ליקוטי חבר בן חיים ו סב

לאדם יודע אני שאינו שומע לי שהאיש קשה לעול' הריני אומ' לאש' שהנשי' שומעו' לכל שנ' פתיות בל ידעה מה הלך הנחש ואמר לאשה אף אתם מצווין על פירות האילן אמר' לו הן ומפרי העץ אשר בתוך הגן וגו' מתוך דברי חוה מצא לו פתח ליכנס בו אמר לה אין הציווי הזה אלא עין הרע שבשעה שאתם אוכלין ממנו תהיו כאלהי' כמו שהו' ברא את העול' כך אתם יכולים לבראות מה הוא ממית ומחיה אף אתם יכולין להמית ולהחיות שנ' כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו וגו' לפיכך ותקח מפריו ותאכל ותתן לאישה עמה ויאכל נתאוו למעלה עליונה אחרת והיא הוציאתו מן העול' הו' שאמר הכתוב גאות אדם תשפילנו וגו' שכיון שקרא שמות לכל הבריות ויצא לו שם ונתגאה בעצמו ואכל מן העץ ובקש להיות כאלהי' ומתוך כך גרם מיתה לו ולכל הבריות שנ' אני אמרתי אלהי' אתם גו' אכן כאדם תמותון גו' ומתוך שאדם להוט לשררות העול' אינו חושש לכבוד המקו' ונקל בעיניו לחטוא ואינו נותן אל לבו מאין בא ולאין הוא הולך ולמי הו' עתיד ליתן דין וחשבון ומתוך כך טורד נפשו מחיי העולם הבא

בני הוי יודעין שכל זמן שאדם מתכוין להגדיל שמו בעול' שמו אבד ומתמעט והולך שכך אחז"ל נגד שמא אבד שמיה ועליו אמר שלמה כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון רוממותן של כסילים הוא הקלון שלהן ומפני שמתגאין ומשתררין בה וכן הוא אומר לפני שבר גאון גו' והמדה הפחותה הזאת נמצאת ברשעי' כענין שנ' סביב רשעים יתהלכון כרום זלות לבני אדם הרשעים הללו כשיצא להם שם בהבלי העולם הזה מתרוממין ומתנשאין בעצמן ומקיפין וסובבין והולכין להראו' לבריו' רוממותן וכבודן וסוף הקב"ה משפילן ומזלזלן בפני הבריו' צא ולמד מבלעם הרשע שבשביל השם שיצא לבלעם בעולם שהיה נביא נתגאה בעצמו והיה רודף אחר הכבוד והשררה ונטרד מן העול' ומנין שנתגאה בעצמו והיה רודף אחר הכבוד והשררה כשחמר לו הקב"ה מי האנשי' האלה עמך השיב לו בלק מלך מואב שלח אלי לשון שררה וגסות הרוח כלו' שהו' אדם נכבד וחשוב בעיני המלכים וכן השיב בשררה וגסות הרוח לשלוחי בנק שאמ' להן מאן ה' לתתי להלוך עמכ' כלו' שאין כבודי לילך עם אנשים פחותים כמותכם מה עשה לו הק"בה הראה לכל שאינו ברשותו ואמ' אשר ישים ה' בפי גו' ואמר אם יתן לי בלק מלא ביתו גו' מה עלתה לו לבסוף כעס עליו בלק ואמר לו ועתה ברח לך אל מקומך גו' וכל תלמיד חכם שזכה לשם טוב בעבור תורתו ומתגא' בה ומשתרר על הבריות הרי הוא מחלל שם שמי' ומחלל את התורה ואת לומדי' ונוח לו שלא למד תורה ולא עוד אלא שנוטל חייו מן העול' הבא ולא עוד אלא שכך אחז"ל ודאשתמש בתגא חלף שכל זמן שאדם משתמש בכתרה של תורה כבר התקבל שכרו עלי' מפני שהוא מכבד את עצמו ומבז' את התור' וכל הדורש בתור' כדי להתכב' בה וליטול עטרה לעצמו ואינו דורש בה לשם שמי' ולכבוד התור' וכדי להוכיח בה את הרבים. אלא לכבוד עצמו ולהגדיל השם כדי שיקרא דרשן נאה קורא אני עליו וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם ועליו אחז"ל הגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח ואמרו עוד כל המכבד את התור' גופו מכובד על הבריות וכל המחלל את התורה מחולל על הבריות אלא זהו דרכן של ת"ח הצנועין בתורתן לכבד את המקום ואת תורתו במעלותיהן הטובו' ומתכוני' בכל דרכיהן ובכל עניניהן בעבודתו של מקום ולהגדיל את השם שכל מי שהוא מכבד את המקו' בכבודו שחלק לו הק"בה מוסיף לו מעל' וכבו' כענין שנ' כי מכבדי אכבד גנאי גדול הו' לתלמיד חכם להתפא' בעצמו ולהשתבח בפני הבריו' שכן שלמה מוכיח בחכמתו ואמ' יהללך זר ולא פיך נכרי ולא שפתיך שכל זמן שאד' מגדל ומשבח את עצמו הרי הו' משפילו וכל זמן שאד' משפיל ומקטין את עצמו הרי מרוממו לכן בני אל תבקשו גדולה ואל תתאוו כבוד כי אם תהיו ראויין לכך ותכבדו את המקו' בכל דרכיכ' וסוף הכבוד לבוא השם יצילנו מן המדות הפחותות ויצליחנו לשם טוב ולמעשים טובים ברחמיו הרבים אמן

המעלה השש' עשרה מעלת יצר טוב

בני בואו ואלמדכ' מעלת יצר טוב דעו בני כי מעל' יצ"ט מן המעלו' העליונו' מפני שיצר טוב נבר' מן העליוני' ממקו' טהרה וקדושה וממקו' דיעה והשכל והולך אחר טבע הנשמה שנבראת מן העליוני' כענין שנ' ויפח באפיו נשמת חיי' וגו' מה שאין כן בשאר הבריו' ששאר הבריו' גופן ונשמתן נבראו ממקו' א' כענין שנ' מי יודע רוח בני האד' העולה היא למעל' ורוח הבהמ' היור' היא למטה לארץ שחוזרו' כל אח' ואחד למקומ' לפיכך בבהמ' חי'