ליקוטי חבר בן חיים ו מ

לכלכלהו לגובה ולרוב תאותו ומי שנכנע הוא מסתפק למזונותיו ולעסקו אוי להם לגאים שבדבר שמתגאין באותו דבר עצמו נפרע מהן הקב' צא ולמד מאנשי דור המבול ומדור הפלגה ומאנשי סדום ועמורה ובמצרים שבדבר שנתגאו בו בדבר נפרע הק' מהן בדור המבול כתי' וירא אלהים את הארץ והנה וכו' שהיו באין על חבריהן ואחז"ל שאפי' בהמה וחיה ועוף אינם נזקקין לשאינו מינן ברותחין קלקלו וברותחין נידונו שהיו מי המבול חמין ובדור הפלגה כתי' הבה נבנה לנו וגו' עד פן נפוץ מה כתי' בענין ויפץ וגו' וזהו שאמר הכתו' מגורת רשע היא תבואנו וגו' ובאנשי סדום כתיב פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל דלו מאנוש נעו וגו' שמתוך שהיו צרי עין בממונם שלא היו מהנין משלהן לעוברין ושבי' לא היו העניים עוברים דרך שם ומתוך כך נהפכה ארצם והיתה שממה מבלי עובר ושב ובמצרים כתיב כי בדבר אשר זדו עליהם הם אבדו זכוריכם במי' לפיכ' טבעם הק' במים וכן הוא אומר בסאסא' בשלחנה תריבנה במדה שאדם מודד בה מודדין לו בני הוו זהירין מהתחבר עם בעלי גאוה וגסו' הרוח ותברחו ממנו מלא עיניכם כאשר יברח האד' משור המועד מפני שאפשר שיעמיד אתכ' אל הסכנות בגאות לבו וגסות רוחו וכן שלמ' מזהיר ואומר טוב שפל את ענוי' מחלק שלל את גאים צא ולמד מזכריה בן יהוידע הכהן שמתו' שנתגא' לבו עליו ונתייהר נהרג ונהרגו בדמו כמה נפשו' מיש' שנ' ורוח לבש' את זכריה בן יהוידע הכהן ויעמד מעל לעם מהו ויעמד מעל לעם שראה עצמו גבוה מכ' העם חתן המלך וכהן ונביא ודיין והתחיל לדבר גדולות ומתוך כך נהרג ואמר חכם א' ד' דברים מאבדים את האדם הגאוה העקשות העצלה המהירות ואמ' על דל גאה א' שהי' הולך בדרך וראה על הדרך מושלך דינר זהב וקרא אד' א' וא"ל שיטלהו ונטלו ושאל אותו על הענין והשיב לו שמפני שהוא אדם חשוב ונכבד וגנאי עליו הדבר לשוח וליטלנו ואמ' לו כמ' אתה מגונה יותר מן הבגדים בלויים שעלי' ממה שהיית מתגנה ולשוח וליטול דינר זהב ושמעתי כי המלך פידירקו ראה על הדרך מושלכת פרוטה א' מנחושת ושח את עצמו ונטלה ונשאל על הענין ואמ' כדי ללמד דרך ארץ לשאר בני אדם ודעו לכם בני כי טוב לו לאדם להתחב' עם השוט' כשאי אפשר לו לעשות בענין אחר מהתחבר עם בעל גאו' מפני שהשוט' חוב' על האדם לסובלו מפני הנאתו ובעל גאו' יתגד' ויתרהב על האדם על כל דבר עד שילאה לסובלו ונמצא מריב ומתקוטט עמו ואפשר שיכלה הקרן ושאלו החכם מהו היא הגאוה שטות שאין בעליה יכול להניחה וא' אולי ידע הגאה ערך עצמו לא היה מתגאה ומה היא הגאוה ואיך באה בלב האדם שהאדם מתגאה בעצמו על שום מעלה אשר הוא סבור להיות מופלג בחכמה או בנוי או בעושר או בגבורה או באחת משאר מעלות המדות ומתוך כך רואה את עצמו שהוא במעלה העליונ' ומגיס לבו ומתנשא בעצמו ואין כל אדם חשוב בעיניו לכלום ואין נראין בעיניו מנהגות האנשים ונוהג מנהגו' בפני עצמו חלוקין משאר האנשי' ומתבודד ויושב לו בפני עצמו כלומ' שאינו ראוי לישב ולהתערב עם ב"א וכשהו' מהלך בדרך הולך עקב בצד גודל על דרך גאוה וגסות וכבר אמר' על א' מהמלכי' שהי' ממהר בהליכתו כשהו' הולך ושאלו אותו על עלת הדבר ואמר לפי שהו' רחוק יותר מדרך הגאוה ויותר קרוב להשלמת החפץ ועוד מדות אחרות גרועות יש לבעל גאוה שכשהוא הולך עם האנשים מגביה קומתו והולך בקומה זקופה ואינו מקדים לשלום לכ"א ואינו מכבד את הבריות ורוצה שיכבדוהו אחרים וכל דברים ומנהגותיו ומשאו ומתנו עם הבריות הם על דרך הגאוה וגסות הרוח עד שילאו האנשים ויתגנה בעיניהם ויתרחקו ממנו בתכלית הריחוק מפני גאותו ומסעיפי המדה הזא' יוצא' היהורי' שהי' מד' שנוא' ומשוקצת ביות' לפני המקו' ולפני הבריו' שכן מצינו באליש' מפני שנתייהר ואמר לולי פני יהושפ' אני נושא וגו' ואחז"ל כל המתייהר אם חכם הוא חכמתו מסתלק' ממנן ואם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו מנלן מהלל שכשאלוהו בני בתירה אם פסח דוחה שבת או לאו השיב להן שדוחה ומנוהו נשיא עליהן והיה יושב ודורש בהלכו' פסח כל היום כלו התחיל מקנטרן בדברים ואמר להם מי גרם לכם שאעלה מבבל ואהיה נשיא עליכם עצלות שהית' בכם שלא שמשתם שני גדולי הדור שמעיה ואבטליון אמרו לו שכח ולא הבי' סכין מע"ש מהו אמר להן הלכ' זו שמעתי ושכחתי אלא הנח להן לישראל אם אינם נביאים בני נביאי' הם למחר מי שפסחו גדי תחוב לו בין קרניו ראה מעשי ונזכ' הלכה אמר כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון והלא הלל ענוותן גדול הי' ולא קנטרן מתוך גסות הרוח אלא דרך תוכחה ואעפ"כ מתוך שקנטרן דרך יהירות