ליקוטי חבר בן חיים ו נג

עדות אמת בדין מציל כמה נפשות ונפש התובע והנתבע צאו וראו כמה גדולה מעלת האמת שכל מי שהוא אוהב את האמת הרי הוא מציל את נפשו ונפש בניו ובנותיו מן המיתה שכן מצינו בתלמיד חכם אחד שאמר מריש הוה אמינא ליכא קושט' בעלמא ואמר לו ת"ח אחד שאפילו היו נותנין לו כל ממון שבעולם לא היה משנה בדבורו שפעם אחר נטפל במקום אחד וקושטא שמיה ולא היו משנין בדיבורן ולא מת אדם לשם כ"א זקן ושבע ימים ולקח אשה מהן והיו לו ממנה שני בנים פעם אחת היתה יושבת אשתו וחופפת ראשה במסרק באת' אחת משכנותיה ודפקה על הדלת אמר בלבו אין דרך ארץ שתכנס בבית בעוד שאשתו עומד' פרוע ראש ואמר לאותה השכינה שאין אשתו בבית ומתו לו שני בניו באו אנשי המקום לפניו ואמר לו מה זה ועל מה זה ומה עון יש בידך שמתו בניך אמר להן כך וכך היה המעשה אמרו לו צא מעמנו ואל תיגר' מותנ' באותן האנשים וגדולי החכמים היו משתבחי' בכל שאר מדותיהן ואמ' מעולם לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי ואע"פ שמדת האמת מעלה אעפ"כ יש דברים שמותר לו לאדם לשנו' בהן אם ישאלו אותן עליהם שכך אחז"ל בהני תלת מילי משכן רבנן בדבורייהו ואין בכך כלום ואילו הן במסכתא ובפוריא ובאושפיזא ועוד אמרו מותר לשנו' בדבר שלום שנ' כה תאמר ליוסף אנא שא נא וגו' לפיכך מותר לו לאדם לשנות בדברי שלום כדי לקיים את התורה והמצות ולעשו' שלום בין אדם לחבירו כדי שלא להוציא דבר נבלה ומגונה מפיו הכל לפי השעה והצורך לכן בני הוי זהירין במעלת המדה הזאת מפני שהיא מן המדות העליונות ואלהינו יצליחנו בה ברחמים וחסדיו הרבים אמן

ואחרי אשר הגענו עד כאן לספר בשבח מעלת התמימות ובעליה נספר בגנות הרמאות ובעליה כדי להדריכם במדת התמימות בעזרת שדי

בני דעו כי מדת הרמאות מדה שנואה ומגונה מאוד לפני המקום שכל מי שמרגיל עצמו לרמות את חברו הרי הוא חשוב כאלו הרגו כענין שנ' כמתלהלה היורה זיקים חיצים ומות ואמר כן איש רמה את רעהו וגו' ולא עוד אלא כל מי שרגיל לרמו' את חברו בידוע שחורש עליו רעה כענין שנ' מרמה בלב חורשי רע ועל זה הזהיר שלמה בחכמתו ואמר אל תחרוש על רעך רעה והו' יושב לבטח אתך וכל שבא על חברו ברמאו' סופו לשקר לו וכל מי שמרגיל עצמו בשקר כאילו מכחיש בהקב"ה שהוא האמת שאין השקר נקרא שקר אלא מפני שאינו אמיתי וכל שדובר על חבירו כאלו דובר שקר על בוראו צאו וראו כמה קשה מדת השקר שבשביל השקר והדבה שהוציאו המרגלים על ארץ ישראל נתחת' גזר דינן של ישראל למו' במדבר מבן כ' שנה למעלה וכן אתה מוצא בדואג האדומי ואחיתופל שלא נטרדו אלא מפני שהיו להוטי' אחר השקר כענין שנ' נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטי' בני אדם שיניה' חנית וחצים ולשונם חרב חדה שנואה היא מדת השקר לפני המקום שכל מי שהוא להוט אחר השקר אינו מקבל פני שכינ' שכך אחז"ל ד' כיתות אינן מקבלי' פני שכינה ואילו הן כת ליצים כת שקרים כת חנפים כת מספרי לשון הרע כת לצים דכתיב משך ידו את לוצצי' כלומ' משך ידו מן הלצים שלא ידורו עמו כת שקרים דכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני כת חנפים דכתיב כי כי לא לפניו חנף יבוא כת מספרי לשון הרע דכתיב לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע

בני בואו וראו כמה קשה מדת השקר שהרי הקישה הכתוב לעבירות חמורות שבתורה שנ' לא תענה ברעך עד שקר וכל העברות שבתורה תמצא לכל אחת ואחת מיתה מפורש' בה ואין להמית העוב' בעבירה אלא במיתה הכתובה בה בלבד ובלא תענה ברעך עד שקר תמצא בה כל ארבע מיתות בית דין שכפי המית' שיעיד להעשו' לחברו באותה מיתה עצמ' הוא נידון כענין שנא' ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו שכל הזוממין מקדימין לאותה מיתה חוץ מגלו' שאם העידו על האד' שהרג נפש בשגגה והוזמ' אין אומ' יגלה זה תחתיו אלא לוקה לא תמצא גלות בעדי' זוממין לפי שהשקר אין מקום שמחזיקו ואם בא לגלו' אנה יגלה וכן הוא אומ' לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה דבר שקרי' לא יכון לנגד עיני משל למה הדבר דומה למלך שהעביר כרוז בכל מלכותו כל מי שאינו נאמן במלכותו יצא מן המלכות ואם לאו יתיזו ראשו כך אמ' הק"ב כל מי שהו' להוט אחר השקר אינו ראוי לדור בעולמי מפני שאני בראתי העולם באמת שאלמלא כן לא היה העולם מתקיים ואין שקר דר אצל אמת ואם יאמ' אדם לא נאמ' אלא להעיד עדות שקר על חברו אבל לדבר שקר בעלמ' מותר ת"ל מדבר שקר תרחק אפי' מדבור קל של שקר תרחק ואע"פ שאינו מזיק לשום אדם ותנא דבי