ליקוטי חבר בן חיים ו מז

בפני ב"א ואינו מתבייש נקרא עז פנים ועובר עבירה ושנה בה וההולך בקומה זקופה ובעזות מצח ואינו מתבייש הרי היא כעובד ע"ז כענין שנ' הובישו כי תועב' עשו גם בוש וגו' אחרית העזות מחלוקת ואחרית המחלוקת חרטה ואומר העזות הוא החולי הגדול ורפואתו בעז פנים כמוהו אמנם לעמוד בעזות מצח כנגד הרשעים ועוזבי התור' כדי לייסרם ולהוכיחם דבר זה טוב מאד כענין שנ' הנה נתתיך לעיר מבצר ולעמו' ברזל ולחומות נחושת ועל זה ציוה שלמה ואמר ענה כסיל באוולתו לכן בני הוו זהירין במדה המגונה הזאת ותרחיקנה מעליכם ואל תשמשו בה כדי שלא תוכל להתגבר עליכם כי כל מי שיש בו המדה המגונה הזאת יתרחקו ממנו ב"א ויסורו מעליו והאלהים יצילנו מן המדות המגונות והפחותות ויעלנו אל המעלות העליונות ברחמיו וחסדיו הרבים אמן. המעלה האחת עשרה מעלת האמונה בני בואו ואלמדכם מעלת האמונ' דעו בני כי מעל' האמונה מעלה נכבדת וגדולה מאד בעיני המקום שכל הנושא ונותן עם הבריות באמונה זוכה ויושב במחיצתו של הק' כענין שנ' עיני בנאמני ארץ וגו' ולא עוד אלא שהק' נותן תמיד עיניו בבעלי אמונה כענין שנ' יי' עיני' הלא לאמונה ובמעלת המדה הזאת נתייחס בה הקב' כענין שנ' אל אמונה ואין עול ובכ"מ שהנאמנו' מצויה שם הברכה והגדולה מצויה שם הברכה מצויה כענין שנ' איש אמונת רב ברכות ושם הגדולה מצויה שכן מצינו במרע"ה ע"י שנהג עצמו בנאמנות ונתרחק מן הגזל כענין שנ' וינהג את הצאן אחר המדבר וגו' שם נגלה לו השכינה ומשם עלה לגדולה ושלחו הקב"ה בשליחותו לפרעה מה כתיב בענין גם האיש משה גדול מאד בעיני עבדי פרעה ובעיני העם וכן הכתוב משבחו בענין הנאמנות כענין שנ' כי בכל ביתי נאמן הוא וכן מצינו בדוד מלך יש' ע"י שנהג עצמו בנאמנו' ונתרח' מן הגזל זכה ועלה לגדולה כענין שנ' על מי נטשת מעט הצאן וגו' ומשם זכה לגדולה כענין שנ' מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו וגו' וכן הכתו' משבחו בענין הנאמנו' כענין שנ' חסדי דוד הנאמני' וכן הו' אומ' והוכן בחס' כסאו וישב עליו באמ' וגו' הלא תראו בני מה עלת' לו ליעקב אבינו מפני שנהג עצמו במד' הנאמנות ועל שמסר עצמו על ממונו של לבן ושמר אותו באמונה כענין שנ' הייתי ביום אכלני חורב וגו' ואמר טריפה לא הבאת וגו' מה עלתה לו לבסוף אם כה יאמר נקודים יהיה שכרך וילדו וגו' ואחז"ל צפה הק' מה הי' לבן עתי' לעשו' ליעקב והי' צר צורה כיוצא בו אם כה אמ' אין כתי' כאן אלא יאמ' כי ראיתי כל אשר לבן עושה לך יעשה לך אין כתיב כאן אלא עושה ומנין שעבד יעקב את לבן באמונה אף לאחר שרמה אותו שנ' ויעבד עמו עוד וגו' ואחז"ל מהו עוד בנוהג שבעול' פועל עם הבעל הבי' ב' ג' שעות באמונ' אבל יעק' אבינו מה הראשונו' שלימו' אף אחרונו' שלימו' מה ראשונו' באמונ' אף אחרונו' באמונה ואע"פ שברמאו' בא עליו ואחז"ל יהי' ממון חברך חביב עליך כשלך וכבר מצינו שהתור' חסה על ממונן של יש' למדת' תור' ד"א שיה' כל א' וא' מיש' חס על ממון חברו כדרך שהו' חס על ממונו ואמ' חכ' א' בני שאלו מאלהיכ' שיחון אתכ' האמונ' כי האמונ' היא ראש התורה ובקשו ממנו השלוה כי היא הגדולה שבנעימו' בקשו' בעה"ז ובעה"ב ודי באמונה עושר ובעבודה עסק ואמר חכם אחד באמונה תעמד האחוה

בני בואו וראו כמה גדול כח הנאמנות שבמקום שבעלי אמונ' עומדין אף מ"ה אין זוכין שכך אחז"ל באגד' אין ישיבה למעל' ורגליהן רג' ישרה אין להן קרב' על חד מן קמיא קיימי' שרפים עומדים ממעל לו וכל צבא השמי' עומדי' עליו ונתתי לך מהלכי' בין העומדי' האלה ואלו בבעלי אמונה כתיב לשבת עמדי

בני התחברו לבעלי אמונה ורדפו אחריהן והוי מתאבקין בעפר רגליהן כי הנאמנו' היא הצלחה הגלוי' ותפארת כל משכיל וכתב בחותם פארפארוס הפילוסוף מי שידבק בו האמונ' ידבק בו רצון ב"א ואמר חכם א' אין דבר גדול מן האמונ' וקצת ב"א סובלים הפגעים יותר מקצתם והריש והחולי ורפחד ודע כי כל אלה משערי האמונה ואמר אחד אין בטוח כנאמן

בני אל תהי מעל' האמונ' קלה בעיניכ' שהרי הדביקו בה אבו' העול' באברהם נא' והאמין ביי' וגומ' וביצח' נא' ויזרע יצח' וגו' ואחז"ל למה מדדו כדי לעשרן ובתרומו' ובמעשרו' מצינו אמונ' כענין שנ' והי' אמונת עתך וגו' ופי' חז"ל אמונת זה