ליקוטי חבר בן חיים ו מו

ביתך וכשתעשה דבר בשוק תתבייש מן האנשים ואם לאו תתבייש מנפשך ואם לאו תתבייש מן הבורא הרואה אותך

בני הוי זהירין במדת הבושת שבשעה שאד' מתבייש מן האנשים הרי הוא נזהר מן הדברים המגונים והמכוערים ואינו נכשל בהם וכ"ש אם מתביי' מן הבורא שלא יכשל בדבר עבירה ועון וכל מי שאין לו בוש' פנים כבר הותרה עבירה בעינו כמו שאמר חכם א' סוף מה שקבלנו מדברי הנבואה כשאינך מתבייש עשה כל רצונך ואמר לא יגיע לביישן חשד כאשר לא יגיע לנאמן קול מן הגזילות והחמסים והגניבות ושאלו לחכ' מהו הבושת אמר השכל אמרו לו מהו השכל א' הבוש' ואמר אחר הבושת היא דרך החיים הארוכים ואמ' אחר חיי בני האדם בזכות האמונה והיראת שמים ואחר כך חייו במדת הבושה והענוה והשפלות

בני הוי זהירין שלא לבייש שום אדם ברבים מפני שהיא מן העבירו' חמורות שבתורה שכך אחז"ל כל המלבין פני חבירו ברבים כאילו שופך דמו דחזינ' ליה דאזיל סומק' ואתי חיוור' ועוד אמרו כל המבייש את חבירו סופו מתבייש ולא עוד אלא שמלאכי השרת דוחפין אותו ומראין קלונו לכל באי עולם ועוד אמ' כל היורדין לגיהנם יורדין ועולין חוץ מג' שיורדין ואינן עולין ואלו הן הבא על אשת איש והמכנה שם לחבירו והמלבין פני חברו ברבים תידע לך שבשביל שהלבינו פני בר קמצא ברבים סייעו הקב"ה ונחרב בהמ"ק ואע"פ שהזהרתי אתכם במעלת הבוש' אזהירכם שאם טעית' בדבר מן הדברים שלא תתביישו לחזור ולהודות על האמת הוא הנקר' עז פנים בלי ספק ואם חטאתם שוגגין או מזיד בדבר מדברי התור' והמצו' אל תתביישו להתווד' עליו לפני המקו' וכן כשתסתפקו בדב' מדברי תורה או מדברי קבלה או בשום דבר מצוה אל תתביישו לשאול עליה אפי' קטן מכם במעל' ובשני' ואל תתביישו לומר בדבר שאינכ' יודעים אין אנו יודעים ועל מה שלא שמעתם לא שמענו או אם שמטתם ושכחתם ואינכם זוכרים אותו לומר שמענו ושכחנו שכן מרע"ה הוד' ולא בוש לומר לא שמעתי כענין שנא' וישמע משה וייטב בעיניו ואחז"ל לא הביישן למד וגו' ותנא דבי אליהו שאל אדם את הפסוק אע"פ שהכל משחקין עליו יכניס אדם עצמו לגופו של תורה אע"פ שאינו בקי בהלכה כלום שנ' אם נבלת בהתנשא אם זמות יד לפה וכן אל תתביישו להזהיר את האדם להדריכו בדרך טובה כי דרך זה אינו מן האנשים השלמים במדותם והבושת ההוא רע מהעזות לכן בני הוי זהירין במדת הבושת כדי שתהי' תמיד יראת השם על פניכם לבלתי תחטאו והשם ברחמיו יצליחנו בה אמן

ואחרי אשר הגענו עד כאן לספר בשבח מעלת הבושת ובעליה נספר בגנות העזות ובעליה כדי להדריכם במידת הבושת בעזרת שדי מדת העזות

דעו כי מדת העזות מדה שנואה מאד בעיני המקום מפני שהיא כסעיף מע"ז ולא עוד אלא שבשביל עזי פנים השמים נעצרין מלהוריד טל ומטר כענין שנ' וימנעו רביבים ומלקוש לא היה ומצח אשה זונה היה לך מאנת הכל' ואחז"ל לא נחרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בשת פנים זה מזה שנ' גם בוש לא יבושו והכלם לא ידעו וגו' והמדה המגונ' הזא' אינה נמצא' בחסידי' ואנשי מעש' אלא ברשעי' כענין שנ' בהם חזקו פניהם מסלע וגו' ואחז"ל כ"א שיש לו עזו' פני' מות' לקרותו רשע בפניו שנ' העז איש רשע בפניו ולא עוד אלא שמצו' לשנאתו שנ' ועוז פניו ישונה אל תקר' ישונה אלא ישונא וכל מי שיש בו עזות פני' סופו ליפול ולשב' דתנא דבי אליהו האימתנין והזיותנין ועזי' פני' ובעלי זרועו' עליהם הכתוב אומר כי זרועות רשעים תשברנה

בני בואו וראו כמה קשה מדת העזות שכיון שיש באדם עזות פנים בא לידי רשע כענין שנ' העז איש רשע וגו' ולא עוד אלא כל מי שיש בו עזות פנים בידוע שנכשל בעבירה כענין שנ' ומצח אשה זונה היה לך וגו' יהיה לך לא נא' אלא היה לך כבר ואחז"ל באגד' ד' נקראו רשעים ואלו הן הפושט יד על חברו להכותו אע"פ שלא הכהו נקר' רשע שנ' ויאמר לרשע למה תכה רעך הכית לא נא' אלא תכה והלוה ואינו משלם שנ' לוה רשע ולא ישלם ומי שיש לו עזות פנים שנא' העז איש רשע ומי שהוא בעל מחלוקת שנ' סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים ושניהן היו בדתן ואבירם עזות פני' ומחלוקת ואין לך עז פנים שאין בו שמץ פסול שכך אחז"ל עז פנים ר"א אומר ממזר ר' יהושע אומ' בן הנדה ר"ע אומר ממזר ובן הנדה ומהו העזות העובר עבירה