ליקוטי חבר בן חיים ו נט

כהות ודומ' כאילו אינו רואה כענין שנאמר ותכה מכעס עיני וכן הוא אומר עששה מכעס עיני וגו' ולא עוד אלא שכל הכועס יה"ר מתגרה בו וגורם לו לחטו' כענין שנ' איש אף יגרה מדון ובעל חמ' רב פשע מכאן אחז"ל כל הכועס בידוע שעוונותיו מרובין מזכיותיו שנ' ובעל חמה רב פשע ואמ' רבו' ז"ל כל המקרע בגדיו בחמתו והמשבר כליו בחמתו והמפזר מעותיו בחמתו יהיה בעיניך כאילו עבד ע"ז כענין שנ' כך אומנתו של יצה"ר היום אומר לו עשה כך ולמחר אומ' לו לך עבוד ע"ז מאי קרא לא יהי' בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר איזהו אל זר שבגופו של אדם הוי אומר זה יצה"ר והיינו דאמ' לי' אליהו לרב יהוד' אחו' דרב סלא חסיד' לא תרתח ולא תחט' ולא תרוה ולא תחט' וכשאתה יוצא לדרך המלך בקולך מאי היא זו תפלת הדרך

בני בואו וראו כמה קשה מדת הכעס שכך אחז"ל כל המטיל אימה יתירה בתוך ביתו סוף בא לידי שלש עבירו' גדולו' ואילו הן ע"ז גילוי עריו' שפיכו' דמי' בע"ז כתי' אנא חטא העם הזה חטא' גדולה וגו' בגילוי עריות ואיך אעשה הרעה הגדול' וגו' בשפיכות דמים כתיב גדול עוני מנשוא וחכמי' הראשוני' היו מקצתן משתבחין בכלל שאר מדותיהן ואמ' מעול' לא עמדתי על מדותי מימי לא הקפדתי בתוך ביתי וכל כך למה מפני שהכעס מן המדות המגונות שאפילו היה אדם ראוי לגדולה נטלת ממנו מפני כעסו שכך אחז"ל כל אדם שכועס אפילו פוסקין לו גדולה מן השמים נטלת ממנו מנלן מאליאב שנ' ויחר אף אליאב בדוד וגו' וכשהלך שמואל למשוח את דוד בכלן כתיב גם בזה לא בחר ה' ואילו באליאב כתיב אל תבט אל מראהו ואל גובה קומתו כי מאסתיהו לא הוצרך לומר מאסתיהו אלא שנבחר כבר ומתוך כעסו נמאס וכל מי שהוא כועס אולתו נראה וחרפתו נגלת בעיני הבריות מפני שהכעס גורם לו טירוף הדעת כענין שנאמר אויל ביום יודע כעסו כלומר באותו שעה שכועס נודע כעסו ואולתו משלו חכמי' משל למה הדבר דומה לקדרה שהי' נתונ' על גבי גחלים כל זמן שאינה רותח אין אדם יודע מה בתוכה עלתה רתיחת' הרי הוא פולטתו לחוץ והכל רואין אותה ואמרו במשל כל מה שהאשה טוה על פלכתה עולה וממה שהקומקום מרתיח שופך על צדדיו ומי שרוקק למעלה על פניו יורד ואחז"ל כל הכועס כל מיני גהינם שולטין עליו כתי' הכא והעבר רעה מבשרך וכתי' התם וגם רשע ליום רעה וכל מי שאין כעס שולטת עליו אין אש של גהינם שולט' בו שנ' וגם רשע ליום רעה בני הוי זהירין מאד במד' הכעס שהרי משה רבינו ע"ה שהיה רבן של נביאים בעבור הכעס בא לכלל טעו' שכך אחז"ל בג' מקומות בא לכלל כעס ובא לכלל טעות ויקצף משה על אלעזר ואיתמר וגו' ובא לכלל טעות מדוע לא אכלתם את החטאת וגו' כיוצא בדבר אתה מוצא בשמעו נא המורים ובא לכלל טעות וירם משה את ידו במטהו וגו' כיוצא בדבר אתה אומר ויקצף משה על פקודי החיל ובא לכלל טעות שנ' ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגומר אפשר משה עומד עמהן ואלעזר מורה להם הלכות הגעל' אלא לפי שבא משה לכלל כעס וכל מי שמרגיל בעצמו מדת הכעס מבי' לעצמו עונש גדול מאת הבור' כענין שנ' גדול חמה נושא עונש

בני תשמרו עצמכם מן הכעס כי הוא מן החלאים שאין להם רפוא' לפיכך ראוי לכם להסיר כעס מלבבכם ולמשול ברוחכם ואל יהי כעסכם מושל על שכלכם וכך אמר שלמה שכל אדם האריך אפו וגו' ואחז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו שנ' טוב ארך אפי' מגבור וגו' ואמר חכם א' מי שכעסו במחשבה ירא' עליו היישוב וההדר ומי שכעסו בלא מחשבה תראה עליו השטות ונא' כאשר בעל הרצון הטוב דעתו מיושב' עליו אינו בא לכלל כעס כך בא לכלל כעס דעתו מטורפת עליו בלא עת ולא ימצ' בדעת מיושבת לעול' לא ראינו בעל הרצון עצב ולא בעל כעס שמח ואמר חכם א' מי שכעסו חזק ורגזו אמיץ אינו רחוק מן המשוגעים הנכפים ואע"פ שהזהרתי אתכם במדת הכעס לפעמים צריך לו לאדם להראות עצמו כמי שכועס ואינו כועס בלב כי אם שירא' בעצמו כאילו הוא כועס כדי להוכיח בניו ובני ביתו או אנשים אחרי' הכל לפי שעה והצורך שכך אחז"ל לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימה יתירה ונפלו עליה כמה רבבות מישראל ועוד אמרו לעולם אל יטיל אדם אימה יתירה בתוך ביתו הרי רבי חנניה ב"ג הטיל ובקש להאכילו אבר מן החי וחסידי' הראשונים כשהיו מראין עצמן כעסן יש מהם שהיה משבר כלים שבורין בכעסן ויש מהם שהיה תולש עשבים מגינתו ויש מהם שהיה משליך ציר של דגים מלוחים על ראש שפחתו וכל כך למה כדי שיהיו נראין בעיני בני ביתם כעסן ויקבלו מוסר וישמרו עצמן מכל דבר רע ומכוער ואחז"ל