ליקוטי חבר בן חיים ו נא

בכלם גזל משלו עוד משל לבני אדם שהיו בהם ע"ז ושופכי דמים ומגלי עריות הגזל חמור כנגד כלם שנ' ובצעם בראש כולם כלו' תחלת פורענותן יבא להן בשביל הגזל שגוזלין וחומסין זה מזה ומ"מ החמירה תורה בגנב יותר מבגזלן שהגנב משל' כפל וגזלן אינו משלם כפל מפני שהגזלן השו' כבוד עבד לכבוד קונו והגנב לא השוהו שהרי עוש' עין העליונ' כאילו אינו רוא' ושמא יאמר אדם מכיון שאני לא גונב ולא חומס ולא גוזל מות' לי לחלוק עם הגנב בגניבתו שהרי אני לא גנבתי כלו' הרי כבר נאמ' חולק עם גנב שונא נפשו אלה ישמע ולא יגיד ששומע את הנגזל משביע את הגנב בבית הכנס' באלה ועונ' אחריו אמן ואעפ"כ מתלא מתלין לאו עכברא גנב אלא חורא גנב וכל מי שהוא להוט אחר הגניבות והגזל מאירה משתלחת בממונו ואפי' במה שבא לידו בהיתר שנא' הנה יחבל און וגו' ולא עוד אלא שנופל בגהינם כענין שנאמר בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל וכשם שאסור לו לאדם לגנוב ממון חברו כך אסור לגנוב דעתו של חברו שאפילו הגונב דעת הבריות נקרא גנב שנ' ויגנב אבשלו' את לב אנשי ישראל ואחז"ל שגנב לב אביו ולב בית דין ולב ישראל ועוד אמרו שבעה גנבים הן הראשון שבכולם גונב דעת הבריות כיצד המסרב בחברו לארחו והמרבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל והפותח לו חביות המכורות לחנוני והמעוול במדות והמשקר במשקלות והמערב את הגרה בתלתן ואת החומץ בשמן אע"פ שאין השמן דולק לפיכך מושחין בו את המלכי' ולא דעתן של ישראל בלבד אסור לגנוב אלא אפי' דעתו של גוי שכך אחז"ל אסור לגנוב דעת הבריות ואפי' דעתו של גוי כיצד לא ימכור לו בשר נבלה בשל שחוטה מפני שמתעהו ועוד שמא יחזור וימכרנה לישראל וכן כל כיוצא בדברים הללו נקרא גונב דעת הבריות ואסור לעשותו ולנהוג בהן אפי' עם הגוי' לגנוב דעתו של גוי אסור כל שכן שאסור לגנוב ממונו כדי שלא יתחלל שם שמים על ידו אוי להן לגנבים ולגזלנים שאין מוצאין קורת רוח והנאה בממון שעשו מגנבה וגזל ולא עוד אלא שמתים בלא זמנם כענין שנ' קורא דגר ולא ילד עושה עושר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו וגו' ומפני שהגניבה והגזל עונשן מרובה ונפשו של אדם מתאווה להן ומחמדתן לפיכך ריבתה תורה עליהן אזהרות הרבה כענין שנ' לא תגנובו ולא תכחשו ולא תשקרו וגו' ולא תונו איש את אחיו לא תעשוק רעך וגו' אל תעשו עול כדי שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק לא הזהירה תורה בלשון הזה לפיכך הקפידה תורה להזהיר בכל לשונות הללו שבכולן הוא מפסידן ממון והאונאה בכלל גזל וגנבה היא והוא שהאדם מתעסק להונות את חבירו בין במקח וממכר בין בדברים ודבר זה חטא גדול שהרי על שניהן הזהירה תורה במקח וממכר כתי' וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו ובאונאת דברי' כתי' ולא תונו איש את עמיתו וגו' ואחז"ל כשם שאונא' במקח וממכר כך יש אונא' בדברי' גדולה אונאת דברים מאונא' ממון שבאונא' ממון כתי' לא תונו איש את אחיו ובאונאת דברי' כתי' לא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך ממי שפקדך עליך גדולה אונא' דברי' מאונא' ממון שזה בגופו וזה בממונו ועו' זה ניתן להשבון וזה אינו ניתן להשבון ואפי' אשתו ובניו ובני ביתו אסו' להונותם בדברי' שכך אחז"ל מ"ד ולא תונו איש את עמיתו עם שאתך בתור' ובמצו' אל תונהו ועוד אמרו לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעת' קרוב' אונאת' מרוב' והמד' המגונ' הזאת קרוב' למדת הגנב יותר מן הגזלן שכשם שהאדם אינו יודע כשנגנב לו החפץ ומי גנבו כך אין האדם יודע במה שנתאנה אבל הנגזל יודע מה שנגזל ממנו ומי גזלו אבל אין כח בידו להצילו מיד הגזלן ואונאת דברי' כיצד הרי שהיו חבריו מבקשין יין ושמן אל יאמר להם לכו אצל פלוני והוא לא מכר יין ושמן לעולם היו חלאים באין עליו ויסורין באין עליו אל יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב הלא יראתך כסלתך וגו' זכור נא מי הוא נקי אבד וגו' ראה גר שבא ללמוד תורה לא יאמר לו פה שאכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים בא ללמוד תורה וכן כל כיוצא בזה נקרא אונאת דברים. בני בואו וראו כמה הזהירה התורה על האונאה וכמה עונשה מרוב' (ע' רש"י בהר שם וצ"ע) וכי תמכרו ממכר וגו' ואם עבר ואינ' סוף מוכר קרקעותיו שנ' וכי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו לא חזר יורד מנכסיו ולוקח בהלואה שנ' וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך לא חזר בו סוף שהיא מוכר א"ע שנ' כי ימוך וגו' לא חזר בו סוף שהוא נמכר לגוי' שנ' ונמכר לגר תושב לא חזר בו סוף נמכר לע"ז עצמ' שנ' או לעקר משפחת הגר הרי כבר למדנו כמה חמור' עונש האונאה וכל המאנה את חבירו סוף בא לידי עניות כענין שנ' השמר אל תפן אל און כי על זה