ליקוטי חבר בן חיים ו נז

לר' אמי והלא ראוהו אוכל נבילות א"ל שמא לתאבון הו' אוכל אמרו לו והלא פעמי' רבות ראוהו שיש לפניו היתר ואיסור ומניח ההית' ואוכ' האיסור אמ' ר' אמי לאותו האיש לך לדרכך אינן מניחן אותי לפדותך הרי כבר למדנו שאסור לרחם על הרשעים המורדים במקום ומתכונים להכעיס אוי להם לרשעים שמורדין בהק' וממרין את דבריו שהק' שול' בהן מלאך אכזרי ודן אותו באכזריו' שנ' אך מדי ביקש רע ומלאך אכזרי ישולח בו ומה הוא הרחמנות כך אחז"ל איזהו רחמני זה המלוה לעני בשעת דוחקו ואח"כ חוזר ונותן לו לשם מתנה והמצר על דאגת אחרי' ובלבד שיהא ביתו פתוח לרווח' ומחזיר אבדה בצנעה ומרגי' אחרים במצות והרגיל בג"ח לכן בני הוו זהירין במד' הרחמנו' מפני שהיא ממדת הבורא ית' והאלהים יצליחנו בה ברחמיו הרבים וחסדיו הגדולים אמן

ואחרי אשר הגענו עד כאן לספר בשבח מעלת הרחמנות ובעליה נספר בגגות האכזריות ובעליה כדי להחזירם למדת הרחמנות בע"ה מדת אכזריות

בני דעו כי מדת האכזריות היא מן המדות הגרועו' והמגונו' ואינה נמצא לא באנשים חשובים ולא בחסידי' ואנשי מעשה כי עם ברשעי' ואויבי השם כענין שנ' אכזריות חמה ושטף אף וגו' ובכל מקו' שהאכזריו' מצויה אין הרחמנו' מצויה והקב"ה נפרע מהם באכזריו' שכן מצינו באנשי סדום שעל ידי שהיו אכזרים נדונו באכזריות כענין שנ' הכצעאת' הבאה אלי עשו כלה מתחלה פסק עליהן הדין לכלי' ומנין שנדונו באכזריות שנאמר וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית וגומ' ומהו האכזריות כך אחז"ל זה המפזר מעותיו בחמתו והקורע מחמת כעסו והמתאכזר על בניו ועל אשתו ועל בהמתו יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעי' אכזרי וגו' ז' מיני רשעים הם וכל המתאכזר באחת מהן עליו הכתוב אומר אוי לרשע רע וכי איזהו רשע שהוא טוב אלא זהו אכזרי שהוא רע לשמים ורע לבריו' שהו' שקול כנגד כולם שנאמר ורחמי רשעים אכזרי רשע אין כתי' כאן אלא רשעים ואלו הן ז' מיני רשעים עזי פנים שנ' העז איש רשע וגו' השני לוה ואינו משלם שנאמ' לוה רשע וגו' השלישי המדבר אחד בפה ואחד בלב שנאמר אל תמשכני עם רשעים ועם פועלי און דוברי שלום וגומ' הרביעי המתהלל ברשע שנ' כי הלל רשע על תאו' נפשו וגו' החמישי מי שיש בו שנאת חנם נפש רשע אותה רע וגו' הששי רודף צדיק שנאמר צופה רשע לצדיק ורשע מכל' אכזרי זה המתפנק כנגד העניים ומעכב את הרבים מעשות דבר מצוה והטורף נפשו בכותל עליו הכתוב אומ' ובעל חמה רב פשע אוי להם לאכזרים שמתאכזרי' על הבריות שהקב"ה מתאכזר עליהם ומתנהג עמהם באכזריות ומביא עליהן ייסורין קשין צאו וראו מרבי' הקדוש ע"ה שהי' מחסידי עליון ועל שנתאכזר הביא עליו הקב"ה יסורין קשין אמרו פעם אחת היו מוציאין עגל לשחיט' וברח אותו העגל תחת טליתו של רבי' הקדוש ואמר זיל כי לכך נוצרת ואמרו מן השמים הואיל ואינו רחמני נביא עליו יסורין והביאו עליו יסורין קשין עד כשהי' צועק היה נשמע קול צעקתו יותר מצעק' שעטת סוסיו ונתרפ' ע"י רחמנו' שפעם אחת שפחתו היתה מטאטאה הבית והית' מטאטא' גם את הזבובי' והורגתם וא"ל רבי' הקדו' הנח להן ורחמיו על כל מעשיו כתיב ואמרו מן השמים הואיל והוא רחמני כדי הוא לרחם עליו ונתרפא והלא דברי' ק"ו ומה עם כל זה שהיה חסיד וקדוש כך שאר בני אדם שמתאכזרי' על אחת כמה וכמה ונאמר כי מדת האכזריות היא ממדות חיות היער ומן המדה המגונ' הזאת יוצאת הנקימ' ונטירת השנא' בלב שהתורה הזהירה עליהן כענין שנאמר לא תקום ולא תטור וגומר וכן הזהיר שלמה בחכמה בנפול אויבך אל תשמח וגומר

בני הוי זהירין מאד במדת האכזריו' שכל המתאכזר על הבריות מתאכזרי' עליו והכל מלמדין עליו קטגורי' והכל מתירין את דמו מתאכזרין עמו כענין שנאמר כאשר עשית יעשה לך וגו' וכן הוא אומר בסאסאה בשלחה וגו' במדה שאדם מודד בה מודדין לו לכן בני התרחקו מן המדה המגונה הזאת ואל תתעו בנתיבתה ומן השמים ירחמו עלינו בהמון רחמיו וחסדיו הרבים אמן

המעלה הארבעה עשר' מעלת הרצון

בני בואו ואלמדכם מעלת הרצון דעו בני כי מעל' הרצון היא מן המעלות הנכבדות והיא סגולת אנשים חשובים ונכבדים ובעלי נפש נדיבה