ליקוטי חבר בן חיים ו סה

כיון שרואה אותו משגיח לדבריו מתקרב אצלו ונושא ונותן עמו כאורח זה הרגיל עמו לפעמים ואמ' לו אחי שמא עברת ממקו' פלו' ראית שם שחוק וליצנות צורו' נאות ובריו' מפוארו' שאד' משתדל בהם חיי ההבל הזה אשרי מי שעוב' שם ורואה את מעשיהן וממלט את נפשו מהם כמה הוא זוכה לנפשו וכן הולך ומשתדל עמו בדברים הללו עד שמסיתו לילך לשם ואף הוא הולך עמו ואינו מניחו כיון שהוליכו לשם מחליק אליו בעיניו למצוא עוונו לשנו' והרי הוא נעשה כבעל הבית הנעשה סרסור בין ב' תגרים התחיל למתק לפניו את העבירו' ואומ' לו ראה הממון הזה כמה הו' חביב זונה זו כמה היא נאה העון הזה כמה הוא מתוק ממי אתה ירא אין מי ירא' אותך ואין מי יודיעך לבריות ש"ת אבינו שבשמים רוא' אותך עזב ה' את הארץ וכי אפשר שלא ירחם על כמה בריו' נאות שבר' בעולמו מה שדי לאלו די גם לך והול' ומסיתו בדברים הללו עד שהוא נכשל בעבירה ומאבד חייו מן העולם ולאחר שהכשילו ולכדו במצודתו יושב ומתהולל עליו וכן הוא אומר כי הלל רשע על תאות נפשו זה יצ"ה שיושב ומתהלל בעצמו על שעלה בידו להטעות את הבריות אוי להן לרשעים שהולכין אחר שרירות לבם ואחר מראי' עינם מפני שהן מרמין לגוף לחטוא וטורדין את נפשם מן העולם שכך אחז"ל ליבא ועינא תרין סרסורי לחטאת שהעין רואה והלב חומד והגוף הולך ועושה נמצ' שהלב והעין הן מרמין לגוף לחטוא הוא שצוה מרע"ה ולא תתורו אחרי לבבכ' ואחרי עיניכם וכן אמ' שלמה תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה כלומר אם תתן לבך לי ועיניך ותשמור אותם מחטוא נמצא שכל גופך שמו' מן העבירות ומתוך כך אתה שלי ואין יצ"ר שולט בך גדול מי שמתגב' על יצרו וזובח אותו לפני בוראו כענין שנ' זובח תודה יכבדנני ואחז"ל באגדה זובח אשם אין כתיב כאן אלא זובח תודה יכבדני יכבדני אין כתי' כאן אלא יכבדנני בשתי נונין שכל מי שהו' זובח יצרו ומתוד' על עונותיו מעלין עליו כאילו כב' להק' בעה"ז ובעה"ב וכן מי שמגבי' עליו יצ"ט הק' רוצה בו ומשלים עמו יצ"ה עד שאינו יכול להזיק אליו כענין שנ' ברצות יי' דרכי אי' זה יצ"ט גם אויביו ישלים עמו זה יצ"ה בנוהג שבעולם אדם גדל עם חבירו ב' ג' שנים בדרך א' והוא קושר בו אהבה ויצ"ה גדל עם האדם מנעוריו ועד זקנתו ומבקש להכשילו ולהפילו תדע שכן הוא שהרי יוחנן כ"ג שמש בכהונה גדולה ע' שנה ולבסוף נעשה צדוקי ואחז"ל למה יצ"ה דומה לצור גבוה שהוא עומד בפרשת דרכי' והיו ב"א נכשלין בו אמר להם המלך סתתו בו קמעא קמעא עד שתבוא השעה ואני מעבירו מן העולם כך אמר להם הקב"ה ליש' בני יצ"ה הזה מכשול הוא לעולם שנ' ואמר סולו סולו פנו דרך וגו' אלא סתתו בו קמעא עד שתבוא שעתו ואני מעבירו מן העולם שנ' והסירותי את לב האבן מבשרכם ועוד אמרו לע"ל הקב"ה מביא יצ"ה ושוחטו בפני הצדיקי' ובפני הרשעי' צדיקים נדמ' להם כהר גבוה ורשעי' נדמה להם כחוט השערה הללו בוכין והללו בוכין צדיקים בוכים ואומרים היאך יכולנו לכבוש את ההר הזה ורשעים בוכים האיך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה ואף הקב"ה תמיה עמהן שנא' והיה כי יפלא בעיני העם הזה נאם יי' גם בעיני יפל'

בני. צאו וראו כמה גדול טפשותן של בריות שבכל יום ויום וככל שעה אדם מחכה למות ואיננ' בטוח בעצמו מן המיתה והוא ניסת אחר יצ"ה שהוא מסית ומחטיאו ומחייבו לגהינם ויודע בו ומכיר מעשיו ואינו נזהר ממנו

בני התגברו על יצרכם והלחמו בו ואל תרפו ידיכם ממנו אפי' שעה א' ואל תתעצלו לנצחו כי מלחמ' יצ"ה היא הנקרא מלחמה גדולה אשרי מי שזכה לנצחו ותראו דבר פלא כי אם יש לאדם אויב ומתגאה בו ונוצ' אותו פעם ופעמים ושלש אז ירף ממנו או ישלים עמו אבל יצר הרע אין מספיק לו לאדם לנצחו אלף פעמים ובכל יום ויום הוא מתגרה עליו להחטיאו כמו שאחז"ל ואל תאמן בעצמך עד יום מותך והענין מפני שכל הימי' אשר האדם חי על האדמה יארוב לו ונלחם עמו כדי להחטיאו לכן בני אל תעלימו עיניכם ממנו ואל תתנו שינה לעיניכם ולעפעפיכם עד שתנצחוהו כי אם חס ושלום הוא ינצח אתכם ימיתכם ויטרידכם מחיי העה"ב ואם ינצחו בקלה שבקלות סוף ינצח אתכם בחמורה שבחמורות שכך אומנתו של יצ"ה היום אומר לו לאד' עשה כך וכך עד שיסיתהו לעבור על העריו' ולע"ז ואם תשתדלו לנצחו תמי' ותנצחוהו מיום אל יום מעט היו' ומעט למחר אותו המעט יעלה לדבר גדול כי לא יעמד לפניכם ויפרד מכם כענין שנ' ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו ואם יאמר לו לאדם לאכול ולשתות ולשמוח בעה"ז ולקכ' כל הנאותיו ממנו ולהשיג את כל תאוותיו ולמלאות נפשו מכל אשר ישאלו עיניו כי אין מעשה וחשבון בשאול אשר האדם