ליקוטי חבר בן חיים ו מב

שהרי הלוחות הראשונים מפני שנתנו בפומבי כענין שנ' וכל העם רואים וגו' שלטה בהן עין הרע ונשתברו לפיכך כשבא לוחות אחרונים נהג בהן דרך צניעות כענין שנ' ואיש לא יעלה וגו' כדי שלא תשלו' בהן עין הרע וכשם שהתורה נתנה בצניעו' כך תפארת' להיו' בצניעותה כענין שנ' בני אם תקח אמרי ומצותו תצפון אתך ואחז"ל באגדה אמר הקב"ה ליש' לא תהא תורתי עמכ' כאד' שיש לו בת בוגרת והוא מבק' לסופנה אצל מי שמוצא אלא הצפינה בלבבכם שמלאכי השרת נתאוו בה ולא נתתיה להם שנ' מלאכי צבאות וגו' ומהו ומצותי תצפון אתך שלא תהא מוסר רזי תורה אלא לצנועין כמותך גדולה היא מידת הצניעות שהרי אבות העולם החזיקו בה שהיו צנועין במעשיהן ולא היו מפרסמין אותו באברהם כתיב גר ותושב שלא היה מפרסם את עצמו ברבנות שאע"פ שהן קורין אותו נשיא אלהים הוא קורא את עצמו גר ותושב ביצחק כתיב ראה ראינו כי היה ה' וגו' ראינו מעצמנו לא שהראת לנו מפני שהיה נוהג במדת הצניעות וביעקב כתיב ויאמר יעקב לבניו למה תתראו אמר להם יעקב לבניו בבקשה מכם אל תראו עצמכ' שבעים בפני בני עשו ובני ישמעאל ובני קטורה שמא יתקנאו בכם ויתנו בכם עין רעה ואחז"ל שצוה יעקב לבניו שלא יכנסו כולן בפתח א' מפני שהיו כלן נאים וגיבורים ויתנהגו בצניעו' שלא יעמדו כלם במקום א' כדי שלא תשלוט בהן עין רעה וכן מצינו ביוסף הצדיק שעלה לגדול' בעבור צניעותו כענין שנ' בן פורת יוסף וגו' ואחז"ל באגדה עלי לפרוע לך מן אותה העין לפי שנהג בצניעות על אמו שקדם ועמד לפניה כדי שלא תשביע עשו הרשע עינו ממנה לפיכ' זכה למלכות והיו בנו' מצרי' צועדו' להסתכ' ביופיו

בני דעו לכם שהצניעות מעלה חשובה שכן מצינו בחזקיה שכתיב ויעש הישר בעיני ה' ומפני שלא נהג עצמו כמדת הצניעו' ופרסם עצמו לשלוחי בלאדן כענין שנ' בעת ההיא שלח בלאדן וגו' וכתיב ויראם את כל וגו' עד לא היה דבר ואחז"ל מאי לא היה דבר זה ספר תורה מה כתיב בענין הנה ימים באים ונשא וגו' וכל כך למה ע"י שפרסם את עצמו ולא נהג את עצמו בצניעות וחכמים ז"ל צוו במדת הצניעות שכך אחז"ל אהוב את המלאכה ושנא את הרבנו' ואל תתודע לרשות שלא יהא אדם מתודע למלכות מתו' עשרו כדי לקבל מהם שררה ורבנות לפי שאין המלכו' נותנ' שרר' לאדם אלא כדי ליטול ממונו לבסוף וכל מי שיש בו מד' הצניעות ניצל מן המיתה שכן מצינו בשאול בשביל הצניעות שראה בו דוד נמנע ולא הרגו כענין שנ' ואמ' להרגך ותחס עליך לא היה צריך למקרא לומר אלא ואמרתי להרגך וגו' ואחז"ל אמ' לו דוד לשאול מן התורה מותר להרגך מאי טעמא אתה רודף אחרי והתורה אמרה הבא להרגך השכם להרגו אלא את הוא שחסתה עליך צניעות שהיתה בך היא חסה עליך ומה צניעות היה בו בשאול דכתיב ויצא אל גדרות הצאן אל הדרך ושם מערה ויצא שאול להסך את רגליו תנא גדר לפנים מגדר ומערה לפנים ממערה ומהו להסך את רגליו מלמד שעשה וסיכך את עצמו כסוכה ואחז"ל אי זהו צנוע זה הנפנה בלילה כדרך שהוא נפנה ביום כלומר שלא יהא פורע א"ע בלילה אלא כדרך שהוא פורע ביום אי נמי כשם שביום מצניע עצמו ונפנ' בקרן זוית ובמקום צנוע כך מצני' עצמו בליל' ואחז"ל האיש כשהו' נפנה מגלה מאחריו טפח ומלפניו טפחיי' והאשה מאחריה טפח ומלפניה לאו כלום ומדרכי הצניעו' שיהי' מלבושין של אדם ארוכים ונקיי' שכן שלמה מזהיר בחכמתו ואומר בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושיהא צנוע בהליכתו כיצד אל יצא כשהוא מבושם לשוק ואל יצא יחידי בלילה ולא במקום שיוכל להגיע אליו שום צד חשד ושום כיעור ואל יספר עם אשה בשוק ואל יפסע פסיעה גסה יותר מדאי וכן אל ילך בנחת הרבה עקב בצד גודל כי דבר זה מדרכי הגאוה וגסות הרוח ולא יהלך בקומה זקופה משום דכתיב מלכה"כ ואל ישב בחבורה של עמי הארץ ואל ישב אצל מי שגדול ממנו אלא א"כ נותנין לו רשות לישב כענין שנא' ויקח בועז עשרה אנשים וגו' ואחז"ל מכאן שאין רשות לקטן לישב עד שיתן לו הגדול רשות ויהי' צנוע בדבריו לדב' מעט ובלשון נקייה ויהי' משאו ומתנו בנחת ובצניעות ויהי' צנוע באכילתו ובשתייתו שלא יהא גרגרן ואפילו בתוך ביתו צריך לו לאד' להיות צנוע וביישן מבני ביתו ושאלו החכם מה הו' הצניעו' אמר שיחוס האדם על תורתו ויתקן ממונו ויעשה שהוא חייב בו ויתנהג בענו' עם שמירות התורה והחכמה וההנהגה והסדר במחייה וסבל הפגעים ואמ' מהו הצניעות התרחק מן העונות והעבירות כי אין צניעו' לאדם אם לא יהיו בגדים לבנים ואמ' אין תורה אלא בצניעו' והצניעו' עזיבת התענוגים וכן מדרכי הצניעו' מי שרוחו נדיבה ומקבל פני