ליקוטי חבר בן חיים ו לט

מי שאמ' והי' העולם שנ' פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אריה וגו' וכל כך למה כדי שלא יתגאו בעולם וידעו שיש מלכות שמים עליהם ואמ' חכם אחד הגדולה מעטה לבורא וכל מי שרוצה להכנס עליו במעטהו יהדפהו וכל המתגאה הקב"ה משפילו כענין שנאמר גאו' אד' תשפילנו ואם השפיל עצמו עולה לגדולה וכבוד כענין שנ' ושפל רוח יתמוך כבוד ואחז"ל באגדה רחק ממקומך שנים ושלשה מקומות ושב כדי שיאמרו לך עלה ואל תעל כדי שלא יאמרו לך רד מוט' שיאמרו עלה ואל יאמר לך רד וכן. היה הלל אומר הגבהתי הי' השפלתי והשפלתי הי' הגבהתי ומה טעם המגביהי לשבת המשפילי לראות ועוד אמר רד למטה עלה למעלה כלום אם השפי' אדם את עצמו למט' מגביהין אותו למעלה ואם הגביה עצמו מלמט' משפילין אותו מן השמים למעלה

בני הוו בורחין מן השררה ושנאו את הגאוה כי היא סיבה מוכנת לתקלות רבות כענין שנ' לפני שבר גאון ולפני כשלון גבה רוח ואחז"ל באגד' מיטטור לשבר גאוה ומיטטור לכשלון גובה רוח ברית כרותה לעולם שאין גסות הרוח שלא יהא אחריו שבר וכשלון צאו וראו מה אירע לפרעה ולסנחריב ולנבוכדנצר ולחירם על שנתגאו בעצמן הקב"ה השפילן בתכלית השפלות כדי שידעו הכל שיש אלוה בעולם וכן הוא אומ' יען כי גבהו בנות ציון וגו' על שנתגאו בעצמן מה כתיב בענין ביום ההוא יסיר ה' וגו' והביאן בתכלית השפלות והבזיון

בני מאסו הגאוה ותתעבו גסות הרוח מפני שהוא דבר שנאוי מאד בעיני המקום שכך אחז"ל כל מי שיש בו גסות הרוח כעובד ע"ז שנ' תועבת ה' כל גבה לב יד ליד לא ינקה מלמד שאפי' יש בו תורה וחכמה כמרע"ה שקיבל התור' מיד הקב"ה לידו ויש בו גסו' הרוח לא ינקה מדינה של גהינם וכל מי שיש בו גסות הרוח ומתגאה על הבריות לסוף מתמעט והולך לשעה קלה ואיננו בעולם כענין שנ' דומו מעט ואיננו כלומר רוממותו של רשעים אינו אלא זמן מועט הלא תראו מה שכתיב בהמן אחר הדברים האלה גדל המלך את המן וינשאו וגו' מה עלתה לו ויתלו את המן ואחז"ל באגדה כלי זכוכית לפי נפיחתן שבירתן ולא עוד אלא שכל מי שיש בו גסות הרו' נטר' מחיי העה"ב ואש של גהינם אוכלתו דתנא דבי אליהו גסי הרוח ומספר לשון הרע ומדברי כזב והחכמים בעיניהם עליהן הכתו' אומ' הנה יום בא בוער כתנור והיו כל זרים וכל עושי רשעה קש וגו' וכל מי שיש בו גסות הרוח יצר הרע שולט בו וכופר בעיקר כענין שנ' רשע בגובה אפו בל ידרוש אין אלהים וגו' וכן משה מזהיר את יש' ורם לבבך ושכחת את ה' וגו' ואמר חכם א' העושר מעטר הגאוה והגאוה מרכבת הרשע ואמר אחר סמוך לגאוה רועה מעללים ומצינו באגדה כי בני סימונייא באו לפני רבינו הקדוש ע"ה ובקשו ממנו שיתן להם תלמיד חכם וחזן ודרשן ובעל משנה שיעשה להן כל צרכיהן ונתן להם לוי בר סיסי ועשו לו בימה גדולה והושיבוהו עליה ושאלו לו גידמת במה חולצת ולא ידע להשיבם אמרו שמא אינו בעל משנ' ושאלוהו בדברי אגד' ושאלו אותו מאי דכתי' אבל אגיד לך את הרשו' בכ' אמת אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת ולא ידע באו לפני רבינו הקדו' ע"ה ואמ' לו אותו האיש שנתת לנו לא השיב לנו דבר על שאלתינו אדם כמוני א"ל נתתי לכם שלח רבינו הקדוש בעבורו והביאוהו אצלו ושאל אותו לפניהן גידמת במה חולצת אמר להן אפי' בשיניה רקקת דם מהו אמר לו אם יש בו צחצוחית של רוק כשר אם אמת למה רשום אם רשום למה אמת אמ' לו עד שלא נחתם גזר דין רשום ומשנחתם ג"ד אמת אמר לו ולמה לא השבת להם מתחלה כששאלוך אמר לו עשו לי בימה גדולה והושיבוני עליה ונתגאה רוחי עלי ולא ידעתי מה להשיב' וקר' רבי עליו אם נבלת בהתנש' מי גרם לך להתנבל בד"ת בשביל שנשאת עצמך בהן אוי לה לגסו' הרוח כמה עושה משכח את התלמו' משכח את מעשים טובים משכח את ד"א ואינו מתעסק במלאכתו ואחז"ל הרבנות מקברות בעליה שכן מצינו ביוסף הצדיק שמ' קודם אחיו מפני שניהג עצמו ברבנו' שנ' וימת יוסף וכל אחיו וכן צוו חז"ל אהוב את המלאכה ושנא את הרבנו' ואחז"ל כל העוש' עצמו גדול אינו גדו' אם אין אחר גדו' ממנו מגדלו וכל מי שהוא רדף אחר השררה השררה בורח' ממנו וכל מי שבורח מן השררה השררה רודפת אחריו ואמ' חכם א' מי שלא התגא' בנפשו עזר אותה ומי שהתגאה בה השפילה ואמר מי שסמך על עצתו טעה ומי שהתגאה על ב"א שפל ואמר' אם אני תמיה ממי שעבר פעמי במעבר השתן והדם איך יתגאה וכל המואס הגאוה ומתעב הגדולה וגסות הרוח והו' שפל בפני כל האד' הרי זה משובח ומפני שמסתפק בין בדבר מוע' בין בהרב' כמו שאמר חכם אחד מי שנכנס' בו הגאו' והגדולה אין כל העולם וכל אשר בו מספיק