחז"ל באגדה עשאו עבד מכודן לעצמו שאם אינו יגע אינו אוכל ראה מה שכתו' בענין ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה וכי עבודה ושמירה היה צריך אלא כדי לזרזו וכן הו' אומ' עובד אדמתו ישבע לחם ומרדף רקי' ישבע ריש שכל היגע ועמל לעבוד את שדהו הרי הוא משביע את נפשו ומי שהוא רודף ומרדף אחר הריקים שאינן טורחין ואינן עוסקין במלאכתן הרי הוא מתרושש וכל מי שהוא בעל מלאכה ונתעסק במלאכתו ונשתכר בה שהעשיר וקונ' עושר ונכסים אל יניחנה וילך אלא ישתדל להתעסק במלאכתו כל ימי חייו ואל יתביי' שכך אחז"ל באגדה גדול היא המלאכ' שכל מי שהוא עסוק במלאכ' אין ידו חסירה פרוט' לעול' וכל מי שאינו עוסק במלאכ' סופו להתחייב בנפשו כיצד היה בטל ביו' א' ביו' ב' ביו' ג' ואין לו מה יאכל והיו לו מעות של קודש ואכלן הרי זה מתחייב בנפשו מי גרם לו להתחייב בנפשו על שלא היה עסוק במלאכ' ועוד אמ' גדולה היא המלאכה שכל מי שהו' נהנה שוה פרוטה מן ההקדש מעל והפועלים עושים מלאכ' במלאכ' הקודש ונוטלין שכרן משל הקדש ועוד אמרו גדולה היא המלאכה שכל הגוזל את חברו שוה פרוטה יוליכנו אחריו אפילו למדי ופועל שהיה עושה מלאכה עם בעל הבית אפילו לכותבות אפילו אחת מהן יפה דינר אוכל ואינו בוש