ליקוטי חבר בן חיים ו ח

על אלההון די שדרך מישך ועבד נגו הדמין יתעבד וגו' וכן מצינו בדניאל שמסר עצמו בקידוש ה' בגוב אריות מה כתיב בענין דריוש מלכא לכל עממיא אומייא ולשניי' וכו' וכן במרדכי הצדיק שמסר עצמו על קדושת ה' שלא השתחווה להמן מפני שחקק לו ע"ז בלבו מה עלתה בידו ורבים מעמי הארץ מתייהדים וכולן נתעלו בפני האומות חנניה מישאל ועזריה כתיב באדין הצלח מלכ' נבוכדנצד לשדרך מישך ועבד נגו ובדניאל כתיב ודניאל דנא הצלח במלכות דריוש ובמרדכי כתיב כי גדול מרדכי בבית המלך ולא עוד אלא אפילו אומות העולם כשהם מקדשים שמו של הקב"ה משלם להם שכרן שכן מצינו בנבוכדנצר שבשכר ארבע פסיעות שפסע בכבודו של מקום זכה לכל אותה הגדולה וכן מצינו בעגלון שבשכר שעמד מכסאו בכבודו של מקום זכה ויצא ממנו שלמה דכתיב ביה וישב שלמה על כסא ה' אשריהן בני אדם שנותנין עצמן על קידוש ה' שכל מי שמוסר עצמו על קדושת ה' זוכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות וזכה לישב במחיצתן של עשרה הרוגי מלוכה ועליהם נאמר ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיים וגו' וכל הפורש עצמו מעבירה מכל העברות שבתורה עבור אהבת הבורא או הוא עושה מצוה אחת מכל המצות שבתורה כדי לקיים מצות הבורא וחוקותיו הרי זה קידש את ה' כמו כן כל העובר על מצוה מכל מצות האמורות בתורה מדעתו בלי שום שגגה ושום אונס אלא שעושה ביד רמה במזיד הרי זה חלל את ה' ועל דבר זה נאמר והזהירה תורה כענין שנאמר ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך בני ישראל ואמרו חכמים ז"ל ממשמע שנ' ולא תחללו הרי קידוש ה' אמור כשהוא אומר ונקדשתי בתוך בני ישראל אמר' תורה מסור את עצמך וקדש את שמי יכול ביחידי ת"ל בתוך בני ישראל במרובין אני ה' מקדשכם מוסיף אני על קדושתכם: מדות חילול השם

בני דעו כי קשה היא חילול השם לפני המקום שאפילו למשה רבינו ע"ה לא חיסך הכתוב שנאמר יען לא האמנתם בי להקדישני גילה הכתוב שאילמל' חטא זה בלבד היה נכנסים לארץ וכל כך למה מפני שהיה במעמד כל ישראל ולא עוד אלא שמצינו שויתר הקב"ה על ע"ז ולא ויתר על חילול ה' כענין שנ' ואתם בני ישראל כה אמר יי' אלהים איש גלוליו לכו עבודו ואחר אם אינכם שומעים אלי ואתם חללת' את שם קדשי לא תחללו עוד במתנותי' ובגילוליכ'

בני צאו וראו כמה קשה חילול ה' שכך אמרו חכמים ז"ל באגדה כביכול הקב"ה לא הזכיר שמו עד שאמר שתי תיבות שנאמר בראשית ברא אלהים וכן אומר משה רבינו ע"ה לא הזכיר את ה' עד שאמר עשרים ואחת תיבות שנאמר האזינו השמים ואדברה עד כי שם ה' אקרא ואפילו להזכיר שם שמים לבטלה אסור שכך אמרו חכמים ז"ל השומע הזכרה מפי חבירו צריך לנדותו ואם לא נידהו הוא עצמו יהא בנידוי שכל מקום שהזכרה מצויה שם עניות מצויה ובכל מקום שאין הזכרה ה' מצויה לבטלה זוכה להתעדן מזיו שכינה לעולם הבא שכך אמרו חכמים ז"ל מאי דכתיב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה מרפא בכנפיה אילו בני אדם שיראים להזכיר שם שמים לבטלה שהקב"ה מזריח להם שמש צדקה לעולם הבא ולא עוד אלא שמתעדנין בה שנאמר ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק ורשעים נידונין בה שנאמר הנה יום בא בוער כתנור ואפילו כשאדם מתכוון לבר' שמו של הקב"ה צריך להזהיר שלא יוציא מפיו ברכה שאינה צריכה שכן אמרו חכמים ז"ל כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא ואפילו כשהוא צריך להזכיר שם שמים על דבר מצוה לא יהא פותח בהשם תחילה שמא לא יעלה בפיו לגמור דבורו עד שבא לדברים אחרים ונמצא מוציא שם שמים לבטלה שכך אמרו חכמים ז"ל מנין שלא יאמר אדם לה' מנחה לה' שלמים לה' עולה לה' תודה ת"ל קרבן לה'

בני צאו וראו כמה קשה חילול ה' שאפילו בדבר המותר לעשותו אסרו אותו במקום שיש בו חילול ה' שכך אמרו חכמים ז"ל גזל גוי אסור שנאמר ואכלת את כל העמים אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה בזמן שמסורין בידיך ולא בזמן שאינן מסורין בידך אבדתו מותרת וכן תעשה לכל אבדת אחיך אבדת אחיך אתה מחזיר ואין אתה מחזיר אבידת גוי ואף על פי כן אמרו ובמקום שיש חילול ה' אף אבידתו אסורה אוי לו למי שחילל שם שמים שכך אמרו חכמים ז"ל כל מי שיש בידו חילול ה' אין לו כח לא בתשובה לתלות ולא ביום הכיפורים לכפר ולא ביסורין למרק אלא כולן תולין ומיתה ממרקת הכפרה כמה שנאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון ועוד אמרו חכמים ז"ל אין מקיפין לחילול אחד שוגג ואחד מזיד ופירשו שאין עושין לו כחנוני המקיף כלומר שאין