ליקוטי חבר בן חיים ו מא

נתעלמה ממנו הלכ' ואמר הלכ' זו שמעתי ושכחתי ואם נביא הו' נבואתו מסתלק' ממנו מנלן מדבורה שנתייהרה ונתגאה בעצמה ואמר' חדלו פרזון וגו' עד שקמתי דבורה וגו' ולבסוף נסתלקה נבוא' ממנ' שנ' עורי עורי דבורה עורי דברי שיר שכב' נסתלק' ממנ' רוח הקד' ואחז"ל כל המתייהר אפי' על אנשי ביתו אינו מקובל שנ' גבר יהיר לא ינקה וכל מי שמתייהר ומתגאה סוף שיורש הבוז והקלון כענין שנ' בא זדון ויבוא קלון ולא עוד אלא שנקר' לץ שנ' זד יהיר לץ שמו וגו' ולא עוד אלא שכל המתייהר נופל בגיהנ' שנ' עושה בעברה זדון ואין עברה אלא גהינ' שנ' יום עבר' היו' ההוא לכן בני שמעוני כדי שלא תבואו לידי גסות הרו' ויוהר' תחלה הסתכלו בעצמכ' שלאח' שעת מית' ושאו עיניכ' לשמי' וראו מי ברא חמה לבנה כוכבי' ומזלות וכל צבא השמי' וכל מעשה בראשי' כלם שבחכמת הבורא יתברך ובתבונתו ובחסדו עם כל א' וא' כלן תלויין במאמר שפתיו שנ' בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם ותחזרו ותסתכלו באדם ובבהמה ובעוף השמים ובדגי הים שמזונו' כל א' וא' בידו כענין שנ' אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש וכן הו' אומ' בידך אפקיד רוחי לפיכך חיי' אדם לברך ולשבח ולרומ' ולקדש שמו של מי שאמר והיה העול' על רוח ונשמה שנותן אותה לבעל הפקדון בער' ובבקר מחזיר אותה אליו לפיכך צריך לו לאדם להשפיל את עצמו ולהכני' את לבו לפני בוראו ולפני כל הבריו' ואל ירגיל בעצמו מדה הגאוה כי אינה נמצאת בחסידי ויראי האל מפני שהוא מדה גרועה וכל מי שמשתמ' בה אינו יכול להכניע יצרו ולשבור לבו לעבוד לבוראו אמנ' מי שמתגא' בלבו ושמח לבו עליו על כל מעשיו הטובי' אשר קדם ועשה תמיד בכל יום לא שיתגא' בעבו' על ב"א אלא שמתגאה בנפשו ושמח לבו עליו על שפקח האל עיני לבו והאי' עיני שכלו לבחו' בדרך החיי' והטוב דבר זה איננו מזיק לענו' ולנמיכו' ולשפלו' כלל אבל הדרך הזה מסקל מלפניו הגאות כיהושפט מלך יהודה ששמח בלבו וזחה לבו עליו מפני שהלך בדרכי ה' ועל זה צוו חז"ל ואמרו הוי עז כנמר וקל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים ואלהי' יצליחנו לעשות רצונו ויכנע ערפנו לעבודתו ברחמיו הרבי' אמן

המעלה התשיעית מעלת הצניעות

בני בואו ואלמדכם מעלת הצניעות בני דעו כי מעלת הצניעות היא מן המדות החשובות והמיוחסות מפני שהיא מג' מדות שהקב"ה מבקש מיש' שנ' ומה יי' אלהיך דורש ממך וכו' והצנע לכת עם אלהיך ולא עוד אלא שמגנת על האדם מעין רעה ומצילתו מן החטאי' והעונו' שכן מצינו ביוסף הצדיק שמפני שנהג עצמו בצניעו' ניצל מאדונתו אש' פוטיפר שלא נכשל בה כענין שנ' ותשא אשת אדוניו את עיניה וגו' היא נשאה עיניה כדי להסתכל בו והו' לא נשא עיניו להסתכל בה שכן אחז"ל באגדה שרצוע' של ברזל נתנה תחת צוארו כדי שיתלה עיניו ויביט בה ואעפ"כ לא הביט שנ' ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו ומצינו שמטרונה אחת שאלה את ר' יוסי אמר' לו אפשר יוסף בן י"ז שנה עומד בפרקו ולא הי' עושה הדבר ההו' הוצי' לפניה ספר בראשית התחיל קורא מעשה ראובן יהודא ותמר אמר לה ומה אלו שהיו גדולי' וברשו' אביהן לא כיס' עליהן הכתו' זה שהו' קטן וברשות עצמו עאכ"ו גדולה היא מדת הצניעו' לפני המקו' שכך אחז"ל באגד' התורה תחלתה צניעות וסופה צניעות תחל' צניעו' שנ' בראשית ברא אלהים סתם ולא פירש ברייתם כמו שפי' לך בשאר תולדות השמים והארץ וכאן סתם את מאמרו שבכל שאר התולדות כתיב ויאמר וכאן לא נא' בו ויאמר אע"פ שמפורש בקבלה בדבר ה' שמים נעשו וכשם שמאמרו כתיב סתום כך צריך לסתו' את דבריהם שלא לחקור ולדרוש מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור ועוד אתה למד מתחל' צניעות שנ' ויתחבא האדם ואשתו וגו' וסופה צניעו' שנ' ויקבור אותו בגיא וגו' ולא ידע איש את קבורתו למה הדבר דומה למלך שהיתה לו מרגליות מעולה והיה מצניעה כדי שלא תשלוט בה את העין כך הצניע הק' למשה מעיני הבריו' שלא תשלוט בו את העין שמא יבואו לעשות איתו ע"ז והתור' עצמה היתה מוצנעת בחיקו של הק' אלפים שנה קודם שנברא העולם שנ' ואהיה אצלו אמון וגו' ויומו של הק' אלף שנה כענין שנ' כי אלף שנה בעיני' כיום וגו' ומפני מה הצניע הקב"ה מפני השטן ומפני המלאכים שלא יקטרגו ביניהן

בני בואו וראו מעלת הצניעות כמה היא גדולה