ליקוטי חבר בן חיים ו נה

העון אמ' לו ומה הוא אמר להם הגאות והחונף

בני צאו וראו כמה קשה מדת החונף שכל מקום שהחניפה מצויה שם גלות מצויה שכך אחז"ל כל עדה שיש בה חניפה לסוף גולה שנא' כי עדת חנף גלמוד ולא עוד אלא שכל עדה שיש בה חניפ' מאוסה כנדה שכן בכרכי הים קורין לנדה גלמודה כלו' גמולא דא מבעלה כלומר פרושה מבעלה והוא לשון ויגמל ולא עוד אלא שכל מי שיש בו חניפה אש של גהינם אוכלתו כענין שנ' ואש אכלה אהלי שוחד שאין לך שוחד ממון ולא שוחד דברים שאין בהן חניפה שכך אחז"ל כל המוד' לרשע סופו נופל בידו או ביד בנו שכן מצינו בירמי' על שהודה לו לחנניה בן עזור כענין שנ' ויאמ' ירמיה הנביא אמן כן יעשה יי' יקום יי' את דבריך אשר נבאת להשיב כלי בית יי' וכל הגולה מבבל אל המקום הזה וגו' וסוף נפל ביד בן בנו שנ' ויהי הוא בשער בנימין ושם בעל פקידות ושמו יראיה בן שלמיה בן חנניה ויתפוש את ירמיה הנביא לאמר אל הכשדים אתה נופל אוי להם לחנפי' שכל מי שיש בו חניפ' מביא חרון אף עליו ועל כל העולם כלו כענין שנ' וחנפי לב ישימו אף ולא עוד אלא שאין תפילתו נשמעת לפני המקום שנ' לא ישועו כי אסרם ולא עוד אלא שבשביל עון בעלי חניפה גורמין לארץ שאינ' מוציאה פירו' שנ' והארץ הנפה תחת יושביה ואחז"ל באגדה את סבור מחנפה לה אף היא מחנפה לך מראה לך קמה ואינה מראה לך גדיש גדיש ולא גורן גורן ולא ערימה וכל כך למה כי עברו תורו' חלפו חוק וגו' ואיזהו נקרא חנף זה הרואה או שומע דבר עבירה או דבר שאינו הגון מחברו ומהפך למצוא לו זכות בפניו ולא די לו שאינו מוכיחו אלא שמחזיק ידו עליה כשם שעשו ישראל שבאותו הדור לאגריפס מלך כשהי' קורא במשנ' תור' וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי אש' לא אחיך הוא זלגו עיניו דמעות מפני שהי' מתייר' שלא יעבירוהו מן המלכו' לפי שלא היה ראוי למלכו' שהי' מעבדי בי' חשמונאי ולא די שלא שתקו אלא שאמרו לו אל תירא אגריפ' אחינו אתה אחינו אתה ואחז"ל אותה שעה נתחייבו שונאיהן של ישראל כליה על שהחניפו לאגריפס ועוד אמ' כל אד' שיש בו חניפה אפי' עוברין שבמעי אמן מקללין אותן שנ' אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים ואין לאום אלא עוברין שנאמ' ולאום מלאום יאמץ

בני אם ראיתם חבריכם נוהג שלא כשור' תוכיחוהו ביניכם לבינו אולי ישמע לכם ויתחרט וישוב מדרכיו המכוערי' ואם הוכחת' אותו ביניכ' לבינו פעמי' רבות ולא נתחרט ולא שב תוכיחוהו עוד ותלבינו פניו ברבי' ואל תאמר מה לנו ולצרה הזא' לגרום עלינו שנא' ואיבה ולהתקוט' עמו הרי כבר נאמ' הלא משנא' יי' אשנא ובתקוממיך אתקוטט ואחז"ל מפרסמין את החנפין מפני חילול הש' שנ' ובשוב צדיק מצדקתו ועש' עול ונתתי מכשול לפניו וגו' ולמה נותן הקב"ה לפניו מכשול כדי לפרסם מעשיו לכל שאם יארע לו בו שום פורענות ידעו הכל כי מעשיו גרמו לו ולא ירננו אחרי מד' הדין ואחז"ל מיו' שגבר' אגרופ' של חניפה נתעוותו הדינין נתקלקלו המעשי' ולא הי' אדם שהחניף לחבירו ואמר לחבירו מעשי גדולי' ממעשיך ולא עוד אלא בזמן שהחניפ' בעול' הקב"ה ממליך עליהם מלך חנף שמבטיח' לטוב' ועושה להם רעה שנ' ממלוך אדם חנף ממוקשי עם ואחז"ל באגדה אם ראית רשע וחנף מנהיג את הדור נוח לו לדור לפרוח באויר ולא להשתמ' בו שנ' ממלוך אד' חנף ממוקשי עם ומנין שהלשון הזה לשון פריחה דכתי' התפול צפור על פח הארץ ומוקש אין לה ואע"פ שמדת החניפה מדה שנואה מאוד בעיני המקום ובעיני הבריו' אעפ"כ מות' לו לאד' להחניף את הרשעי' מפני הפחד ומפני היראה שמתייר' מהם או מפחד שכך אחז"ל מותר להחניף לרשעי' בעול' הזה שנ' ולא מיקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע וגו' אבל בעולם הזה מותר להחניף להן וכן מצינו ביצחק שהחניף לעשו בנו וקראו גדול כענין שנ' ויקרא את עשו בנו הגדול לפי שראה שהעולם הזה בידו לפיכך החניפו וכן יעקב ע"ה החניף לעשו שאמר לו כי על כן ראיתי פניך וגו' לפי שמחניפין לרשעים בשעתן אמר הקב"ה בעול' הזה לפי שהשעה ביד עשו אתם מחניפין לו כביכול אף מלכותי אינה מתבססת אבל לעתיד לבוא אלי פורע ממנו ומלכותי מתבססת שנ' ועלו מושיעים בהר ציון וגו' לכן בני הוי זהירין להתרחק מן המדות המגונות הללו כדי שתנצלו מדינה של גהינ' ותעמדו במחיצתו של הקב"ה והאלהי' יצילנו מן המדות המגונות והפחותות ויתן תמים דרכנו ברחמיו הרבים אמן

המעלה השלש עשרה מעלת הרחמנו'

בואו ואלמדכם מעלת הרחמנות דעו בני כי מעל' הרחמנו' מעלה חשוב' עד מאד והיא מי"ג מדו' שנתייחס בהן הבורא ית' כענין שנא' יי' יי' אל