ליקוטי חבר בן חיים ו נ

לכך משה מזהיר את יש' לא תגנובו וגו' שכל הגונב או גוזל דבר מחבירו הוא מכחש לאמר לא גנבתי ולא גזלתי לך דבר והלא מביאו לב"ד וטוען עמו שגנב וגזל ממנו דבר פלו' והוא משק' בב"ד ואומר לא היו דברי' מעול' והל' משביעו ואומר משביעך אני אם לא גנבת או גזלת ממני כך וכך והוא עונ' אחריו אמן ונמצ' עובר על לא תשבעו בשמי לשק' וכשיתפרס' הדבר שהו' גנב אותו דבר או גזלו הרי נתחל' ש"ש על ידו ועבר על וחלל' את שם אלהיך אוי להן לברי' שגונבין וגוזלין וחומסין ממון חבריהם ומרבים נכסים מממון שאינו שלהן ועליהן הנבי' צווח הוי שמרב' לא לו ואחז"ל כל הגוזל את חבירו ש"פ מע"ה כאילו הרגו שנ' כן אורחות כל בוצע בצע את נפש בעליו יקח ולא עוד אלא שהק' גובה נפשו' מן הגוזל וקבע את קובעיהם נפש וכן מצינו בדור המבול שלא נחתם גזר דינן אלא בשביל הגזל כענין שנ' כי מלא' הארץ חמס ואמ' חכ"א אין דבר ממהר לאבד הטובות כמו השקידה לעשות עול

בני צאו וראו כמה קש' גזילן של בריות לפני המקו' החמיר בגזילתו של הדיו' יותר משל הקדש שבגזלן של הקדש כתי' ואת אשר חטא מן הקדש ישלם וחמשיתו יוסף עליו ואילו בגזילתו של הדיו' כתי' וחמישותיו יוסף חמשיות הרבה שכל מי שהו' כופר וחוזר ומודה מוסי' חומש על חומש ועוד בגזילו' של הקדש כתיב ואת אשר חטא מן הקדש ישלם ואין בו לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה ואילו בגזילתו של הדיו' כתי' ישלם שנים לרעהו ולא של הקדש ואחז"ל קשה גזל הדיוט משל גבוה שזה הקדים חט' למעיל' וזה הקדים מעיל' לחט' וכן מצינו בעולת העוף שכת' בו והסיר את מוראתו בנוצתה מפני שהעוף הוא פורח באויר וטס בכל העול' ואוכל מכל צד גזילות וחמסים אל יקר' לגבי המזבח לכך נא' והסי' את מוראתו בנוצתה אבל בהמ' שאוכלת על אבוס בעליה ואינה אוכל' מכל צד הגזילו' והחמסין מקריב כולה שנא' והקריב הכהן את הכל המזבח' הלא תראו בני כמ' קשה מדת הגז' לפני המקו' שהוא רואה אותו תמיד לפניו ואין שוכח' אותו שכך אמחז"ל ג' אין הפרגוד ננעל בפניהן ואלו הן אונא' וגזל וע"ז אונאה דכתי' הנה ה' עומד על חומת אנך וגזל דכתי' חמס ושו' ישמ' בה וגו' וע"ז דכתי' העם המכעיסים אותי על פני תמיד ואחז"ל כל מה שאדם גוזל וחומס בעה"ז אינו יוצא מעולמו עד שאחרי' בוזזין אותו דכתי' ויש נספה בלא תשפט כך נספה בלא משפט ולא עוד אלא החמס עצמו מעיד בפיו וקם עליו לשבט מכהו שכבר אחז"ל באגד' החמס קם למטה אתמהא החמס קם חס ושלו' אינו קם ואם קם קם למט' רשע לחיובו של רשע כלו' להיות לו לשבט מכה אוי להן לגזלנין ולחמסנין מקול צעקת' של נגזלים ושל נחמסים שעולה באזני המקום שכך אחז"ל באגדה לפי שבעולם הזה העשיר אוכל את העני אבל לעתיד לבוא הקב"ה תובע מידו שנא' משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' אשית בישע יפיח לו הגיע העת שאתבע מן העשירים צער העניים ושוד ואנקת אביונים שצערתם אותם

בני פקחו עיניכם ותבינו על מה שאמ' חז"ל כ"ד חטאות סדר יחזקאל ומכלם לא חתם אלא על הגזל שנ' ואני הכתי כפי אל בצעך מהו הכתי הכרעתי כף החמס כדי להכריעך לכף חובה וכן הנביא מכריז וצווח הוי בוצע בצע רע לביתו לשים במרום קנו להנצל מכף רע ואחז"ל קשה גזל הנאכל שאפי' צדיק גמור אינו יכול להחזירו שנ' בלעדי רק אשר אכלו הנערים וגו' ואחז"ל באגדה קשה הוא הגזל ששני גדולי עולם צרכו להתווכח עליו ואילו הן משה ושמואל משה אמר לא חמור אחד וגו' וכי מה הניח משה לגנבים ולקפחלין אלא אמר משה בשעה שהיו ישראל מתנדבין ממסע למסע לא אמרתי לאחד מהן טול כלי זה בדרך טול כלי זה על חמורך נשאתי לקחתי כמ' דתימ' ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור גדול הדור בשעה שהוא הולך לעשות צרכי רבים כו' ברם הכא ויקח משה את אשתו ואת בניו וגו' וכן שמואל הנביא אומר את שור מי לקחתי ואת מי רצותי אמר להן שמואל כשאמר לי עגלת בקר תקח בידך לא משל צבור הייתי רוצה לטול אלא משלי לקחתי אותה וחמור מי לקחתי כשהייתי מסבב בעיירות ושופט את ישראל משל מי היה וכי משלכם היה משלי היה ואותו החמור לא משלכ' היה צריך להיות ואת מי עשקתי ואת מי רציתי מי מכם שבא עמי בפועל ולא נתתי לו שכרו: בני צאו וראו כמה חמורה מדת הגזל שאפי' האדם עובד ע"ז ושופך דמים ומגלה עריות הגזל חמור כנגד כולם כענין שנ' ראיתי ה' נצב על המזבח ויאמר הך הכפתור וירעשו הספים ובצעם בראש כלם ואחז"ל באגדה משל לקופה מליא' עוונות מי מקטרג