ליקוטי חבר בן חיים ו סו

הולך שם ולית דין ולית דיין כבר נא' ע"י שלמה שמח בחור בילדותיך ויטיבך לבך בימי בחרותיך והלך בדרכי לבך ובמרא' עיניך ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט ואחז"ל בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת מפני שנמצאו בו דברים שהן מטין למינות אמרו כך היה שלמה צריך לומר שמח בחור בילדותך והלך בדרכי לבך ובמראה עיניך משה אמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ושלמה אמר והלך בדרכי לבך הותר' הרצועה לית דין ולית דיין וכיון שאמר ודע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט אמרו יפה אמר שלמה

בני תשמרו עצמכם מן העריו' מפני שהאד' מתפתה אחריהן ונפשו של אדם מחמדתן ביותר וכל מי שמפתה אחריהן סופו נטרד מן העה"ב מפני שהיא מן המצות החמורות שבתורה תדע שכן הוא שהתורה ריבתה על העריות שמירה לפניהן ושמירה לאחריהן לומר שיהא אדם נזהר ונשמר מהן ביותר שמיר' לפניהן דכתי' ושמרת' את חקתי ואת משפטי שמירה לאחריהן דכתי' ושמרתם אתם את חקתי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבת האלה האזרח והגר בתוככם שתי שמירו' הללו שמירה לאיש ושמירה לאשה שמירה מאשתו ושמירה מאשה אחרת שמירה בעינים ושמירה בלב שמירה בשפתים ושמירה במעשה שמתוך שאדם נותן את עיניו להסתכל באשה הרי לבו מתאווה לה והוא כרוך אחריה ומתוך שהאדם מרבה שיחה עמה ושחוק וקלות ראש סוף שבא לידי הרגל עבירה לפיכך ריבת' עליה התורה שמירות הרבה ומהו ושמרתם את חקתי עשו משמרת למשמרתי כגון שניות לעריו' שהן מדברי סופרים ואחז"ל שלא תאמר כל מי שנואף בגופו בלבד נקרא נואף שאפי' הנואף בעיניו נקרא נואף שנ' ועין נואף שמרה נשף וגו' וכן הוא אומר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו' הרי כבר למדנו שכל מי שתר העבירה בלב ובעינים נקרא זונה

בני בואו וראו כמה קש' עונשה של עבירה שאין לך שבט מישראל שלא העמיד מלך או שופט חוץ משבט שמעון שלא העמיד מלך ולא שופט בשביל החטא שעשה זמרי בשטים עם המדינית ללמדך כמה קשה הזנות כיצ' עתניאל משבט יהודה אהוד משבט בנימין דבורה וברק מהר אפרים ומקדש נפתלי גדעון משבט מנשה ואבימלך בנו אחריו תולע בן פואה משבט יששכר יאיר את הגלעד מחוות יאיר משבט מנשה וכן יפתח מיושבי גלעד אבצן מבית לחם יהודה אלון שבט זבולין עבדון בן הלל שבט אפרי' שמשון משבט דן עלי ושמואל משבט לוי מבנימין יצאו מלכים ומיהודא ומאפרים ירבעם ומנשה יהוא בן נמשי אבל שמעון לא העמיד מלך ולא שופט בשביל הזנות של זמרי ולא עוד אלא כל מי שהוא להוט אחר בולמס של עריות שהוא מאבד את נפשו וטורדה מחיי העולם הבא שנ' נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה וכל מי שבא דבר עבירה לידו ופירש ממנה מאהבת השם לא מיראת אנשים זוכה ועולה לגדולה תדע שכן הוא שלא עלה יוסף לגדולה אלא מפני שפיר' מן העביר' מאדונתו אשת פוטיפר

בני באו וראו כמה האשה הזונה קשה שהיא מרה מן המות כענין שנ' ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודי' וחרמים לבה אסורים ידיה מצודים בעה"ז וחרמי' לעה"ב לבה סכל שכל לבה אינה אלא לדברי תפלות וזמה אסורים ידיה תופשת את האדם בשוק ואומר' לו בוא ושכב עמי משל לכלב' נשכנית שהי' נושכת את העוברים ושבים מה עשו לה שלשלת ואעפ"כ היתה מקרעת בבגדיהן ואלמלא שאמ' הכתוב אסורים ידיה לא היה האדם יכול לעמוד בה טוב לפני האלהים ינצל ממנה זו יוסף וחוטא ילכד בה זה זמרי

בני צאו וראו מה שכת' באשה המנאפת שתופסת את האדם בחלקת לשונה ורכות שפתיה כענין שנ' כי נופת תטופנה שפתי זרה וחלק משמן חבה אלו שפתי זונ' שהן מתוקין כנופת להטעות את הבריו' מה כתיב בתרי' ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות שכפי ערבותה של עבירה תהיה מרירותה ולא עוד אלא שמביאתו לידי מיתה שנ' כי רבי' חללי' הפילה ועצומים כל הרוגיה ואחז"ל באגדה מ"ד ואחריתה מרה כלענה ולמה החרב הזה אוכלת משני צדדיה כך הזונ' מאבד' חייו של אדם מהעה"ז והעה"ב וכן הוא אומר רגליה יורדת מות שאול צעדיה יתמוכו לעה"ב וכן אמ' בן סירא העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה אל תט אצל' עם בעלה למסו' עמו יין ושכר כי בתואר אשה יפה רבי' הושחתו ועצומים כל הרוגיה

בני בואו וראו כמה קשה עונשה של עבירה שכל מי שהוא להוט אחר העבירה גורם לעצמו שתנטל ממנו הוד שכינה ומלאכי חבל' נמשלין עליו ודנין אותו באכזריות חמה שנ' ושנותיך לאכזרי ואחז"ל אל תהי רגיל בנדרים שסופך למעול בשבועו'