ליקוטי חבר בן חיים ו מג

אוהביו בשמחה ובסבר פנים יפות ומראה להם אהבתו ועושה להם חפציהם ומשתתף עמהן בצרתן כמו שאמ' חכ' א' אינו יכול לסבול מדת הצניעות אלא מי שרוחו נדיבה ואומר תחלת הצניעות הקבלת פני האוהב והשניה להראות לו אהבתו השלישי לעשות לו חפציו הרביעי להשתתף בצרתו ואם הצניעו' מדה טובה לאנשים ק"ו לנשים שצריכו' להתנהג במד' הצניעות ביותר צניעות גדולה צריכות הנשי' לנהוג בעצמן כענין שנ' כל כבוד' בת מלך וגו' ואחז"ל לא תצא אשה בעיר של זהב בשבת ולא בטבעת שיש עליה חותם ולא במחט שאינ' נקובה ואם יצאת בהם לרשות הרבים חייבת חטאת אבל לתוך חצירה פטור ומה טוב מאמר הירושלמי שאמר שאף בחול אסור לצאת בהן לרשות הרבי' מפני שהע' מסתכלין בה מפני שהאנשי' חושדין אותה ולא נתנו תכשיטין לאשה אלא שתהא מתקשטת בתוך ביתה כפני בעלה כדי שתמצא חן בעיניו ולא תתגנה עליו לפיכך צריכה האשה להיות יושבת בכבודה בתוך ביתה ולא תחזור בעיר לכאן ולכאן כדי שלא תכשל את עצמה ולא תבי' מכשול לב"א ונמצאו מסתכלין באשת איש כי דבר זה מדרכי הזונות שכתב בהן פעם בחוץ פעם ברחובות ואצל כל פנה תארוב ולכל הפחות מביאה חשד על עצמה בלכתה לכאן ולכאן וכן מצינו בדינה בת יעקב ע"ה שע"י שלא ישבה בצניעות בתוך ביתה ויצא' לראו' בבנות הארץ גרמה לה תקלה תדע שמתחלת ברייתה של אשה לא נבראת אלא לצניעו' שנ' ויבן ה' אלהי' את הצלע ואחז"ל מהו ויבן התבונן בה הק' מהיכן לברא'. אמר לא אבר' אות' מן הראש כדי שלא תהא מזקפ' ראש' ולא מן העין שלא תהא סקרתני' ולא מן האוזן שלא תהא צייתנית ולא מן הפה שלא תה' דברני' ולא מן הלב שלא תהא קנטרנית ולא מן היד שלא תהא ממשמשני' ולא מן הרגל שלא תהא פרדנית אלא בראה ממקום צנוע באדם שאפי' בשעה שאדם עומד ערום אותו מקו' מכוסה הו' ועל כל אבר ואבר שהי' בורא בה הי' אומ' לה אשה צנוע ואעפ"כ ותפרעו כל עצתי לא בראתי אותה מן הראש והיא זקופ' ראשה שנ' ותלכנה נטויות גרון ולא מן העין והיא סקרתנית שנ' ומסקרות עינים ולא מן האוזן והיא ציתנית שנ' ושרה שומעת ולא מן הלב והרי היא קנטרני' שנ' ותקנ' רחל באחותה ולא מן היד והרי היא ממשמשנית שנאמר ותגנוב רחל את התרפי' ולא מן הרגל והרי היא פרדנית שנאמר ותצא לאה לקראתו

בני צאו וראו כמה גדולה מעל' הצניעות לאשה שכך אחז"ל כל כלהשצנוע' זוכה ויוצא' ממנ' מלכים ונביאים מנלן מתמר דכתי' וירא' יהודה וגו' משו' שכסתה פניה בבית חמיה ולא הכיר בה יהודה כשב' לידי אותו מעשה וכסבור שהיא זונה זכתה ויצאה ממנה מלכים ונביאי' מלכים מדוד נביאי' מאמוץ ואחז"ל כשהאשה מצנע' עצמ' בתוך ביתה ראויה להנשא לכהן גדול ולהעמיד ממנה כהנים גדולי' שנ' כל כבודה בת מלך פנימ' ממשבצו' זהב לבושה כלומר אם יושבת בכבו' לפנים בצניעות ראויה להנשא לכהן גדול דכתי' ושבצת הכתונ' שש גדול' היא מדת הצניעות לנשי' ואפי' לתוך ביתם שכך אחז"ל ז' בני' היו לקמחות וכולם שמשו בכהונ' גדולה נכנסו חכמים אצל' ואמרו אמרי לנו מה מ"ט יש בידך אמרה להם העבודה אם ראו קורות ביתי שערות ראשי אמרו לה כל קמחא קמחן וקמחא דקמחית סולתא וקראו עליה הפסו' הזה כל כבוד' בת מלך פנימ' וגו' וכן מצינו ברות המואביה שע"י הצניעו' שראה בא בועז נזדווג לה ומה צניעו' ראה בה שכל הנשי' שוחחות ומתלקטות והיא יושבת ומלקט' כל הנשים מסלקות את כליהן והיא משלשלת את כליה כל הנשים משחקות עם הקוצרים וזו מצנע' את עצמה מהם כל הנשים מלקטות מבין העמרים וזו מלקטת מן ההפקר ועוד צניעות אחרת נמצא' בה שאמ' לה נעמי ורחצת וסכת ושמת שמלותי' עליך וירדת הגורן והיא לא עשתה כן אלא ותרד הגורן תחלה כדי שלא תלך בדרך כשהיא מקושט' ואחר כך ותעש ככל אשר צותה חמותה כיון שראה בועז כל הצניעו' הזה אמר בוודאי זו היא ראוי' למלכות שנ' ויאמר לה בועז לעת האוכל גשי הלום ואין הלום אלא מלכות כענין שנ' מי אנכי ומי בית אבי כי הביאותני עד הלום ויצבט לה קלי לפי שאמ' לה גשי הלו' והיא לא נתקרב' אליו מפני שהיתה בושה לפיכ' ויצב' לה קלי ומהו קלי קליל קליל בשתי אצבעותיו ואעפ"כ כתו' ותאכ' ותשבע ותותר שהיה מאכלה דרך צניעות ולא דרך גרגרנות כיון שראה בועז כל מדת צניעות הללו עמד וכנסה והעמי' ממנה מלכים ונביאים ואחז"ל באגד' בזמן שהאשה צנוע בתוך בית' כשם שהמזבח מכפר על ישר' כך היא מכפרת על בית' שנ' אשתך כגפן פוריה וגו' ואין ירכתי אלא מזבח שנ' ושחט אותו על ירך וגו' ותנא דבי אליהו אשתך כגפן פוריה וגו'