ליקוטי חבר בן חיים ו נח

וכן מצינו במרדכי הצדיק שנשתבח במעלת הרצון כענין שנ' כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו וגו' גדולה היא מדת הרצון והדעת נוחה לפני המקום מפני שהיא מדה מקובלת בעיני המקום ובעיני הבריות שכך אחז"ל כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקו' נוחה הימנו וגו' וכל שאין רוח הבריות וגו' וכן אמר שלמה בחכמתו מרפא לשון עץ חיים וגו' ואחז"ל ארבע מדות בדעות נוח לכעוס ונוח לרצות יצא שכרו בהפסדו נוח לכעוס וקשה לרצות רשע קשה לכעוס וקשה לרצו' יצא הפסדו בשכרו קש' לכעוס ונוח לרצות חסיד

בני בואו וראו כמה גדול' מדת הרצון שכיון שהאד' רצוי מן האנשים ואוהבין אותו מפני מעשי' המתוקנין הקב"ה רוצ' בו ואוהב אותו כענין שנ' ברצות ה' דרכי איש וגו' ולא עוד אלא ששונאיו משלימין עמו שנ' גם אויביו ישלים אתו בני אם תרצו במה שנגזר עליכם מן השמים וקבלו אותו בשמחה כי לא תוכלו לדחותו מעליכם כי אם בתשובה ומעשים טובים ואמר חכם א' מי שאינו רוצה בענינו לרצונו רוצה בו בעל כרחו

בני התרצו לחבריכם קודם בקשת המחילה לכם כי מי שמגיע עצמו אל בקשת המחילה אינו מבעלי רצון טוב

בני התרצו אל כל האנשים במיטב שפתותיכם ולשאול בשלומם ולדבר טוב עליהם ועם האנשים החשובי' התנהגו בענוה ובשפלו' כדי שתפיקו מהם רצון טוב ואזהירכם בני שתהיו תמיד בדעת נוחה וברצון טוב כדי שישלמו לכם כל עניניכם לטוב' כמו שאמר חכם אחד לדעת נוח' תחל' ותכלי' תחלת' החכמה ואחריתה השלום ומי שדעתו נוחו חייו בטוב ושמקתו מתמדת לא יצערו אותו הפגעים ואמר א' הגדול שבבני אדם מי שדעתו נוח' אחרית טובה גדולה היא מדת הרצון שכל מי שהוא רצוי למטה בידוע שהוא רצוי למעלה וכל מי שהוא אהוב למטה בידוע שהוא אהוב למעלה וכל מי שמתנהג במדת הרצון תפלתו מתקבלת לפני המקום כענין שנ' בעת רצון עניתיך כלומר בעת שאתה מתנהג במדת הרצון תקרא אלי ואענך וכיון שבני אדם מתנהגין זה עם זה במדת הרצון הקב"ה מתרצה להן ומוחל עונותיהן כענין שנ' לך אכול בשמחה לחמך וגו' כי כבר רצה וגו' וכל מי שדעתו נוחה עם הבריות ומאריך אפו בידוע שיש בו מדעת קונו כענין שנ' ארך אפים רב תבונה וגומר והתבונה היא מן העליונים כענין שנ' ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונ' גדול' הוא מדת הרצון והלשון הרכה שכל מי שיש לו לשון רכה ודעתו נוחה אפי' אם היה מי שכנגדו שר וקצין והיה לבו קשה כנגדו כעצם הזה מתוך כעסו הרי הוא מפתה אותו ברכות לשונו ובטוב שפתיו ומשבר את כעסו ומכניעו כנגדו כענין שנ' בארך אפים יפותה קצין ולשון רכה וגו' וכל מי שמתנהג במדת הרצון ולשון רכה סוף שעלה לגדולה ולשררה כענין שנאמר קח לך את יהושע איש אשר רוח בו שהיתה רוחו נוחה ולשונו רכה לסבול את הבריות צא ולמד כמה דבר בלשון רכה ובדע' נוחה כשבא לידו מעשה עכן כענין שנ' בני שום נא כבוד לה' תן לו תוד' מתוך רצויין ופיוסין נתרצ' לו והודה וחזר בתשובה וקנה לו חיי העולם הבא שנאמר יעכרך ה' היום הזה היום הזה הוא עכור ואינו עכור לחיי העולם הבא ואמר חכם אחד אין עושר כרצון והסתפקו' ואין שכל כמו שהנהגה טובה ואין חסידות כירא' ולא יופי כדע' הנוחה

בני בואו וראו כמה חביבה מדת הרצון שאפילו בשעה שהקב"ה מוכיח את ישראל אינו מוכיחן אלא מתוך רצון ונחת רוח כאשר ייסר איש את בנו כענין שנאמר כי את אשר יאהב ה' יוכיח וגו' וכן הוא אומר וידעת כי כאשר ייסר וגו' לכן בני הוי זהירין מאד במדת הרצון כדי שתהיו אהובים למעלה ונחמדים למטה והאלהים יצליחנו בה ברחמיו הרבים אמן

ואחרי אשר הגענו עד כאן לספר בשבח מעלת הרצון ובעליה נספר בגנות הכעס ובעליה כדי להרגילם במדת הרצון בעזרת האל: מדת הכעס

בני דעו כי מד' הכעס היא מן המדו' המגונו' והפחותו' והי' גם אוצ' הכסילי' ומטמון עניי הדעת כענין שנ' כי כעס בחיק כסילי' ינוח ואחז"ל הכעס מסלק את הדעת וכל מי שהו' כועס ואינו עוב' על מדותיו הקב"ה כועס עליו שכך אחז"ל רגזן לא עלת' בידו אלא רגזנותו ולאדם מטעימין לו מפרי מעשיו בעוה"ז לפי שכל מדותיו של הקב"ה מכ"מ דבר קשה הוא הכעס שכל הכועס עיניו