ליקוטי חבר בן חיים ו עב

הרחיקהו וגו' כי אז תשא פניך ממו' וגו' וכן אם הכה את חבירו או אנהו בדברים ישתדל לפייסו עד שירצה ואם אינו מתרצ' לו ירבה עליו רעים כענין שנ' עשה זאת איפא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעך וגו' וצריך לו לבעל תשובה למחול לכל אדם שחטא וסרח לו כדי שימחול לו הקב"ה על כל עונותיו כענין שנ' נושא עון ועובר על פשע וגו' למי נושא עון למי שעובר על פשע ומדרכי התשובה הגמורה שימעטו בעיניו כל המצות וכל הזכיות וכל החסדים וכל הצדקות שעשה ויחשב בלבו שלא עשה מהם כטפה מן הים לפי חיובו בהן ואם באין עליו ייסורין וחלאים יקבל מאהב' ויצדיק עליו את הדין ויחשב בעצמו שלא נגבה מחובותיו ואחד מני אלף והרבה ייסורין יותר מאלו היו ראויין לבוא עליו לפי רוב עונותיו לכן בני דפקו תמיד בשערי התשובה בבכי ובדמעה שכל מי שרוצ' להתקרב אל האלהי' אין מי שמונע אותו מהתקרב אליו אבל הקב"ה בעצמו פותח לו דרך הטוב' והישר' ומסקל לפניו המסילה ומסייעו במעשה עבודתו ומור' אותו הדרך הנכוח' בחסדו ובטובו כענין שנ' טוב וישר יי' על כן יורה וגו' ואומר ובקשתם משם את יי' אלהיך וגו' וכן הוא אומ' קרוב יי' לכל קוראיו וגו' ואחז"ל הבא ליטהר מסייעין אותו ואלהי' ברחמיו ישיבנו בתשוב' שלימה לפניו למען חסדיו הרבים אמן

המעלה השמונ' עשרה מעלת החכמ'

בני בואו ואלמדכ' מעלת החכמ' דעו בני כי מעלת החכמ' יקר' אשרי מי שזוכ' בה לעלו' במעלת' מפני שהי' מתנ' נתונ' לו לאד' מא' הקב"ה כענין שנ' כי יי' יתן חכמה וגו' וכן הוא אומר אשרי אדם מצא חכמה וגו' וכן מצינו בהקב"ה ית' לנצח שברא את העולם בחכמ' כענין שנ' יי' בחכמה יסד ארץ וגו' וכן שלמה ע"ה לא שאל מאת המקום לא עושר ולא בנים ולא אריכו' ימים ואף לא שאל שיתן לו הקב"ה את אויביו בידו אלא ששאל ממנו חכמה בלבד כענין שנ' חכמה ומדע תן לי וגו' והקב"ה נתנה לו במתנה כענין שנ' החכמה והמדע נתן לך וגו' וכן הוא אומ' הנה עשיתי כדבריך הנה נתתי לך לב חכם ונבון וג' ואומ' ויי' נתן חכמ' לשלמ' וג' ולא נשתבח שלמה המלך לא בעושר ולא בכבוד ולא בשום מעלה אחרת כענין שנשתבח בחכמה שנ' ויחכם מכל האדם וכן הו' אומ' ויבואו מכל העמי' לשמוע וג' ואת כל מלכי הארץ מבקשי' את פני שלמה לשמוע את חכמתו וגו' וכן מלכ' שבא בא' די לשמוע חכמתו ולבסוף אמ' והנה לא הוגד לה החצי וגו' גדולה היא החכמ' שמביא' את האדם לידי יראת שמים כענין שנא' תחלת חכמה יראת ה' וג' וכן הוא אומר חכם ירא ה' סר מרע ואחז"ל אם אין חכמ' אין יראה ואומרים החכמים בחכמ' משלמי' גמול הבורא ומגיע האדם לעבוד אלהיו בחייו ולש"ט אחר מותו

בני צאו וראו כמה גדול' מעלת החכמה שהיא קרית עוז לבעליה ומגינה על האד' מן החטאי' והעונות שכך אחז"ל באגדה מ"ד והחכמה תעוז לחכ' מי' שליטים וג' מלמד שהחכמ' מגינה על האדם מי' אברים המחטיאין אותו ואלו הן שתי עיניו שמראין לו דבר העביר' ב' אזניו שבהן שומע דברי עבירה וב' ידיו שבהם גוזל וחומס וב' רגליו שמוליכין אותו לדבר עביר' ופיו אשר ידבר בו דב' עביר' ורכילו' ולש"ה ולבו שמחשב לעשו' העבירו' ולא עוד אלא שהחכמ' מביא' את האדם לקיים את התורה והמצות כענין שנ' חכם לב יקח מצות וגו'

בני צאו וראו כמה גדולה מעל' החכמה שהרי יוסף הצדי' ע"ה בהיותו עבד אסור בבית הסוהר עלה לגדול' בעבו' חכמתו כענין שאמר שלמה בחכמתו עבד משכיל ימשול בבן מביש וג' וכן הו' אומר טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל וגו' הלא תראו בני כי במעלת החכמה יתקרב האדם לגדולה ומצילתו מדינ' של גהינ' ומביאתו לחיי העה"ב כענין שנ' א"ח למעל' למשכיל למען סור משאוי מטה ואמר החכ' החכמ' סולם המשכי' מי שיחסרנה יחסר קרבת הבור' שלא יהי' חכם לא יחס' לו חולי ולא עוד אלא שמעשירה בעליה כענין שנ' אוצר נחמד ושמן בנוה חכם וכן היא אומר בחכמה יבנה בית וגו' ואומר ובדעת חדרי' ימלאו כל הון יקר ונעי' וכתי' במוס' אלכסנדר וזכרו לפני המלך אלכסנדר שתי אנשים אח' עשיר וא' רש אשר שאלו בת רומינס לקחת אות' לאשה ואירס אות' לרש ולא רצה לארסה לעשיר ושאלו אותו על זה ואמ' לו אדוני המלך עשיתי זה בעבור כי העשיר היה שוטה ולא היה לו מוסר לשמור העושר והרש היה בעל מוסר וחכ' ויש תקוה שיתעש' וע"כ הוקרתיו על העשיר ואמ' חכם א' יש לי תקוה