עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryליקוטי חבר בן חיים ו

ליקוטי חבר בן חיים ו לח

Lekutei Heber Ben Chaim part 6 38 · ליקוטי חבר בן חיים ו · free full Hebrew text

Open in the reader →

שמשים עצמו כשיריי' ולא עוד אלא שהק' מחי' אותו בעול' הזה ומקיצו לחיי העה"ב כענין שנ' להחיות רוח שפלי' וגו' ומעלין עליו כאלו בהמ"ק קיים והקריב עליו כל הזבחים כלן כענין שנ' זבחי אלהים רוח נשברה וגו' ואחז"ל מה שפסל בבהמה הכשיר באדם פסל בבהמה עורת או שבור' הכשיר באדם רוח נשברה ועוד אמרו באגדה ההדיוט הזה אם משתמש בכלי שבור גנאי הוא לו אבל הקב"ה אינו כן כל כלי תשמישיו שבורין הן קרוב ה' לנשברי לב רוח נשברה הרופ' לשבורי לב לב נשבר ונדכא הואיל והק' ית' מתנהג בענו' עם בריותיו ואוהב את הענו' בכל ענין ובכ"מ א"כ צריך לו לאדם להגבי' מדת הענוה על כל טבעיו כדי שיה' עניו ושפל שהרי ק"ו ומה הקב"ה שהוא שליט בעולמו לעשו' ממנו כרצונו ולו הנצח והגדולה וההוד וגאה על כל גאים ומתנשא על כל נשאים והעושר והכבוד שלו ואעפ"כ מתנהג בענוה עם כל בריותיו ק"ו לב"ו שהוא הבל וריק רימה ותוליעה ציץ נובל עלה נדף שהיום כאן ומחר בקבר ויש לו לדאג מן המיתה ומיו' הדין עאכ"ו שצריך להשפיל עצמו בתכלית השפלות ולהכניע יצרו בתכלי' הכניע' והענוה ולשבור לבו ורוחו לפני המקום ולהתנהג עם הבריו' בענו' ובשפלו' לעשו' עצמו כאסקופ' התחתונ' שהכל דשין בה וכיתד נמוכה שהכל תולין עליה

בני התנהגו במדת הענוה כי בעבורה ירבו אוהביכ' וימעטו אויביכ' וירבו עוזריכם וימעטו חומסיכם כמו שאמר חכם א' מי שרב שכלו ונראית ענוותנותו ימעטו חומסיו וירבו עוזריו ואמ' א' תחיל' ריוח העניו שיעזרו אותו ב"א ואמר אח' העוזר והניצוח לעניו לכן בני שימו כוונתכם אל מעלת המדה הזאת ותגבירו אותה על כל טבעיכם כי בה תעלו אל שאר מעלות המדות הטובות בעזר' שדי כמו שאמר חכם א' כאשר המוסר והחכמה ההצלחה הגלויה כן המחילה והענוה כלל היושר וסבה להשיג רום המעלות ואלהינו יצליחנו בה ברחמיו הרבים אמן

ואחר אשר הגענו עד כאן לספר בשבח מעלת הענוה והשפלות ובעליהן נספר בגנות הגאוה וגסות הרוח ובעליהן כדי להדריכם במדת הענוה בעזרת שדי

מדת הגאוה וגסות הרוח

בני דעו כי הגאוה וגסות הרוח מדה שנואה מאד בעיני המקום שכך אחז"ל כל אדם שיש בו גסות הרוח אמר הקב"ה כביכול אין אני והוא יכולין לדור יחד בעולם שנ' גבה עינים ורחב לב אותו לא אוכל קרי בי' אתו לא אוכל וכן דוד משבח עצמו שלא ניהג עצמו במדת הגאוה כענין שנ' לא גבה לבי ולא רמו עיני כו'

בני צאו וראו כמה מגונה מדה הזאת לפני הקב"ה שכן מצינו בג' גדולי עולם על שנתגא' באו לידי שכח' ומי היו מש' ושמוא' ודוד מרע"ה על שנתגא' על הדייני' שמינה ואמ' הדב' אשר יקש' מכם תקריבון אלי ושמעתיו העלים ממנו הקב"ה משפט בנות צלפחד והוצרך לשאו' דינ' מאת הק' כענין שנ' ויקר' משה את משפטן לפני ה' ושמואל על שנתגאה בעצמו ואמ' אני הרואה כשבא למשוח את דוד העלימו ממנו כענין שנ' וירא אליאב ויאמר אך נגד ה' משיחו אמר לו הק' שמואל לא אמרת אני הרוא' חייך שאני מודיעך שאינך הרוא' אל תבט אל מראהו ואל גובה קומתו כי מאסתיהו וכן דוד על שנתגאה בעצמו ואמר זמירות היו לי חקיך כלומר היה משתבח בעצמו שכל המצות היו קלות בעיניו ורגילות בפיו כזמירות הללו אמר לו הק' חייך שסופך לטעות בדבר שתינוקת של בית רבן קורין אותו בשעה שהעלה את הארון טעה ונתנו על העגלה כענין שנ' ויביאו את ארון ה' ויתנו אותו על עגלה חדש' תלה הארון באויר ונשמטו הפרו' מתחתיו קרב עוזה לסמכו ויכהו שם האלהים על השל מהו על השל מפני ששגגת תלמוד חכם עולה זדון מיד ויחר לדוד על אשר פרץ ה' פרץ בעוזיא אמר לו הק' לא אמרת זמירות היו לי חקיך לא למדת ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו התחיל דוד תוהא ואומ' פרץ ה' אלהינו בנו כי לא דרשנוהו כמשפט

בני הוו זהירין מאד שלא להשתמש במיד' הגאוה מפני שהוא מלבו' המקום כענין שנ' ה' מלך גאות לבש ואחז"ל באגדה מלך ב"ו מי שלובש כלדירין שלו כלום יש לו חיים מי שלובש מלבוש של ממ"ה עאכ"ו ועוד אמ' באגדה ד' גאים נבראו בעול' הגאה שבבריות אדם הגאה שבעופות נשר הגאה שבבהמו' שור הגאה שבחיות אריה וכולן נטלו מלכות ונתנה להם גדולה והן קבועין תחת המרכבה של